00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מי הזיז את המטאטא שלי?

חג המתים ההוא

אני עדיין זוכרת. הכנתי מרק מיסו ושרימפס בציפוי טמפורה. הכינו גם עוף ותפוחי אדמה (שגרמו בחילה לחלק, לי יש קיבה מברזל)- אתה וויתרת עלי הרבה לפני זה. היינו ארבעה. קישטתי את דירת המרתף ההיא, החזקנו ידיים ואמרנו תודה על המתנות שקיבלנו מהכיליון של העבר. זה היה החג האחרון שלנו ביחד. לאחר מכן החבורה שלנו פשוט התפרקה.
חלק מאיתנו שמרו על קשר עם אחרים- אבל קווי האור שחיברו בינינו הפכו לזפת שחורה ודביקה, לפלדה פוצעת וזכוכית עכורה.
 
אני חושבת שהתאבלתי עליך בצורה ברורה שנה שלמה לאחר מכן. הייתי פשוט פגומה. לא היה אף אחד שיחזיק או ינחם אותי כי החבורה הזאת, שהייתה כל חיי, התפרקה ברגע שלא הייתי שם עם כוח מספיק להחזיק אותה.
זו הייתה ריקות, כמו "בסיפור שאינו נגמר"- האוכל היה ריק. השינה הייתה ריקה, האמת הייתה ריקה והשקר גם הוא.
שנה שהתפתלתי במיטה, פחדתי לומר את השם שלך (שמכיל גם את אותיות השם שלי) ושום הנאה, פרס ועונש לא שינו דבר.
 
והתגעגעתי, כמה שהתגעגעתי. חייתי בין רגעים של אושר שחוויתי בזרועותיך. מוסיקת נבל עתיקה הפכה רועמת. מוסיקה בכלל הפכה בלתי נסבלת. הרגש האנושי הפך בלתי נסבל והייתי נוראה. באמת נוראה.
ואז יום אחד הבנתי. אני לא מתגעגעת אליך. אני מתגעגעת למי שהיית. היית פעם אדם טוב עם ערכים אמיתיים ואיזשהו רצון ואמונה בצדק.
 
ותראה איך נטשת אותי כשהייתי צריכה אותך יותר מכל. פעם חשבתי שהתאבלתי עליך, והיום אני מבינה- אני מתאבלת על מי שהיית. מי אתה היום? אני לא יודעת. גם לא איכפת לי.
שיחררתי אותך בברכה. ושיחררתי את מי שהיית בברכה. אני כבר לא זוכרת איך נראית או את גון קולך, וטוב שכך.
 
חוזרת לחיים.
 
קורה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קורסקוריע אלא אם צויין אחרת