00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשבתי שאפשר.

הקצה השני של הקשת...

את קצה הקשת הקיצית שלי, מצאתי מעל ההר הגבוה, בדרך  חזרה ממונטסרט לברצלונה.
תמיד תהיתי היכן היא יורדת, מהו המקום בצד השני, שאינו נראה לעין.
 ידעתי היכן היא מתחילה, אך לא היכן היא מסתיימת. פעם ראשונה מזה זמן רב, חשתי בליבי פנימה את ההבטחה הממומשת ביני לבינה. הציפיה שהתמלאה, הלב הגדוש בנופים רחוקים, הסמליות שראיתי בה בין עבר לעתיד, הדרך שעלי לטפס על  קימוריה הצבעוניים, כדי להגיע ליעד. תהיתי לא אחת אם תישאר בי נשימה בהגיעי לפיסגה,  אם אספיק גם להנות ממה שרואים משם...
 
 וכן, זה חיכה לי ובגדול, וכמה  התרפקתי על תחושותי, התבשמתי והתמוגגתי צובטת עצמי כדי לחוש בביטחון שאיני חולמת. 
תוך כדי נסיעה במכונית השכורה, מילמלתי, שזאת הקשת שלי.
 מה? שאל...
זאת הקשת שלי חזרתי ואמרתי, מבלי לפרש.
 
אהבתי להיות איתו שם,
להביט באותם נופים אחרים, שנדמו לי מוכרים לעיתים,
חשתי מלאה מעצם נוכחותו, מהקירבה שנוצרה,
מההתחלקות בחוויה, מיכולת ההכלה שלו אותי על תחושותי, מהקבלה הטוטאלית.
אם עלתה בי המחשבה, שזה יהיה המבחן האמיתי הראשון לכל מה שקרה עד היום, הרי שצלחנו אותו יחד ונותר בי טעם  מתוק של עוד.
אני צופה אל הבאות ומתרגשת מהעתיד, כנערה צעירה. רוצה לפצות על הזמן האבוד, ומקווה שאוכל, ושינתן לי ככל שידרש...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

תגובות אחרונות
נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
תגובות אחרונות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ש י א 1 אלא אם צויין אחרת