00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

זה התחיל בעבודה והסתיים בחופשה

 

"אמא, אנחנו יורדים לאילת בסוף אוגוסט" אמרה הקטנה (16)

"מי זה אנחנו?"

"נו אנחנו, כל החברה"

"ומאיפה בא הרעיון הנלוז הזה, מי יורד לאילת בקיץ?"

"למה לא?"

"כי היא חמה, מהבילה, עמוסה אנשים, ילדים, בני נוער שמשתלטים על כל פינה ומסתובבים משועממים."

"די אמא , נווו" 

  

אני לאילת לא נוסעת בקיץ. ממש לא מתאימה לי חופשה של בטן גב בבריכה, חצי פנסיון, לקום מוקדם כדי להספיק לארוחת בוקר, לעמוד בתור לארוחת ערב,  ולשבת בלובי שבו מתרוצצים בני תשחורת משועממים ועם ישראל משוחח זה עם זה בקולי קולות תוך כדי פיצוח גרעינים.

 

מבחינתי אילת היא העיר האולטימטיבית לחודשי החורף, לעזוב את הקור והגשם, ולתת לשמש חמימה ללטף את האיברים שמספר שעות קודם עוד היו מכוסים בשכבות של סוודרים ומעילים. לעצום עיניים ולהתמסר לשמש ללא יסורי מצפון ופחד,  ולהנות. החוף כמעט נטוש ורק קולות הצחוק של מספר תלמידים מבתי הספר לצלילה מפרים את השקט כשהם ניכנסים עם בלוני חמצן לצלילה היומית. אט אט משתתקים הקולות ורחש הגלים שב ונשמע.

 

 

 

                  

                     

 

בחודש ינואר השנה, פונה אלי החצי ואומר :

"יש לי פגישה באילת"

"יופי"

" בא לך להצטרף? "  שאל החצי .

"כן, רעיון נהדר, נראה לי נחמד אילת באמצע השבוע...." 

 

לא התלבטנו כלל בין טיסה לנסיעה. אנחנו לאילת רק נוסעים. מי שלא נצמד לכביש הערבה יהנה מדרכים מדבריות, נקודות מהנות ונוף קדומים. 

אהוב עלינו כביש 40 שחוצה את מכתש רמון, תופעת טבע מרתקת שנוצרה לפני עשרים מליון שנה, מצוק תלול, כמעט אנכי של סלעי גיר ודולומיט וסלעי אבן וחול, יוצרים מראה מרהיב של שכבות, לעיתים אנחנו נוסעים בכביש 90, הכביש הכי ארוך במדינה לאורך הבקעה וים המלח,  ומספר פעמים דרך כביש 10 לאורך הגבול עם מצרים, שממשיך בכביש 12, והמראה של מפרץ אילת, ים כחול עמוק פרוש מבעד להרי אילת,  הוא אחד מהמראות המרהיבים ועוצרי הנשימה.

 

                     

                       

             

 

הוכן תיק קטן עם מגבות ובגדי ים ונסענו.

 

כשהסתיימו השיחות והפגישות, אילת עמדה לרשותנו חמימה, נעימה, שקטה ורוגעת. הורדנו את המעיל, ואח"כ הורדנו את הסוודר,  ומספר דקות לאחר מכן, קיפלנו את השרוולים.

הבטנו זה בזו ובלי מילים נכנסנו לחנות קרובה, רכשנו חפצים חיוניים ( מברשת שיניים, מברשת שיער, חולצות טריקו, כפכפים וכד`). תוך 10 דקות מצאנו מלון, ומהר מאוד השתרענו בחוף הצוללים הסמוך לריף האלמוגים, המקום האהוב עלינו - בירה טובה, צוללנים מכל עבר, ים כחול ונקי ושקט. ספגנו כל טיפת שמש שיכולנו, עד שנמאס לה והיא הסתלקה לה לדרכה.

 

מנוחה קצרה במלון ומשם ישר ל"מפלט האחרון" - מסעדת דגים ופירות ים שבה אנחנו נוהגים לאכול בכל פעם שאנחנו באילת. אח"כ עברנו לפאב האירי במרכז - מקסים. פאב אירי אמיתי עם הרבה בירה ובוטנים ומסכי טלוויזיה - כדורסל מכבי, ואנשים רוקדים - כיף אמיתי.

למחרת, עוד מספר שעות שמש, חבל על כל קרן שלא תנוצל, טיפול בבריכות המלח בריף הדולפינים ,חוויה מהנה, ולמרות שאמרתי לעצמי בלי קניות לא יכולתי לעמוד בפני זוג עגילים וקרוקס (למי שתוהה - שחורות.....משעמם) ללא מע"מ .

 

מוסיקה טובה ליוותה אותנו הלוך וחזור - אוסף של מוסיקה אירית, שני האלבומים של מירי מסיקה הנהדרת והמוכשרת, שלושה דיסקים של שלישיית גשר הירקון, דיסק מערכונים רבקה מיכאלי ויוסי בנאי, ודיסק של אדית פיאף.

 

חזרנו רגועים, מרוצים ומאושרים.

 

אבל כבר בדרך הודיעו לנו חברים שלא מעניין אותם ההשתטות שלנו - הערב יוצאים.

אז יצאנו.....

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת