00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

FreeCats

מרלין מונרו... האם תרצי להיות אישתי?!

 
מכירים את השיר "מרלין מונרו" של שייגעצ?.. (למקרה שלא, הנה הקליפ באדיבות יוטיוב)
 
הכל התחיל מהשיר הזה...
הגיעה אלינו הביתה יונה נחמדה, אפורה.. רגילה. תחילה הטילה ביצה אחת באדנית מחוץ לחלון בחדר שלי.. הקפדתי לא לפתוח את התריס, כדי שחס וחלילה גברת יונה לא תנטוש...
עברו כמה ימים, והיונה החביבה זכתה לכינוי "מרלין" ובן זוגה החביב לכינוי (כמה לא מפתיע) "מונרו"... הם הגיעו בקביעות, דגרו בתורות והיו הורים מצוינים - עד שאלוהים יודע מה קרה לזוג המטומטמים האלה והם לא חזרו יותר.
לא עבר שבוע ויונה (סביר להניח שאחת אחרת) השתלטה על מסתור הכביסה שלנו. לא התלהבנו מהרעיון, אחרי הכל זה מקום די גרוע לדגירה..
 
מכיוון שמקוריות זה לא צד חזק במשפחה, גם זוג היונים החדש נקרא מרלין ומונרו, כשכמובן - אף אחד לא באמת מבדיל בניהם.
הקן הורכב לאט לאט ובעבודה רבה - יומיים שלמים של מאמץ הביאו לתוצאות מגוחכות כמעט, שני ענפים וחצי מסודרים בעיגול.. כמובן שמרלין הטילה באמצע העיגול ולא על הענפים..
אמנם הציפיות שמשהו באמת יקרה עם הביצים האלה היו ברצפה, ואמונה גדולה לא הייתה.. אבל זה לא הפריע לנו לצאת בפרץ שטותי ולכנות כל אחת מהביצים בשם.. שוב, באופן חסר מקוריות למדי.. האחד נקרא "יובל" והשני "מנדלסון".. על שם, איך לא.. סולן הלהקה שייגעצ.
 
כנראה שהקן של מרלין לא היה כ"כ נורא..   ולא הרבה זמן אחר כך בקעו בהפרש של כמעט יום שני הגוזלים הקטנים.. מה אגיד ומה אומר.. כזה יצור מכוער עוד לא ראיתי. קירחים, עקומים לחלוטין וחסרי כל פרופורציה נורמלית! נו טוב.. לפחות הם בקעו...
 
הקפדנו לא לפתוח את התריס ורק להציץ מדי פעם שהכל בסדר, עוקבים אחר ההתפתחות המהירה של הקטנטנים.. אחרי יומיים נדמה היה שהכפילו את גודלם, הפכו לגוש קירח וקצת ירוק מעורבב עם צהוב דהוי..
 
אמא מרלין המסורה דאגה להם, את מונרו לא ראינו שוב (אך כמובן שלא הייתה לנו דרך אמיתית לדעת מי זה מי). כנראה שמצא מין את מינו, כי מהר מאד נעלמה גם מרלין.
 
היום, בוקר יום שישי... הצצנו לראות מה שלום הקטנים, מרלין לא הייתה שם, מה שבהחלט (עדיין) לא עורר חשד. הקפדנו לבדוק כל חצי שעה - אין מרלין... הרגענו את עצמנו שהיא בטח תגיע תכף, ושהיא מחפשת אוכל.. בינתיים יצאנו לקצת סידורים.
כשחזרנו אחרי ארבע שעות (עם אמדאוס) ומרלין לא הייתה, כבר ממש נבהלנו.. נעלתי את נעלי הרכיבה שלי, 3 שכבות כפפות וירדתי להעלות את השניים. הטראומה מאז תלווה אותי עוד הרבה זמן (זהירות תיאור לא מלבב): יובל היה מעוך בצורה שלא השאירה ספק שהוא מת, ממש מת..
את מנדלסון חסר הצורה הרמתי והכנסתי לקופסת נעליים מרופדת, אף שהידע שלי בציפורים שואף ל0 ראיתי בבירור שהוא גוסס.
אמא שלי חייגה לוטרינר חירום וקיבלה הוראות... ביצה קשה מעוכה - האכלה בפינצטה לתוך הגרון...
ניסינו, באמת שניסינו! מנדלסון העקשן סירב לפתוח את הפה מספיק גדול כדי שאפשר יהיה להכניס לשם משהו.. כמעט שעה ערכו הנסיונות, במהלכם התקשרתי בערך לכל בן אדם ו/או וטרינר שאני מכירה בנסיון לקבל ייעוץ או שיכון עבורו. בכל רגע שעבר הוא נראה רע יותר, והתחלתי לתהות האם לא עדיף להרוג אותו בדרך כלשהיא ולפחות לא לתת לו למות בייסורים...כל דרך שהעלתי בדעתי זיעזעה אותי והעדפתי להתרכז במה שקורה ברגע זה, וברגע זה הוא עוד חי.
במאמץ משותף הצלחנו להאכיל אותו בכמות קטנטנה.. אני, שמתפקדת במצבי לחץ הכי טוב - הזעתי מכל מקום אפשרי בגוף וממש רעדתי, זה היה מירוץ נגד הזמן וללא ספק עמדנו להפסיד.
ברגע של ייאוש הרמתי טלפון לגלעד ימין, אדם מקסים ווטרינר מעולה. את גלעד אני מכירה ממזמן, והוא מיד זיהה אותי ושמח לעזור. תחילה הפנה אותי למרפאת ציפורים ולוטרינר שמתמחה בציפורים, הוטרינר דחה אותי לעוד חצי שעה על אף שהסברתי לו את הדחיפות הגדולה ובמרפאה (מספר חירום) בכלל לא ענו. ברגע אפילו גדול יותר של ייאוש, כשאמא שלי כבר ממש מספידה אותו ומנסה להכין אותי למה שקרב ובא - התקשרתי שוב לגלעד, לפחות כדי לשמוע שאין מה לעשות יותר, ושעשינו הכל.. לפחת לדעת שבאמת אין דרך להציל גוזל יונים בן שבוע...
הוא נתן לי עוד מספר טלפון אחד, ואמר שאני אנסה אצלו.. התקשרתי, ולא האמנתי למשמע אוזניי... תיארתי לו את המצב, ובשיא הפשטות הוא אמר "תביאי אותו אלי, יש לי גוזלים אני אצרף אותו"
שאלתי בערך חמש פעמים "מה??"  ויצאתי קצת מפגרת, אבל שום דבר לא הזיז לי באותו רגע.. לקחתי את הכתובת ויצאנו לדרך ללוד, בדרך שמנו את אמדאוס אצל יניב מ"כלבים בסטייל" לטיפוח ויצאנו לדרך...
בסרטי אקשן אין אקשן כמו שהיה באותה נסיעה, או שאפשר לקרוא לזה בעצם טיסה.. כשהגענו, סחוטות מעייפות ריגשית ופיזית ופתחתנו את דלת הכניסה של החצר, נעמדנו בפליאה... מעולם שלא ראינו דבר כזה! לא ידענו אם להגעל מכמויות הלשלשת, או להתפעל ממאות המרלינים והמונרואים שהיו בכל מקום שם.. יונה גרוזינית, יונה טווסית.. בכלל לא ידעתי שיש סוגים של יונים...  כשהוא שאל אותי בטלפון איזה סוג הוא אמרתי "אה... סוג? מה זאת אומרת סוג? הוא יונה" (ייאמר לזכותי שהלחץ השפיע גם על יכולת הקליטה שלי)
איש הציפורים, שלרגע נראה לי כאילו הילה מרחפת לו מעל הראש וזוג כנפיים לבנות עוטפות אותו משני צדדיו תפס את מנדלסון, שבאותו הרגע נראה לי כמעט חמוד, בחן אותו לרגע - ביקש לשמוע שוב את הסיפור ואז הכניס אותו לתוך שובך, הוא הראה לנו את האח המאומץ החדש של מנדלסון שיגור איתו, והציג בפנינו את האמא המאמצת... תוך דקה היא נכנסה והתיישבה עם שניהם.. כששאלתי בעדינות, מפחדת מאד מהתשובה - האם יש לו בכלל סיכוי לשרוד אחרי כל מה שעבר, איש הציפורים חייך ואמר שכמובן שהוא ישרוד, משהו בביטחון שבו הוא אמר את זה ובהאהבה שלו לכל היונים - גרם לי להאמין שיהיה בסדר.
 
בעוד שבוע אתקשר אליו לראות מה שלום מנדלסון, אני אופטימית! אעדכן אתכם
 
התספורת של אמדאוס יצאה מהמם, מחר ביום אימוץ אצלם...
 
 
 
שבת שלום
 
אני רוצה להביע כאן תודה ענקית לכמה אנשים.. שלא ממש קוראים כאן, אבל בכל זאת..
ראשית לאמא המקסימה שלי ששיתפה פעולה עם הפעולה המטורפת הזאת... תודה רבה!
שנית, לכל מי שייעץ, תמך, עזר וקישר אותי לאנשים.. תודה רבה לכם, ובעיקר לגלעד!
וכמובן.. לאיש המופלא שלקח תחת חסותו את מנדלסון הקטן

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

22 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל FreeCats אלא אם צויין אחרת