00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בישול וחיים בקצב הסלסה

לחם לבן

לחם לבן

בוקר צח לנו !

היום אני רוצה לדבר קצת על צרכנות.

כן, צרכנות.

הרשו לי לבלבל את מוחכם במעט הגיגים על התחום שנוגע בכולנו, אם נרצה ואם לאו.

פתחתי במלחמת חורמה על רשתות השווק [לא על כולן בינתיים, כי אני ממש לא רפי- סלמונלה, אני סתם צרכנית ערנית שלא סותמת את הפה שלה].

התוודעתי לשיטת שווק שמאוד , אבל מאוד לא מוצאת חן בעיני.

מדובר ברשת המרכולים :"מגה בעיר".

בתחילת החודש פתחו אצלנו ביישוב [בגבעת זאב] סניף חדש שבשיפוצו השקיעו הרבה מאוד כסף.

במשך כמה חודשים הסניף היה בבנייה ובאמת הביאו לנו התושבים אחלה סופר שכונתי לעילא ולעילא.

השתוממתי לראות שהסניף ריק ברוב הזמן וכשנכנסתי "לטייל"  בין מדפיו  ולהתרשם הבנתי שמשהו מאוד לא כשר שם.

מדובר בעוד אחת מאותן רשתות שמסמאות את עיננו בקישוטים מיותרים [כגון: מעדניות ענקיות, מאפיות ריחניות, אטליז מפואר וכו`],  שבעצם מאלצות אותנו הצרכנים לרכוש מוצרים יקרים בלי פרופורציה, [בדיקה קצרה העלתה פערים מוטרפים בין מחירי המעדניות, שאמורות לכאורה לחסוך את מחיר האריזות, לבין מחירי המוצרים הרגילים] .

נהיר וגלוי לכולנו שיש חברות שמוכרות לנו מוצרים שעליהם אנו משלמים  בעיקר עבור השם, הפרסום, האריזה החדשה ושאר תוספות מיותרות. זה בסדר, כי זאת הבחירה שלנו אם לקנות את המוצר , או האם לקנות מוצר דומה, אבל של חברה מתחרה וזולה יותר.

כשעבדתי בתחום השווק והמכירות התוודעתי לשיטה הזאת שיש מפעל אחד שמשווק לכמה חברות וכל אחת ממתגת את תו המחיר לפי ראות עיניה, רק תחת שם מסחרי שונה ואריזה שונה, אבל המוצר הוא בדיוק אותו המוצר. [קחו דוגמא מתחום הקוסמטיקה והאיפור: כל החברות כמעט , גם הגדולות כמו:"כריסטיאן דיור" וגם ה"פושטיות" כמו:"ג`ייד", רוכשות את מוצריהן מאותו מפעל באיטליה ורק משנות אריזה, ככה שאנחנו משלמות מחיר שונה על מוצר זהה לחלוטין]. 

אז כשאני בתור צרכנית, נכנסת לסניף כזה של "מגה בעיר", שמתיימר להיות רשת זולה [להזכירכם נלחם קשות בכל מדיה אפשרית ב"רמי לוי", שהיא רשת זולה באמת ולא, ממש אין לי מניות בחברה...] ויוצא במודעות ענק שמחיריו הם עממיים , [ואני לא מדברת על כעשרה מוצרי מבצע נבחרים, אלא זול בגורף], אזי אני מצפה שיתנו בידיי לפחות את האפשרות לבחור בין כמה מוצרים באותה קטגוריה ולא ישחילו לי את מה שמסחרית-כלכלית  כדאי להם.

אני מתכוונת להשמת מוצרים יקרים בלבד בכוונה תחילה, על המדפים.

לדוגמא: בסניף "מגה בעיר" הסמוך לביתי,  מוכרים בין הייתר קמח.

אז יש קמח רגיל [כן, זה שכולנו מכירים, הארוז באריזה התכולה ] ויש את "קמח הטחנה", שיקר במעט מזה הרגיל,  ויש את שטיבל שהוא קמח ייעודי לאפיית מיני מאפה מיוחדים, אך יקר בצורה משמעותית.

עכשיו.... אם נוצר מצב שלקמח הרגיל והזול מעניקה הרשת מקום מדף של 3-4 חבילות בלבד [שמן הסתם אוזלות בצ`יק] הרי שאם לא תגיע בזמן תיאלץ לקנות את אחת מהחברות היקרות, תרצה או לא תרצה.

דוגמא נוספת: ביצים.

מי לא צורך ביצים על בסיס יומי? אז במגה שלנו שמים את הביצים הרגילות במדף אחד בודד למטה, צמוד לרצפה [ומי יעלה על דעתו להתכופף אפיים ארצה רק כדי לקחת קרטון ביצים פשוט?,  מה גם שבימינו חובה לבדוק את שלמותן ,( כי יש להן "תחביב" להגיע שבורות למדף ולא נראה לי שמישהו מעוניין לשלם על באיידה מנופצת), נראה אתכם בודקים ביצים תוך כדי כריעה או התכופפות, אני לפחות לא נאדיה קומנצ`י ,לעת זקנה], בשאר המדפים מוצעים לך  שלל מיני ביצים מיוחדות ויקרות  כמו ביצי משק, ביצי טבע, ביצי חופש  וגם  הביצים של בעלי, על כולן תשלמו מן הסתם פי שניים או פי שלושה מהמחיר הרגיל..

אז ככה... כל עוד היה מדובר במספר מוצרים, אז זה היה בסדר, אבל כשכל הסופר הוא כזה, אז זה מרגיז ומקומם.

הגדילו לעצבן אותי כשאתמול נכנסתי בשעה 07:05 בבוקר [חמש דקות אחרי פתיחת שערי הסניף] ורציתי לקנות לחם אחיד.

ניגשתי למדף הלחמים וראיתי לתדהמתי שמונחים שם לאחר כבוד שלוש ככרות  לחם אחיד בלבד.

כל המתחם היה מפוצץ בשלל לחמים מיוחדים ומפתים כגון: לחם דגנים, לחם כפרי וכו` ,  שכל אחד מהם עולה למעלה מ- 18 ₪, מה גם שניחוחות האפייה מהמאפייה הסניפית עלו באפי והזמינוני לרכוש כלאחר כבוד לחמנייה קטנה ופשוטה בכארבעה שקלים טבין ותקילין, אבל העיקר  שלוש ככרות של לחם אחיד היו מונחות על המדף וזה בתחילת יום, כן?.

אז למה ככה?

מה קרה?

למה רק שלוש ככרות?

ואם הייתי מגיעה דקה ורבע אחרי הזמן שהגעתי, הייתי נאלצת לרכוש לחם יקר?

פניתי למנהל הסניף ושאלתי אותו לפשר העניין.

הוא עפעף בעיניו ואמר שהוא מזמין עשר ככרות לחם אחיד ליום, כי זוהי ההנחיה המפורשת של ההנהלה הבכירה והוא מחלק אותם לאורך היום.

" עשר ככרות ליישוב שלם שמונה כמעט 30.000 בתי אב"?

"כן, אבל יש גם לחם פרוס ארוז, אם את רוצה"

"אני לא רוצה לחם פרוס ארוז , כי הוא עולה 7.60, אני רוצה לחם אחיד שעולה 4.60 ולפרוס בעצמי".

"אז זה מה שיש".

"זה מה שיש" , אתה הבנת את זה ברוך ?!

אז ככה .... אם אתם גרים בקרבת סניף של מגה, אנא הירשמו מיידית למכון כושר הסמוך לביתכם, שכן אם לא תכנסו לאימוני סיבולת לב- ריאה מספקים, כמו גם לאימוני מדרגה מייגעים, סביר להניח שהשכן שלכם ינצח אתכם בתחרות הריצה לשערי סניף וירכוש את ככר הלחם האחיד לפניכם ואפילו הוא יצליח לקנות את 12 הביצים הרגילות ממדף הרצפה ואתם תיאלצו להוציא מחיר כפול [או משולש, או אף מרובע], בגין אותו מוצר [כולה לחם וביצים, זוכרים?]

אז תגידו אתם... מה הועילו מלחמותיו של אלי ישי  מש"ס נגד התכנית לייקור הלחם ומוצרי היסוד, אם מנהלי הרשתות עוקפים את החוק בצורה כה בוטה ומכריחים אותנו להוציא מחיר מופקע בעד מוצר צריכה בסיסי.

אני בקריז שחבל על הזמן.

הגוף שלי רועד.

אי לכך ובהתאם לזאת  אביא היום מתכון סופר פשוט ללחם לבן, שדומה במרקמו לזה הנמכר כלחם אחיד ואפילו מקבל בתום האפייה קרום קשה..

מתכון לביצים אין ברשותי... הכי הרבה תקנו איזו תרנגולת מטילה אחת או שתיים ותחסכו לכם כמה זוזים ....

נחזור ללחם:

האמת היא שמדי פעם אני חוטאת באפיית מיני לחמים, לחמניות וחלות [כל שבת אני מרביצה חלות מדהימות וגם את המתכון שלהן תקבלו בהמשך], אבל זה היה ממש פרוביזורי ולא עקבי.

 

אז קדימה כולכם... הפשילו שרוולים ואל תכחדו ממה שנראה על פניו קשה , כי אין תמורה גדולה יותר מאפיית לחם ביתי ולא רק בגלל המחיר... הריח שמתפשט בבית בזמן האפייה לא מתחרה באף ריח מטבחי- אחר.

 זה לא יאומן. בכל פעם שאני אופה לחם השכנים מתחרפנים מהריח.

אז המתכון של היום הוא באמת קל להכנה ומתקבלות ממנו : ארבע  כיכרות עגולות או לחילופין: אחת גדולה + אחת עגולה. יפה לא?

ותחשבו... זה מחיר של קילו קמח [חמישה שקלים לערך ועוד כמה אגורות על שאר המוצרים].

כל כך שווה לנסות וליהנות.

המתכון במקור הוא של שי עשאל. [תודה שי].

אז נתחיל:

 

 

 

לחם לבן פשוט:

חומרים:

 

1 קילו קמח רגיל

2 כפות שטוחות שמרים יבשים

2/3 כף סוכר

1 כף מלח [קצת יותר משטוחה]

3 כפות שמן

3 כוסות של מים פושרים-חמימים

           

אופן הכנה:

מערבבים את חומרי הבצק היבשים.

מערבבים חצי מהחומרים היבשים עם הרטובים [נוצרת עיסה דייסתית].

 מערבבים היטב ומוסיפים לאט לאט את החצי השני של החומרים היבשים.

 לשים עד לקבלת בצק רך וגמיש, אבל עדיין מעט דביק [הבצק מתחמם מעט].

לשים עוד מספר דקות.

מכסים במגבת נקייה למשך 30 דקות.

אם הבצק דביק מוסיפים עוד מעט קמח ולשים מעט.

מחלקים ל 4 חלקים, מפזרים מעט קמח מעל [מורחים עם היד] וחורצים חריצים בעזרת סכין חד או סכין יפנית . מתפיחים לעוד 15 דקות.

(אני הכנתי את הבצק בתבנית מלבנית גבוהה ללחם ומה שאתם רואים בתמונות זה מה שהתקבל).

מחממים את התנור לחום 210 מעלות, בתכנית טורבו.

מכניסים את התבנית למרכז התנור.

 בתחתית התנור מניחים תבנית בינונית עם 1/3 גובה מים ומשאירים אותה בתנור במשך כל זמן האפייה.

זמן אפייה בטורבו 40-50 דקות לערך.

מוציאים כאשר מתקבל רעש חלול מהחלק התחתון והקשה של הלחם ומניחים על רשת לקירור.

מתקבל לחם עם קרום עבה וקשה.

 

 

הנה לכם עוד לוק

 

 

ועוד אחד

 

 

ואחרון חביב ...

 

 

זהו.

אני מאחלת לכולכם אחלה יום, אני היום בסידורים, ככה שנתראה בין לבין... 

 

יאללה... הלכתי.

  אני מאחלת לכולכם המשך יום מושלם.

עשו אהבה ונצלו כל אלפית השנייה, כאילו שבאמת אין מחר...

יאללה ביי  ותרקדו כל הדרך למטבח ...!!!

 

 

ארי

תודה לכל מי שיגיב ואו ילחץ על ה- HITS 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

107 תגובות

פלפלים

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אריאלה פיקסלר אלון אלא אם צויין אחרת