00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

לכתוב על מה שבא.

הג`וקר הוא המלך

"האביר האפל"

אקשן / מד"ב, 2008.

במאי: כריסטופר נולאן

שחקנים: הית` לדג`ר, כריסטיאן בל, אהרון אקהארט, מורגן פרימן, מגי ג`ילנהול (אחות של).

 

 
אריאל צפה ב"האביר האפל" וממש ניסה שלא לסגוד להית לדג`ר בכל משפט בביקורת. הוא לא ממש הצליח

 

 

אוקיי. נשימה עמוקה.

עמוד בתוכי, ידעתי שאני עומד לאהוב את הסרט האחרון של הית לדג`ר (למעשה הלפני אחרון, אבל האחרון שהוא התחיל וסיים לשחק בו). ידעתי שאני אוהב אותו,  No matter what. בעצם, `עמוק בתוכי?, על מי אני עובד? ידעתי את זה ברמה הכי שטחית שיכולה להיות, ממספר סיבות.

גם משום שהית איננו וזה משנה את הפרספקטיבה שלי אוטומטית (כמה שפחדתי שתהיה לי ביקורת קוטלת, כך החשש הופרך) וגם כי הייתה לי סוג של תחושת בטן בעניין, הנבעה מהעובדה שהית מעולם לא אכזב בסרטיו. גם לא כשהוא גילם דמויות שהמילים "עמוק" ו"מעניין" הוא מהן והלאה ("10 דברים שאני שונאת בך").

 

"באטמן – האביר האפל" הוא סרט ההמשך לסרט "באטמן מתחיל" מ2005. סדרת הסרטים מציגה לנו את סיפורו הישן והידוע של באטמן בגרסת שנות ה2000 הקולנועית והמתוקצבת.

הפעם, גיבורנו יתמודד מול אויב מר ומאתגר במיוחד שהאינטרס היחיד שלו הוא האתגר, או כהגדרתו של הג`וקר עצמו: "אני רק כלב שרודף אחרי מכוניות. אם אתפוס אחת, אני לא אדע מה לעשות איתה". יחד עם הדמויות מהסרט הקודם (אלברט המשרת הנאמן, ג`יימס השוטר המסור, לושוס טוב הלב ורייצ`ל האהובה הנצחית) הם יילחמו את מלחמתה של העיר גותהם כולה כנגד המאפייה והעבריינים.

 

אז ידעתי שהסרט יבוא לי בטוב, אבל מה שלא היה לי ברור בכלל הוא עד כמה תהיה אינטנסיבית תחושת התדהמה שאיתה אני אצא ממנו, וכמה שהיא תהיה מהולה בסוג של עצם התקועה בגרון. אחת חונקת ומעיקה.

גבירותיי ורבותיי, אני מכריז בזאת על הית לדג`ר כעל האובדן הכי גדול של הוליווד לעשור זה, לפחות. תפקידו ומשחקו האחרון כג`וקר ב"האביר האפל" הוא משכנע, סוחף, כריזמטי, משכר, מרשים, גדול מהחיים וגדול מכל תפקיד אחר בעברו, מלבד מזה של אניס ב"הר ברוקבק".

לדג`ר נכנס אל הדמות ולוקח אותה למקום שונה ומרתק יותר בהיסטוריה שלה. כל תנועה שלו, כל גמגום, כל צקצוק קל של הלשון, וכל מולקולה בהוויתו של דמות הג`וקר היא לא פחות ממושלמת (מילה שקשה להשתמש בה בכל הקשר אחר כמעט, בוודאי לא כסיכום הסרט עצמו). הג`וקר הוא בלתי צפוי, מעורר אימה ואפילו השראה. מדובר באמת ובתמים בדמות נדירה ומרתקת.

 

אחד הדברים שיותר אהבתי בסרט, מלבד דמות הג`וקר, הוא העובדה שהסיפור המרכזי לא מרגיש כסיפורו האישי של באטמן והדגש הוא על הסיפור על העיר גותהם ומאבקיה הפנימיים. סרטים רבים בז`אנר נופלים בדיוק על החלק הזה ומשניאים עלינו את הגיבור הראשי וחבל, אבל פה לשמחתי זה לא קורה, כי עם כל הכבוד לרחשי לבו של באטמן, דמויות אחרות ויחסיהן אחת עם השניה פשוט מעניינות הרבה יותר.

 

הסיפורים הקטנים והשונים הנשזרים זה בזה עד לסגירת המעגל הסופית מצליחים להיות משובחים כל אחד בנפרד: סיפורו של הארווי דנט, פרקליט נחוש ותקוותה של העיר למלחמה בפשע, שמגלה צדדים חדשים בעצמו עקב אירועים לא צפויים; סיפורו של איש העטלף עצמו שלומד כי ע"מ להילחם באויב חסר גבולות הוא צריך לשבור את גבולותיו שלו עצמו; סיפורה של רייצ`ל שמתחבטת בין 2 גברים שהיא אוהבת וסיפורו של השוטר ג`יימס שהולך עד הסוף עבור משפחתו. סיפורים אלו ואחרים מצליחים להפוך את הפאזל למעניין ומיוחד במינו.

 

אלמנט שעוזר להעביר את העלילה ואי אפשר שלא לציין אותו, הוא השימוש הנרחב באפקטים ממוחשבים. אנשים, זה בדוק – יש הצדקה לתקציב המטורף של הסרט (180 מליון דולר), וניתן לקבוע כי גותהם היא העיר הוירטואלית שמציגה בצורה הכי מרהיבה את יצר ההרסנות של יוצריה המתבטא בבניינים שמתמוטטים, בקרבות בכבישים, בתנועותיו של באטמן (שלא מחדשות כלום אך עדיין מרשימות) וכמובן בפיצוצים – בכל גודל, בכל מקום, בכל מצב. כל אלו יוצרים תערובת שמימית של "וואו" (מצטער, לא מצאתי דרך טובה יותר לנסח את זה) שכיף להיות חלק ממנה.

 

בואו נתייחס לרגע לתסריט. אין ספק שזה של "האביר האפל" אינטלגנטי פי כמה וכמה מזה של "באטמן מתחיל", וזה ניכר לגמרי. השילוב בינו לבין דמותו המטורפת והלא צפויה של הג`וקר היא שיוצרת יצירה נהדרת בכל נימי אבריה.

אחת ממטרותיו של הג`וקר היא להשחית אנשים מבפנים, אולי כסמל או פיצוי על השחתתו החיצונית – יש לו 2 צלקות ב2 צדדי הפה היוצרות מעין חיוך שטני. על פניו האיפור המוגזם שקנה לו את הכינוי "הליצן".

הג`וקר מסביר את הצלקות לקורבנותיו בשמחה (לפני שהם הופכים לפחות שמחים...) ומבלי שהם אפילו ישאלו – פעם אחת הוא מספר על אשתו שפניה נשחתו ולאות הזדהות, הוא השחית בעזרת סכין גילוח גם את פניו, ונחשו מה? היא עזבה אותו. בפעם אחרת הוא מדבר על אביו שסבר כי בנו לא מחייך מספיק, והחליט לעשות משהו מחריד בעניין.

"ניסוי חברתי" – כך מגדיר הג`וקר את נסיונו למלכד בחומר נפץ 2 ספינות, על אחת אסירים ועל אחת אזרחים, כשלכל אחת מהן את האפשרות לפוצץ את הספינה השניה תוך רבע שעה או שתתפוצץ בעצמה. מזכיר קצת את "המסור", רק פחות ספציפי, יותר כיפי והרבה יותר מעניין.

נדמה כי הג`וקר, שמכונה גם "הפריק", למעשה מרגיש צורך לנקום בחברה בה הוא חי ולה הוא בז, ונשאלת השאלה למה. התשובה היא שאין תשובה. דמותו מסתורית כל כך ואופיה מטושטש במיוחד, ועצם היכולת של היוצרים לגרום לנו להתאהב בדמות כזו עד לרמה בה ממש פחדתי שבאטמן יביס אותו, היא מדהימה. זה לא עניין של מה בכך. הקרדיט פה מגיע להם באותה המידה בה הוא מגיע ללדג`ר.

 

עוד פן ראוי לציון של הסרט הוא הפן הקומי. לא תמצאו את עצמכם מתגלגלים או מתפקעים במיוחד, אבל תחייכו לא פעם וגם תצחקו בקול. לא ברור מאליו, ואני מעריך את זה. אחרי הכל, לא כל יום רואים את הית במדי אישה.

 

השמועות מדברות על כך שלדג`ר יהיה מועמד לאוסקר על תפקיד זה. אני חושב שאם הוא לא יזכה או לפחות יהיה מועמד, טקס האוסקר פשוט יבזה את עצמו, ולא רק מתוך כבוד לשחקן המנוח אלא כי פשוט ממש מגיע לו. אני ממש רואה בעיני רוחי את הרגע של ה"and the winner is", ומיד אחריו את מישל וויליאמס הדומעת עולה לבמה במקומו.

 

אחרי הכל ולמרות הכל, לא כדאי לבוא לסרט עם ציפיות מוגזמות. "האביר האפל" אינו סרט הר ברוקבקי בכלל, מה שאומר שהוא לא כזה שכולם יאהבו ואם לא זה רק כי הם דפוקים (גישה בוגרת שאימצתי לעצמי לאחר שקראתי ביקורות קוטלות על `ברוקבק`). הוא סרט שצריכים לפחות לאהוב את ז`אנר המדע הבדיוני או הפעולה ע"מ להעריך אותו ולהתרשם ממנו. "האביר" לא מעלה את הקולנוע לרמה אחרת לגמרי, הוא לא פורץ גבולות ושיאים (חוץ מהשיאים ה`זניחים` שהוא כבר פרץ -  הסרט הכי רווחי ליום יציאתו והסרט הכי רווחי לסופ"ש בו הוא שוחרר), והוא לא יגרום לכם לרעוד, לצרוח או לבכות.

מה שכן, בגבולות בהן הוא תוחם את עצמו, מדובר בסרט מצוין ומרשים, ואחד האחרונים של שחקן מליגה אחרת לגמרי. אותי זה לגמרי סיפק.

 

לשלילה – דמותה המשעממת של רייצ`ל – כל כך יבשה וחסרת טעם, שנדמה כאילו היא נלקחה בניגוד לרצונה מקומדיה רומנטית של קמרון דיאז, הפכה לדרמטית ונתקעה ליד הבאטמן.

לחיוב – בעיקר הג`וקר.

 

תהנו מהצפייה (סיכמנו שאתם צופים, נכון?).

 

אריאל.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Arielcohen אלא אם צויין אחרת