00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

המלצה על ספר- קצה הכדור, רמה לוסקי

"קצה הכדור", רמה לוסקי,

    150 עמ`

הוצאת חרגול/ עם עובד

 

ספר המכיל ארבעה סיפורים

 

הסיפור הראשון – "פורים" אמא שמכינה לילדיה תחפושות לפורים ועוקבת מהצד אחר בתה השקטה והרצינית חסרת האושר ורואה בה את הבבואה של עצמה. היא חרדה שמא התחפושת לא תמצא חן בעיניה ומנסה לגרום לה להיות קצת יותר מאושרת


בסיפור השני, "צל קצה הכדור", משפחה שנמצאת בשליחות באפריקה, לבת הקטנה יש סוד – היא  מבחינה בהתרחשויות ליליות בארמון, מתמודדת עם הפרשנות שהיא נותנת לאירועים, ומתעקשת לשאת הכל לבד.

 

בסיפור השלישי "כלבים" – בית משותף שבו מתגוררים משפחה של משוגעי השכונה . לדירת הקרקע מגיע אדם, "הזר",  בעליהם של שני כלבים שמטפח את הגינה, חי את חייו ומסרב להיות חלק מהשכונה, ובכך הוא גורם לאי שקט ואי נוחות.

 

הסיפור הרביעי "המחברת" – אישה צעירה נוסעת עם הבעל המוזיקאי לארצות הברית. בעלה העריץ שולט בה וממעיט בערכה והיא מתאהבת בגבר אחר.

 

לכל "הגיבורות" עולם פנימי שברירי ועדין , כמעט שקוף, שבו הן צריכות לחיות עוד יום ועוד יום. התיפקוד היומיומי והשיגרתי כמעט בלתי אפשרי, בעולם שעבורן, הוא עולם מסתורי, עולם מסויט, והן מתאמצות להסתיר את הפחדים ואת חוסר האונים.

 

אבל אחרי שלא הצליחו לשאת את המציאות – החיצונית והפנימית ואת העולם הגס, הן מרגישות צורך לעשות מעשה, כדי שיוכלו לשרוד כדי שיוכלו לשוב אל העולם.

 

הביקורת שלי חצויה.

לוסקי יודעת לספר, יש לה שפה עשירה, מיוחדת, יכולת תיאורית רגישה, והיא ניכנסת לנימי נימים של התחושות. אליה וקוץ בה-  נפש עדינה ועולם פנימי ושברירי, אינו הצדקה למשפטים ארוכים ארוכים וגודש רב מידי של מילים ותיאורים,דימויים ואסוציאציות, זה מתיש.  לדוגמא

 

"הסתיים ליל האינסוף, שצמצם אותי כקמט דק בסדין אל תוך לקוי שינה כרוני. אני  מניפה מעלי את משמרת המחוגים הכבדים ויורדת מהמיטה. הבית הסתור מתפענח מולי בכותרות אירועי האתמול. מסלולי גופם המיניאטורי של הילדים נפרשים בחלליו, ועלילות החיות בין הפנים והחוץ מתחוורות שוב עם בוקר"

 

וגם:

"לא אובדן השינה המותירה את העולם ללא חשש, אלא נדיבותה המתמתחת של ההתעוררות שאבדה, תמונה אחר תמונה, סרט ההיכרות העצמית שנקרע.."

 

וככה זה נמשך.

 

זה לא שאני פוסלת סוג כזה של כתיבה, להיפך, אהבתי את "קול צעדינו" של נורית מטלון, אהבתי את "פנים צרובי חמה"  של אדף, ועוד  – כתיבה עשירה, אינטימית עד כדי כך שלא תמיד הבנתי את הסיטואציה/המילים וזה לא הפריע לי. הפעם זה הפריע לי כי היא מתחה את הסגנון קצת יותר מדי, כי כשמורידים את המלל הרב, את הגודש התיאורי והדימויים,  נשארים סיפורים די סתמיים – בדיוק כמו התקציר שהבאתי בתחילה.

 

 האתר שלי לביקורת ספרים

http://www.global-report.com/safrut

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת