00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

לכתוב על מה שבא.

Dr. Horrible sing along blog

 

 אריאל יצא מוקסם ונדהם מהפיצ`ר האינטרנטי החדש של ג`וס ווידון ושות`, Dr. Horrible, והוא חוזר ע"מ לשתף ולספר חוויות (ומרשה לעצמו לכתוב משפט אחד בגוף שלישי).

 

 

 

שביתת התסריטאים בהוליווד, שהחלה לפני כמספר חודשים, ביאסה את כולנו ואני חושב שאני לא אגזים אם אקבע כי על כך יש קונצנזוס. כמה נהדר שהיא הסתיימה.

אגב, מישהו יודע למה היא התחילה? ואיך היא נגמרה? לא, הא?

נו, טוב – אני לא יוצא דופן. אני רק יודע שמדובר בסכסוכי שכר ו/או קרדיט, ואני רק יודע שהאל, ז"א הבמאי והיוצר ג`וס ווידון, נקט בצעד חכם, חדשני, מרתק ומשמח כמחאה – הוא החליט ליצור מיוזיקל אינטרנטי בשלושה חלקים, Dr. Horrible sing along blog, ללא תמיכה של אף אולפן גדול, ולהעלות אותו לרשת לצפייה בחינם למשך כשבוע, בו כל יומיים נחשף חלק אחר בעלילה מבין השלושה. הפיצ`ר כולו נמשך כ-43 דקות.

 

העלילה? ד"ר הוריבל (ניל פטריק האריס, `דוגי האוזר`), אדם רשע שמנהל בלוג אינטרנטי, די מאוהב בבחורה בשם פני (פלישיה דיי, הופיעה בעונה האחרונה של באפי) שהוא פוגש במכבסה לפעמים ויש לו אויב מרכזי – קפטן האמר (ניית`ן פילון, גם מבאפי וגם אדם מ`עקרות בית נואשות`). יחד הם ילחמו את מלחמת הgood vs evil שג`וס כ"כ אוהב, ואחד מהם אפילו ייזכה בלבה של פני הלבבית, שמעבירה את זמנה בסיוע לחסרי בית. הסרט מלווה בפסקול נהדר ובבדיחות טפשיות ומשעשעות.

 

מה חדשני פה, אתם שואלים?

או, הרמה.

עזבו אתכם מסגידה עיוורת לג`וס, האדם שבנה את הסרט המזעזע "באפי קוטלת הערפדים" וכמה חודשים אחריו את הסדרה הכי טובה של כל הזמנים בעלת אותו השם -  צריכים לראות את המחזמר כדי להבין באיזו רמה גבוהה הוא עשוי בכל פרמטר. העריכה הפשטנית והזורמת, התסריט הקומי – טראגי, הצילום הקולנועי לחלוטין, השירים הפשוט מדבקים והמעולים שעומדים להיחרש אצלי ולהירשם כקלאסיים. מה שלא קרה אצלי מאז ב2002 עם שידור הפרק המוזיקלי הנוסטלגי של "באפי", שמתנגן אצלי בפלאפון עד עצם היום הזה.

 

אתם יודעים, ב`באפי` כסדרה קולנועית (ככה אני מגדיר אותה, בכל אופן) ובעולם הקולנוע בכלל, פחות קשה ליצור הזדהות עם הדמויות ואהבה אליהן. ברור שזו משימה קשה בזכות עצמה בכל מצב, אך היא קשה שבעתיים כשמדובר בפיצ`ר של 43 דקות סה"כ. מדובר בחתיכת משימה שהאדם הנכון הגה אותה לעצמו, ואני אסביר מה כל כך גאוני בה ובביצועה.

 

למען האמת, ד"ר הוריבל הוא לא נורא בכלל. הסיפור מסופר מנקודת מבטו הקומית, ואי אפשר שלא למות עליו. הוא כל כך חמוד, ורזה, ולכאורה לא מזיק כלל. לעומתו, ד"ר האמר הוא הגיבור הטוב לכאורה, אך הכל כך טיפש, חסר רגישות וחסר טאקט, שאי אפשר לאהוב אותו. הוא מהווה את  סטריאוטיפ הבריון הסתום בכל נימי נפשו.

כך, ד"ר הוריבל החלש מוצא את עצמו מוכה ומובס ע"י קפטן האמר שוב ושוב, ואם זה לא מספיק, הוא בטעות גורם למצב האירוני משהו שבו האמר הופך לבן זוגה של פני, אהובת לבו. זה מבאס בשבילו, ובשבילנו.

2 החלקים הראשונים מביאים את סיפור זה מזווית יותר קומית וחביבה. מה שאנחנו לא יודעים, או לא רוצים לדעת, הוא שכמו תמיד, ג`וס שומר את הbest for last. ובחלק השלישי נוסף מימד טראגי ומדכא.

 

לאחר שקפטן האמר מתגייס למען ההומלסים והופך לגיבור הלאומי של אל איי, בטקס חגיגי הדוקטור מגיע עם ההמצאה החדשה שלו, הFreezeRay, ומקפיא את הקפטן בעיצומו של שיר אופטימי למדיי. הוא מפציר בקהל בשיר מדכא שכל מה שהם רואים אלה רק מסכות ושקרים (מוסר כפול? האם הוא עצמו לא עוטה מסכה?). לפני שהוא מספיק להרוג את האמר עם אקדח לייזר, ההשפעה של קרן ההקפאה פגה וכתמיד, הקפטן מכה קצת בדוקטור ומתכנן להרוג אותו עם הנשק של הד"ר עצמו. רק שהנשק קצת נחבל ונהרס, במקום נוצר פיצוץ שפוצע את הקפטן וגורם לו לצרוח ולבכות כמו ילד (וזה הגיבור הטוב, כן?). אה, כן, וגם חתיכות מהנשק דוקרות את פני והיא מתה.

 

בשיר הפרידה של הדוקטור, לא רק שאינו מראה אבל ועצב, אלא הוא אפילו שמח לאידו על העובדה שלמעשה הוא הצליח להשתלט על העולם ולהכניע את אויבו (הוא מתקבל לאגודה של "רשעי הרשעים" שאליה שאף להתקבל מהחלק הראשון). הכל נגמר בשורה הבאה:

And I won`t feel … a thing

שלא נשמעת מרגשת או מצמררת במיוחד (או בכלל), אבל כששומעים אותה יחד עם השיר המדכא לאחר שרואים הכל, משהו נצבט בלב. עניין של הקשר. זה הקסם שהוא ג`וס וידון.

 

הקסם, אך לא הגאונות. הגאונות, כמו תמיד, היא בתסריט, ובמסרים הרבים והחבויים שדי קשה לפענח, והם יכולים להגיע לעומקים שלא ידענו לעומת האנטי טזה של הפורמט שמעביר אותם (ע"ע – `באפי ציידת הערפדים`. מי היה מנחש שמאחורי שם כ"כ מטומטם מסתתרת סדרה שנכתבו עליה ספרי פילוסופיה רבים?). וזו הגאונות האמיתית.

סליחה שאני מזכיר את `באפי` כל הזמן, אבל לצורך ההשוואה, אני חייב. בעצם, שום סליחה. תראו גם באפי! אם שם ג`וס שבר את סטיגמת האישה כקורבן ושם יותר דגש על הקטע הפמיניסטי, הפעם הוא מתעסק פחות במיניות ויותר במסכות ובמה שמאחוריהן. הגיבור החביב והמאוהב שכולנו אוהבים הופך לרוצח אכזר שלא מתעורר מבחינה מוסרית גם לאחר הרצח הלא צפוי. הגיבור הטוב שמציל חיים הוא לא רק גבר שובניסט אלא יצור כל כך רגיש מבפנים שהוא לא מסוגל להרגיש כאב מבלי לבכות, לצעוק ולרוץ, והוא למעשה ילד קטן ומגודל שאי אפשר לסמוך עליו באמת. כמובן שאת פני, אהובתו הנסתרת של הוריבל, האמר לא באמת אוהב אלא רק יוצא איתה כדי לגרום לדוקטור לקנא, כמו שהוא אומר במפורשות (יש לינק לקטע הזה למטה).

 

מה ג`וס אומר לנו באמצעות דמויות טיפשיות אך כריזמטיות אלו? מהם בכלל המסרים המשתמעים מהיצירה המורכבת, היפהפיה והשובה הזו? ברשותכם, אני אפשט את הפרשנויות השונות שלי בנקודות:

 

  1. אנשים, ככלל, הם טיפשים. אתה אדם? אתה טיפש וזהו. ולמרות זאת, הכוח ששולט בעולם הוא כוח שמאחוריו רשע, תאוות בצע ונקמנות. כשם שהחנון שרק רצה לשלוט בעולם הצליח במשימתו לאחר שהתגבר על אויבו באמצעות כוח הרשע ולא כוח פיסי (וואו, עכשיו אני קולט עד כמה זה נשמע ילדותי. זה לא, מבטיח). כל מי שמצליח לשלוט, הוא אדם רע במהותו שרק רוצה את העוצמה כפיצוי על מה שמעולם לא היה לו. אולמרט. בוש. אחמניג`אד (וזו דוגמה קיצונית לאחד שאין סיכוי שלא הרביצו לו כילד). וד"ר הוריבל.

 

  1. אין גיבורים אמיתיים. בניגוד משעשע לשיר "Everyone`s a hero", במציאות אין אנשים שהם באמת גיבורים שיצוצו בעת צרה. מה שכן יש, זה אנשים טובים, שינסו לעזור באמת. אבל גם אותם אנשים מלאי הרצון לעזור, הם טיפשים כמו השאר. מה זה אומר? שיש מחיר לשילוב בין טוב הלב והטיפשות, ובסדרה הזו, גזר הדין הוא מוות.

 

  1. האהבה משקרת. היא כמעט תמיד חד צדדית, כמו במקרה של הוריבל שאהב את פני מבלי להיות נאהב בחזרה, או במקרה של פני שאהבה את הגבר שחשבה כטוב, אך רק רצה לשכב איתה (ולעשות דברים מוזרים בסקס של הדייט השני). האהבה משקרת גם כי אין לה כוח אמיתי בעולם. היא לא תושיע אף נשמה אומללה והיא לא תשנה את העולם. היא מהווה כוח מאוד מוגבל ביקום וזה הכל.

 

  1. העולם מלא באנשים שחושבים שהעולם דפוק. הוא גם מלא באנשים שחושבים שהם יכולים לתקן אותו. השאלה היא מה קורה כשהם מנסים. התשובה? תלוי איך. כשמתרימים למען הומלסים זה טוב. כשמנסים לעשות קצת יותר מזה, הכל הופך לשברירי ובעיקר מסוכן. המסר? קל לכולנו לדבר ולשפוט. אבל כל עוד אנו עומדים מהצד, אנחנו צבועים.

 

  1. התקשורת היא עיוורת, סובייקטיבית ושטחית. טוב נו, זה מסר כל כך פשוט וברור מאליו, אבל עדיין חשתי צורך לציין אותו. מנחי החדשות (כן, גם הם היו ב`באפי`) רגע אחד סוגדים לגיבור התורן, רגע אחד תוהים מי הומו, וברגע אחד מתאבלים על חברתו של האמר המנוחה ("ההיא, איך קוראים לה ", ציטוט מאחד העיתונים שמראים לנו). אל תסמכו עליהם.

 

  1. שביתת התסריטאים – לכאורה, התסריטאים מעצבנים (רוצים פרקים חדשים של האוס!) וקטנוניים, והאולפנים הגדולים הם הקורבן של דרישות מופרזות. התסריטאים הם קצת האמר והאולפנים הם קצת הוריבל. ומה מתברר בסוף? שהתסריטאים חלשים פי מליון ממה שחשבנו, ושהאולפנים הם רשעים טהורים שרק רוצים קרדיט, רייטינג וכסף על היצירה, גם במחירים גבוהים מדי (מזכיר לי קצת את הסרט "Live!" עם אווה מנדז מ07, בו יוצרים ריאליטי מרולטה רוסית, ובכל פרק אחד מהמתמודדים מתאבד והשאר זוכים בכסף. כשהיוצרת, מנדז, נרצחת, היא נזכרת באופן חיובי כמובילת תרבות ולא כסוג של רוצחת). יש הרבה מתחת לפני השטח שאנחנו לא יודעים, וזה לפי דעתי אחד המסרים היותר חשובים שמתייחס למאבק ההוא באופן ספציפי.

אגב, תיאוריה אחרת גורסת כי הכוונה היא הפוכה ולמעשה ד"ר הוריבל מייצג את התסריטאים, והביקורת היא למעשה עליהם ועל תאוות הכוח והשליטה שלהם. איזו גרסה צודקת? לג`וס הפתרונות.   

 

 

  1.  אנשים הם לא רק טיפשים, הם פחדנים בנוסף. כשכולם בורחים מהוריבל בסצינה הכמעט אחרונה, אף אחד לא חושב להחזיר מלחמה, לשאול מה קורה או לצאת כנגדו. היחיד שכן עושה את זה בכוח השריר, קפטן האמר, מפסיד עקב תקלה טכנית.

 

  1. פקאצות טיפשות יש בכל מקום. ובפירוט, תרבות הפופ העכשווית היא חסרת כל עומק ורגש, ואנשים הם כל כך אומללים ומשועממים עד שהם מגיעים בקלות למצב בו שהם מעריצים את כל מה שנחשב שווה – גם אם הוא נגעל מהם, גם אם הוא דוחה, גם אם אין לו שום כישרון. החשיפה מזמינה הערצה עיוורת וחסרת משמעות. במקרה הזה היא הייתה מאוד מצחיקה – 2 פקאצות והומו שמעריצות את האמר, מסתובבות עם קבלה שלו מהמכבסה ופיסה משערו, ובסוף עוברות להעריץ את הוריבל בגלל שהוא התפרסם (כרוצח, אבל למי אכפת?)

  

יש לציין שיש עוד מליון מסרים ומשמעויות עמוקות הרבה יותר, אבל אני אשאיר את זה ברמת ה`סביר` ולא אגיע לרמת `נוזל לי כבר המוח מהאוזניים".

 

הלוואי והייתם יכולים לראות את שלושת החלקים ולהבין על מה אני מדבר באיכות טובה כמו שהתפרסמו באתר הרשמי, www.drhorrible.com, אבל הסרטונים כבר ירדו מהאתר ועכשיו הם (והפסקול) ניתנים לרכישה בתשלום בItunes. בכל מקרה, אם אתם יודעים לזהות גאונות, אתם תזהו אותה גם באיכות יוטיובית לא אידיאלית.

אם השירים מעניינים אתכם כולם ביוטיוב, רק חפשו את dr horrible.

 

הטריילר הרשמי:

http://www.youtube.com/watch?v=mXI3obHfwgU

 

חלק 1:

http://www.whedontube.com/item/4QRP98RTN2673K31

 

חלק 2:

 

http://www.whedontube.com/item/8TKMZPX8SDYLB9BQ

או

 

http://www.youtube.com/watch?v=J0eXOXK9GIg

 

חלק 3:

 

http://www.whedontube.com/item/G7NKF6JFY8Y5NZPS

 

קפטן האמר מסביר לדוקטור מה מייצג הפטיש, ומה הוא מראה לפני:

http://www.youtube.com/watch?v=JULyx-wZih8&feature=related

 

 

"Dr. Horrible sing along blog" הוא פיצ`ר מצחיק, טראגי וגאוני שנעשה ע"י חבורה ענקית של אנשים עם כישרון נדיר. לא ממליץ להחמיץ בעד שום הון שבעולם (בטח לא בעבוד 2 דולר לפרק בItunes).

 

אריאל.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Arielcohen אלא אם צויין אחרת