00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

המלצה - אישה בורחת מבשורה, דוד גרוסמן

אישה בורחת מבשורה, דוד גרוסמן, הוצאת הספריה החדשה, 2008, 633 עמ`

אורה, אם לשני בנים - אדם שהשתחרר מהצבא, ועופר שעומד להשתחרר. היא מתכננת איתו טיול כדי לחגוג את השחרור, אבל גם כדי להתגבר על הפרידה מאילן- בעלה זה עשרים שנה, שנמצא בטיול בדרום אמריקה עם אדם.

שיגרת החיים משובצת בפיגועים כמעט יומיומיים,  ובפעולות תגמול,  שלאחד מהם,  נקרא עופר להתייצב ביום שאמור להיות יום השחרור . אורה מסיעה אותו לנקודת האיסוף  :

..." היא מסתובבת לאחור ומביטה בנחש כלי הרכב, והמראה כמעט חגיגי, נרגש, תהלוכה ענקית, ססגונית, מלאת חיים בדרכה: הורים ואחים וחברות, ואפילו סבים וסבתות, מביאים את אהוביהם למבצע העונתי, היא חושבת, חיסול המלאי, ובכל מכונית יש נער צעיר, ביכורים, קרנבל אביב עם קורבן אדם בסופו, ומה את, היא תוקעת לעצמה, תראי אותך, כמה יפה ומסודר את לוקחת פה את בנך, את כמעט יחידך, את אשר אהבת נורא, וישמעאל מסיע אתכם בספיישל. ...."

 

היא לא מצליחה להשתחרר מהחרדה ומאימת הבשורה, שהפעם היא בטוחה שבא תגיע. היא לא מצליחה שלא לדמיין שוב ושוב את האנשים במדים שנוקשים על הדלת כדי לבשר לה...ובאקט של כמעט אי שפיות היא בורחת מהבשורה למקום שבו הארץ נגמרת.

אל הבריחה היא גוררת את אברם, ידיד נעוריה. אותו ואת אילן פגשה בגיל 16, בבית חולים שבו היו מאושפזים ערב מלחמת ששת ימים.  בית החולים פונה אז ברובו, מואפל, ובבדידותם הם התיידדו, החלימו ושמרו על קשר חברי, ומשולש רומנטי אינטימי אילן-אורה-אברם.  אחר כך פורצת מלחמת יום הכיפורים ואברם נופל בשבי, וחוזר שבור בגופו ובנפשו.  

 

הבריחה משרתת שתי מטרות - לא לקבל את הבשורה,  אך גם אמונה עמוקה שככל שתדבר עליו כך תצליח לשמור אותו בחיים. והיא מדברת ומספרת על המשפחה, על הבנים, על אילן.

הטיול הוא מסע ארוך מפורט לפרטי פרטים מסע בזמן, מסע בשבילי ישראל, מסע בין אנדרטאות וגלעד, מסע בין חברים, מסע של בניית משפחה, מסע של גידול ילדים - ניסיונות, טעויות, קשיים ושמחות. הסיפור שזור בפחד- פחד של ילדים, פחד של גידול ילדים,  פחד של ילד שהולך לצבא, פחד של חיילים ופחד הקיום האלים והשברירי שלנו בארץ הזו.

 

הגיוס לצבא הינו חרדה שמלווה משפחה מרגע לידתו של בן, אומנם יש לי רק בנות, אבל התחברתי לפחד ולאימה שליוו אותי לאורך כל הקריאה, כאב בטן תמידי שלא איפשר לי לקרוא את הספר ברצף ובנינוחות בפינת הקריאה שלי, אלא בהפסקות ארוכות ובישיבה על קצה הכיסא.

 

הספר הוגדר כספר "מכונן" לא יודעת אם זה מדויק ואני מתלבטת אם לא היה מקום אפילו לצמצם מעט עמודים,  יתכן וזה היה תורם להידוק העלילה, אבל מצד שני קשה לי לחשוב שהייתי מוותרת אפילו על מילה אחת מהשפה, המלאה, העשירה, המיוחדת והמדהימה של הכישרון המופלא של גרוסמן.

הספר הוא מדהים והוא ממשיך ללוות גם אחרי הקריאה. קשה להשתחרר מאורה, עופר ואברם, במהלך הקריאה אתה מתפלל שהכל יהיה בסדר בסוף, וברור שקשה להתנתק מההיסטוריה האישית של גרוסמן שנמצאת ברקע כל הזמן.

 

אני לא תמיד אוהבת את מה שמנחם פרי כותב אבל הפעם זה הכי מדויק שיש :

 

. "אין מלים בפי לתאר את השפעתו של הספר עלי. הרומאן המיישיר-מבט הזה הוא אחד היותר-משמעותיים – והמופלאים – שנכתבו בשנות המדינה. יש בו אנושיות ומלאוּת-חיים נדירות, ובעיקר יכולת להעיר בהתמדה, למלוא אורך 630 עמודיו, את הרגשות הכי אנושיים והכי עזים של הקוראים. אני חש שלאחר הקריאה בו יהיה כל אחד מאיתנו אדם קצת אחר". (מנחם פרי)

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת