00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של יאיר שפי

פולחן הזבל, כן למיחזור, לא לירוקים

כתבות  בווידאו בשם זה, שנמצאות  ב- VIDEO.GOOGLE.COM:
Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4

     #  הכתבה המלאה (29 דקות):

        http://video.google.com/videoplay?docid=561209377124467371

 

     # כתבה מקוצרת באורך של 13 דקות:

        http://video.google.com/videoplay?docid=5798532821320714290  


ב- 28.03.2006-9 העליתי את הנושא  ב"מכתב  רדיו" בתוכניתו של מיכאל מירו: "בדרך אל הטבע", שמשודרת הרשת ב`. התוכנית נמצאת באינטרנט במשך השבוע. להלן התדפיס:
Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4

מכתב רדיו "פולחן הזבל"  95 שניות, ל"בדרך אל הטבע" – מיכאל מירו, 28.03.2009

שלום, מדבר יאיר שפי. פולחן הזבל.

בשם הסיסמה "שמירת כדור הארץ" והפוליטקלי קורקט של  הירוקים,  ועם רוח גבית של  התקשורת, נגרמים לעולם נזקים חברתיים וכלכליים. עיסוק אובססיבי במיחזור הינו מופת חותך לפעילות מיותרת  ולא יעילה.

זבל הוא זבל!  צריך לסלק אותו מהרו ביעילות. מהרגע שהוא על משאית - האשפה הוא נכס! זהו משאב יקר, שחייבים לטפל בו בתהליכים מיטביים, כדי שלהטמנה תגיע רק הפסולת של הפסולת.

על ממשל תקין לחוקק חוקים מתאימים להגנת הסביבה, ולהקפיד  שהמזהם ישלם.

 

חוק המיחזור, חוק  הפיקדון ותאגיד המיחזור הם  עבודה בעיניים! זהו "מבוא למיחזור", שאינו מתאים למעצמה כלכלית.

מיכלי המשקה הם דוגמה לאבסורד. הם הקרם  של  הזבל.   הכי קל לטפל בהם בתהליך ניצול האשפה. הם נותנים לזבל  ערך גבוה יותר, ואת הפרס נותנים לחברות פרטיות.  

בחיריה עושים עבודה לתפארת.  מדוע אין עוד 7 חיריות?  

על  הרשות המקומית לדאוג לניקיון בישוב.  מיחזור הוא עניין רציני ומורכב, שאזרח רגיל לא יכול ולא מסוגל להתמודד אתו. כל פעילות מיון הפסולת בבית, לשם איסופה בנפרד,  הינה בזבוז. גם במדינות ה"נאורות" ביותר לא מגיעים להפרדה מלאה במשקי הבית.

 

הניחו לתושבים בעניין מיון האשפה. הם לא יהיו נכים רגשית לנושא הגנת הסביבה רק כי זרים ממיינים את הזבל  שלהם.  

צריך לחנך למניעת בזבוז , לצרכנות נבונה ונכונה, ולהשקיע יותר באכיפת חוקי הניקיון.  את המיחזור יעשו כוחות השוק, בתמיכת המדינה ובפיקוחם של הארגונים הירוקים.

לכתבה המלאה באינטרנט אפשר להגיע דרך גוגל, ולחפש: יאיר שפי,פולחן הזבל.



אחרי התקציר נמצא התסריט כולו, של הכתבה המלאה.

אחרי תדפיס הכתבה המלאה מופיעה " תגובה כללית שלי למגיבים על הכתבה", שמופיעים ב"שינוי ירוק".

תקציר הכתבה:

מיחזור הוא מושג שאימצו הירוקים והשבויים שלהם. הם אנשים טובים  בתחילת הדרך, הם לא הולכים עד הסוף: ניצול האשפה כולה.

זבל הוא זבל! צריך לסלק אותו מהר וביעילות. מהרגע שהוא על משאית האשפה הוא נכס! זהו מצבור של חומרים אורגניים  וכימיים, שהשקיעו בהם אמצעים עצומים כדי לכרות ולצרוף אותם. לכן כדאי  למחזר ולנצל אותם  בתהליכים מיטביים, כך שלהטמנה תגיע רק הפסולת של הפסולת. בעולם כבר מגיעים למצב שמטמינים רק 10 אחוזים מהזבל.

את הזבל צריך לאסוף מהר, לשנע אותו למרכזי מיון וטיפול מוגנים, במרחק סביר מאזורי מגורים, לנצל כמה שיותר ממנו ואת השאריות לקבור במקומות  שלא יסכנו את  החיים על כדור הארץ (זיהום האוויר,הקרקע והמים).

ממשל תקין רק יחוקק חוקים מתאימים להגנת הסביבה, ויקפיד שהמזהם ישלם. במשרד להגנת הסביבה  מדברים עצמם לדעת! עושים מאומה ויוצרים מהומה.

כדי לרצות את הירוקים, המדינה התחילה בקטן: חוק המיחזור, חוק  הפיקדון, תאגיד המיחזור והרבה סיסמאות יפות ונכונות. זהו תרגיל מיותר, שאינו מתאים למדינה תרבותית ומעצמה כלכלית, שמסוגלת להגיע לניצול מלא של הזבל גם בלי "משחק מקדים".  אלפי אנשים פועליםומתפרנסים מהשבת מיכלים חייבים בפיקדון. התאגיד אינו עומד במכסות האיסוף שקבע החוק ומוחלים לו על הקנסות. Cui bono? = מי הנהנה? חוק הפיקדון מעביר בשנה 161 מיליון ש"ח מצרכנים ששילמו פיקדונות ולא קיבלו אותם בחזרה, אל תאגיד המיחזור (חברה של יצרני המשקאות)- 61 מ` ואל אספנים  "שונים"- 100 מ`.

מיכלי המשקה הם רק דוגמה לאבסורד. הם  הקרם של  הזבל, הם החומר שהכי קל לטפל בו במהלך המיון,  ונותנים לזבל  ערך גבוה יותר. את הפרס נותנים לחברות פרטיות. לרשויות המקומיות משאירים את המיץ של הזבל.

הטיפול הממלכתי בזבל אינו שונה מהטיפול בנושאים ממלכתיים  רבים אחרים:  מים, ביוב, תחנות כוח סולריות, רכבת תחתית, תאונות דרכים, ... המגירות מלאות  במסקנות של ועדות.      

באתר חיריה נעשית עבודה לתפארת מדינת ישראל!  מדוע אין עוד 7 חיריות?   מאותה סיבה שאין עוד 3 מתקנים להתפלת מים, תחנות כוח סולריות, ...!  

הרשויות המקומיות אינן צריכות לקחת חלק בתהליך הטיפול בזבל. תפקידן לדאוג לניקיון בישוב  ולתת תמורה לארנונה. עליהן להיות  יעילות ולשלוח למפעלי האשפה פחות זבל, כדי לחסוך בהיטלי הטמנה.   עליהן להפעיל  תוכניות חסכון במסגרת עירונית, אישית  וקבוצתית, למניעת בזבוז , כגון: טיפול בגזם,שתמיד נאסף בנפרד;  איסוף של מיכלים וניירות במסגרת בתי הספר, כשהתמורה שתתקבל  מהם תשמש את בית הספר לפעילות שמעבר לתקציב; יצירת קומפוסט, בבתים פרטיים ובמוסדות הרשות.

הניחו לתושבים בעניין מיון האשפה. התושבים יהיו פחות מעורבים בפעילות המיחזור, אך הם לא יהיו נכים רגשית לנושא הגנת הסביבה רק כי מישהו אחר ממיין את הזבל שלהם. מה הקשר בין מיון הזבל בביתי ולהגנת כדור הארץ?  השקיעו יותר באכיפת חוקי הניקיון.  את המיחזור יעשו כוחות השוק, בתמיכת המדינהובפיקוחה.

אם כל הזבל יגיע למפעלי הניצול,  יתכן שבכלל יגיע לתושבים תשלום  עבור הזבל שהם  משליכים.


התסריט של הכתבה המלאה


באותיות קטנות, במסגרות: דברים שאינם מפי (יאיר שפי) או שקופית הסבר

 מיחזור הוא מושג שאימצו הירוקים והשבויים שלהם. הם אנשים טובים בתחילת הדרך. הם לא הולכים עד הסוף – ניצול האשפה כולה בהליך אחד.

עסקים פרטיים מנצלים את תמימותם של האזרחים הנאורים, שממיינים את השמנת של האשפה ומכינים אותה לאיסוף על ידי אותם עסקים. חשוב שכל הזבל  ינוצל על ידי הרשות המקומית, כי זה משפיע על מראה רחובותינו, על איכות חיינו ועל הכיס של כולנו.

בחורף שלנו נסעתי לחודש לקיץ האוסטרלי. חרשתי את סידני ונסעתי לאורך 1400 ק"מ בחוף המזרחי של אוסטרליה. הלכתי שם בכפכפי גומי  ואפילו הלכתי יחף. ראיתי מפרצים מדהימים, נופים  משגעים, אנשים נינוחים ונהגים אדיבים. נרטבתי מגשם בקיץ, שלא הפריע למקומיים. חיפשתי סימנים של צבא. אין שם!  לא ראיתי שם מכונית צבאית ואיני יודע איך נראהחייל אוסטרלי.

הכי הרשימה אותי התייחסות האוסטרלים לזבל.   באוסטרליה הזבל הוא פולחן.

נסעתי לטיול משפחתי וחזרתי עם סיפור על זבל.

אחת למספר ימים האוסטרלים מציגים את הזבל ברחוב.  בערב שלפני יום האיסוף, באחריות  הדיירים להוציא את מיכלי האשפה הייעודיים למדרכה שלפני הבניין, במרוכז. בבוקר יום האיסוף עובד של העירייה מסדר את המיכלים לאורך המדרכה, במסדר מדויק. הוא גורר את המיכלים  עד שהוא מגיע למקום פנוי.

חשוב להקפיד על מיקום המיכלים, כי  בצוות האיסוף יש רק אדם אחד, הנהג. אין עובדים שמכוונים את המיכלים לזרועות המשאית. נהג המשאית עובר ממיכל למיכל, שולח את זרועותיה למיכל, מניף אותו ומרוקן אותו למיכל האחסון של המשאית. לכן, בשיטה זו המשאית עוברת באותו רחוב פעמיים, בכל צד של הרחוב בנפרד. 

השלב הבא הוא החזרת המיכלים לחדרי האשפה, גם כן בשני שלבים.

עד כאן ראינו איסוף של אשפה ביתית כללית. בכל בניין יש מיכלים נוספים, דומים מבחוץ אך בצבע אחר, שבהם מניחים אשפה למיחזור. כל מיכל כזה מחולק לשניים: עבור נייר ואריזות קרטון ועבור מיכלי משקה מפלסטיק וממתכת. תדירות איסופם קטנה יותר, אך טקס האיסוף שלהם זהה.

קוצץ בגרסה לשידור: בינתיים קיבלתי עדכון מאוסטרליה, שחברה חדשה זכתה בזיכיון  לאיסוף האשפה באזור שבו צילמתי. הם סיפקולתושבים מיכלים חדשים, שבהם  שמים את האשפה למיחזור  בלי הפרדה בין זכוכית , פלסטיקו נייר.

יש כללים ברורים  מה מותר  ומה  אסור להכניס למיכלי  האשפההשונים.

אשפה גדולה יותר נאספת בנפרד, במועדים קבועים, בתהליך  דומה למה שאנו רגילים לראות  בארצנו, כפי שהנכם רואים.

הטיפול בגזם הוא טקס נפרד:  בית החרושת בא אל הגזם. משאית מיכל גוררת את המכסח.  3 עובדים מזינים אותו בגזם, שהופך לפיסות גבבא, שמוזרמות למיכל שעל המשאית. בית החרושת נמצא ברחוב עד  שמסיימים לנקות את  המקום. התוצרת היא  ה- MULCH, שרואים אותה סביב  העצים ובגינות, למניעת צמיחת עשבים ולהפחתת אידוי.

באוסטרליה יש אנשי חוק מיוחדים, שמתגנבים בלילות  לחצרות התושבים ובודקים אם הם ממלאים אחר חוק המיחזור!  יש שם גם מלשינון, לעזור באכיפת החוק.

למזלם של 26 מיליון האוסטרלים, צפיפות האוכלוסין אצלם היא פחות ממאית מאשר בישראל:  רק שני אנשים וחצי לקילומטר מרובע, ורבים מהם גרים  בבתים צמודי קרקע, ומה שאני ראיתי לא רואים רוב האוסטרלים. 

הם אנשים נהדרים, האוסטרלים. רובם שומרי חוק, שתרבות המיחזור מתאימה להם, אך איני יודע מה הייתה דעתם אם היה עליהם להביא את האשפה המופרדת –נייר זכוכית ופלסטיק- אל תחנות איסוף.

בשם הסיסמה "שמירת כדור הארץ"  והפוליטקלי קורקט של  הירוקים ובתמיכת  התקשורת, נגרמים לעולם נזקים חברתיים וכלכליים.  ראיתי איך לוקחים דבר חשוב ומביאים אותו עד כדי אבסורד. נראה לי שזה מופת חותך לפעילות מיותרת, אם כי שמעתי שבמקומות רבים בעולם המפותח מגזימים יותר.  בסדרה "מרק אהבה" של     ה- BBC מוצג מרכז מיחזור  כזה.

זו חזרה לימים שלפני המהפכה התעשייתית.

זבל הוא זבל  (הוא זבל)! צריך לסלק אותו מהר וביעילות. מהרגע שהוא על משאית - האשפה הוא לא זבל, הוא נכס! זבל של האחד הוא זהב אצל האחר. זהו משאב טבע שהובא ממרחקים אל  סביבת הצרכנים. זהו מצבור של חומרים אורגניים  וכימיים, שהשקיעו בהם אמצעים עצומים כדי לכרות ולצרוף אותם. ולכן כדאי לנצל אותם  בתהליכים מיטביים, כך שלהטמנה תגיע רק   הפסולת של הפסולת, באופן  שלא יסכנו את  החיים על כדור הארץ: זיהום האוויר והאטמוספרה,זיהום הקרקע וזיהום מי התהום.

באתר של  המשרד להגנת הסביבה  כתוב מה שמקובל בעולם:

גישת הטיפול המשולב חותרת לצמצום נפח הפסולת המועברת להטמנה. הגישה מנסה להגיע לאופטימיזציה של ההיבטים השונים (הסביבתיים, הכלכליים והחברתיים),זאת בהנחה שאין פתרון יחיד אופטימלי.

תאריך עדכון: 25/02/2007
כמות הפסולת ההולכת וגדלה, בתוספת עלייה בצפיפות האוכלוסייה וצמצום השטחים הזמינים, מחריפים את הקשיים בדרך להקמת אתרים חדשים לסילוק פסולת. התוצאה הבלתי נמנעת היא מצוקת נפח הטמנה זמין.
כיום מקובלת בעולם שיטת ה"טיפול המשולב" בפסולת המוצקה.  השיטה מורכבת מחמש חוליות:

*הפחתה במקור         * שימוש חוזר            *מיחזור    

 *הפקת אנרגיה מפסולת (פל"א)                  *הטמנה

גישת הטיפול המשולב חותרת לצמצום נפח הפסולת המועבר להטמנה. הגישה מנסה להגיע לאופטימיזציה של ההיבטים השונים (הסביבתיים, הכלכליים והחברתיים), זאת בהנחה שאין פתרון יחיד אופטימלי

 

דברים כדורבנות.     אז מה הבעיה?

הם מדברים עצמם לדעת!    מערעד מערעד און מעשושקעצעך! 

למה לעורר מהומה על מאומה? למה לחוקק את חוק המיחזור? חוקי הטבע וחוקי הכלכלה  יעשו את המיחזור  טוב יותר וזול יותר.

ממשל תקין רק יחוקק חוקים מתאימים להגנת הסביבה, ולא יתפשר על הכלל: המזהם משלם.

פעילות רצינית בשימור הסביבה דורשת מחויבות לזמן ארוך. המבנה הפוליטי במדינה הוא קצר מועד. לכן, השלטון המקומי והמרכזי נטפל לנושאים הקלים, שיש בהם הון פוליטי מיידי. השלטון מנצל את תמימות האזרחים הנאורים וממרק את מצפונו ואת מצפונם על ידי פעילות  ירוקה לייט, במקום לעסוק במניעת זיהום האוויר, הקרקע  והמים, שהן הבעיות האמיתיות של  המדינה. 

כדי לרצות את הירוקים המדינה התחילה בקטן: להרגיל את הציבור לא להשליך לפח האשפה או לרשות הרבים מיכלים קטנים של  משקאות. נחקק "חוק  הפיקדון", שמטיל מס של 25 אגורות למיכל משקה שנפחו קטן מליטר וחצי. אמנם בחוק כתוב "פיקדון" וכאילו טעיתי,שאמרתי מס. מודה בטעות לשונית, כי מס מוטל כדי לממן פעילות שלטונית וכאן הוא בא לממן גופים פרטיים. אתפשר על "היטל". פיקדון בוודאי אין כאן. בעוד מספר דקות אחזור לעניין זה.            

נוסד  תאגיד המיחזור - אל"ה.      גם באתר שלהם כתובות הסיסמאות הנכונות,  שעיקרן:שיפור רמת הניקיון, הקלת המיחזור, איכות הסביבה והקטנת נפח הפסולת שתוטמן במזבלה.

מטרת חוק הפקדון

·  שיפור רמת הניקיון ברשות הרבים.

·  הקטנת כמות הפסולת המיוצרת והמוטמנת באתרים לסילוק פסולת.

·  עידוד, תמרוץ ושימוש במכלי משקה הניתנים למיחזור ולשימוש חוזר.

יתרונות חוק הפיקדון:

·  החוק הינו חוק סביבתי הנתמך הן על ידי הציבור והן על ידי הארגונים הירוקים.

·  החוק מפעיל את העיקרון של "המזהם משלם".

·  החוק מקדם את נושא הניקיון ברשות הרבים.

·  החוק מקדם את מודעות הציבור לנושאי הניקיון והמיחזור בפרט ואיכות הסביבה בכלל.

·  הפעלת החוק מהווה מנוף לקידום המיחזור על ידי הפניית פסולת זו למיחזור וחוסכת בנפחי הטמנה (הארכת חיי המטמנות).

 

גם כאן, כמו תורה למשה מסיני.

אז מה הבעיה?        התשובה מייד.

באתר תאגיד המיחזור יש פרק: יום בחיי התאגיד.

המספרים המוחלטים מרשימים, אך הם  לא מספריםמהו החלק היחסי שאוסף  התאגיד מסך כל האשפה הנאספת במקביל, בטונות ובמטרים מעוקבים.

יום בחיי התאגיד:

·  נאספים מעל  1,000,000  מיכלים  בשני מרכזי עיבוד בצפון (ק. אתא) ובמרכז (רמלה).

·  25  משאיות נעות ברחבי הארץ ומובילות כ- 40,000 מיכלים למשאית               וזאת ממעל ל- 170 לקוחות.

·  מוקד השרות מטפל במעל ל- 900 פניות ביום מצרכנים ולקוחות בנושאים שונים ומגוונים.

·  באתר האינטרנט  נרשמות מעל ל- 1,000 כניסות בממוצע ליום (אתה אחד מהם).

·  התאגיד ממחזר כ- 100 טון זכוכית, 10 טון פח, 7 טון פלסטיק. סה"כ  כ- 117  טון ביום. מיום הקמתו (אוקטובר 2001) מיחזר סה"כ מעל  100,000 טון.  

·  אלפי אנשים פועלים ומתפרנסים מדי יום ביומו מהשבת מיכלים חייבים בפיקדון באמצעות מרכזי האיסוף, מכונות אוטומטיות, קמעונאים, ואספנים פרטיים. בסכום של מעל ל- 250,000 ₪ ביום.

·  ב-27באוגוסט 2006 נרשם יום שיא של איסוף - 2.3 מיליון מיכלים!

חוק הפיקדון הוא תרגיל מיותר, שאפשר לכנותו "מבוא למיחזור", שאינו מתאים למדינה תרבותית ומעצמה כלכלית, שמסוגלת להגיע למיחזור גם בלי "משחק  מקדים". ואולי כל התרגיל הזה נעשה כי, כדבריהם: "אלפי אנשים פועלים ומתפרנסים מדי יום ביומו מהשבת מיכלים חייבים בפיקדון".

למה לא המשיכו והחילו  את  החוק גם על מיכלים של ליטר וחצי? ממיכלים אלה אוספים רק 10%, והנפח שלהם באשפה גדול לאין שיעור מנפח המיכלים הקטנים.   האם זה כי מספיק לחנך על מודל קטן או כי נכנעו למפלגה מסויימת?

ראיון של מיכאל מירו עם נחמה רונן:       רונן: נאסוף 67%. בחמש שנים אספנו יותר מ- 2.5 מיליארד  מיכלים.  המכסות נקבעו לפי סקנדינביה, כאן לא סקנדינביה. צריך להסתכל על  רבע הכוס המלאה.      מירו: האזרח ברחוב לא יכול לקבל  הפיקדון.     רונן:  לכן צריך לאפשר מיחזור  וולונטרי, כמו קמפיין פרחי  הבר, בלי לנקוט סנקציות. הפתרון האמיתי הוא חוק האריזות.

וסתם עניין קטנוני: צריך להחזיר את הבקבוקים בצמדים, כי המטבע של 5 אגורות יצא משימוש. וקצת יותר ברצינות: אני נגד חוק הפיקדון ואיסוף וולונטרי, אך כדי שיהיה ערך לפיקדון הוא צריך להיות לפחות שקל אחד.

מהנתונים של התאגיד עולה, שהתאגיד מטפל בשנה זו רק ב- 67%  מהמיכלים שהתאגיד קיבל את הפיקדון עבורם מיצרני המשקאות,שהם גם בעלי התאגיד.  מכאן שיש במערכת מס סמוי של 61 מיליון ₪ על הצרכן, שהוא רווח מיידי  של התאגיד.

מתוך כלל מיכלי המשקה המושבים, רק  20% מושביםעל ידי האזרחים אשר דורשים  בחזרה את הפיקדון  אותו שילמו. שאר המיכלים  מושבים על ידי אספנים פרטיים. אין נתונים על התפלגות כמות המיכלים שנאספת על ידי גורמים שכבשו לעצמם טריטוריות,  שזו הגדרה מכובסת לאיסוף שלא ע"י קמעונאים ואספנים פרטיים.

מכאן שהמס  הנוסף עלהצרכנים הוא 100 מיליון ₪!!!                                   

ובסך הכל, כלל הצרכנים משלמים כל שנה 161 מליון ₪ מס כפוי גלוי. אני קורא למס זה מס הטמנה, כי המדינה מטמינה את ראשה בחול.   אחטא שוב באי דיוק כלכלי, ויסלחו לי מורי: אלה תשלומי העברה של המדינה שלא באמצעות תקציב המדינה. חלק נכבד מהם בוודאי אינם מגיעים לנזקקים למענק אבטלה ולהשלמת הכנסה.

חישוב המס הסמוי בגין חוק המיחזור

 

מיליוני בקבוקים

מיליוני  

כמות הבקבוקים הנאספת בשנה (67%, ב- 2008)

500

 

כמות הבקבוקים שלא נאספת בשנה (33%)

245

 

שווי הבקבוקים שלא נאספו (הפיקדון שלהם נשאר בידי התאגיד)

 

61  ש"ח

כמות הבקבוקים הנאספת בידי  משלמי הפקדון (20%)

100

 

כמות הבקבוקים הנאספת על ידי "אחרים" (80%)

400

 

שווי הבקבוקים שנאספו והפיקדון שלהם לא הוחזר למשלמים אותו

 

 

100 ש"ח

סך כל  הסכומים ששילמו הצרכנים ולא הם קיבלו את הפיקדון בחזרה

 

 

161 ש"ח

 

הסך של161מיליון ₪  הוא: (בחר את התשובה הנכונה)

 

מס סמוי

 

מס גלוי

 

היטל

 

תשלומי העברה של המדינה שלא באמצעות תקציב המדינה למי שלא מגיע לו

 

שוחד פוליטי לירוקים

 

שכר הלימוד שהמדינה משלמת כדי להיות ירוקה אמיתית, עד שתתפקח.

עברו 5 שנים, עוד כמה שנים ישלמו?

 

היטל  הטמנה, שהממשלה מטמינה את הראש בחול, לא לראות את הבעיה.

 

פיקדון שמוחזר לצרכנים

סיבות נוספות:

                                                                                                                   .

                                                                                                                    .

התאגיד אינו עומד במכסות האיסוף שבחוק. נדרשו לכך מבקר המדינה  והירוקים. כולם מציינים, שמתייחסים לתאגיד בסלחנות ומוחלים לו על הקנסות בשיטה מקורית: מקטינים את המכסות. למה? כי זה דומה לעוד מקרים רבים במשק, שקודם יורים את החץ ואחר כך מסמנים את המטרה.               

 כבר ברומא העתיקה טענו עורכי הדין CUI BONO  (קואי בונו) שזה בערך "מי הנהנה" או "לך בעקבות הכסף".

ראיון של מיכאל מירו עם עו"ד ציפי איסר-איציק, מאדם טבע ודין.                                              ציפי:  כישלונו של חוק הפיקדון נובע מזה שהתאגיד אינו אוסף 85% מהמיכלים, מחזיר 85% מכספי הפיקדון.  התאגיד מבקש  מהשר שיוותר על  המכסה רטרואקטיבית. 100 מיליון מיכלים לא אוספים.            מירו: את מתעלמת מזה, שאת המיכלים אוספים קבלנים.            ציפי: אני לא רוצה להטיל דופי באוספים, ... צריך לבדוק אם אין שם מישהו שרוצה להכפיש ... .  שבית הדין  להגבלים עסקיים יבטל את התאגיד שמונע  התפתחות שוק המיחזור.      מירו: לבטל את הפיקדון?   ציפי: לא, אתה צריך לקבל אותו. תשתית האיסוף אינה  עובדת כראוי. הכסף נכנס לתאגיד. הגיעה השעה  שיישמע קולנו.

 

ידיעה בעיתון: דו"ח מבקר המדינה על אי עמידה  במכסות האיסוף

אם (איל"ה) לא תעמוד בהוראות החוק - נשנה את החוק.   תאגיד מיחזור מיכלי המשקה לא עמד גם השנה ביעדי האיסוף שהוצבו לו בחוק. במקום להטיל עליו קנס - כפי שרצה המחוקק - החליטה ועדת הכלכלה של הכנסת לשנות בדיעבד את התקנות ולהפחית את יעדי האיסוף. "אדם, טבע ודין": 100 מיליון מיכלי משקה לא ייאספו וקנס של 50 מיליון שקלים לא ייגבה       

 

הארכתי בעניין מיכלי המשקה כי הם דוגמה לאבסורד. דווקא הם חלק האשפה שקל לטפל בו  במרכזי מיון. שיעור כל בקבוקי השתייה הקלה באשפה בישראל הוא כשבעה אחוזים וחצי בנפח ופחות משני אחוזים  במשקל.  מתוך יותר מארבעה מליון טון אשפה, פחות מאחוז אחד נאסף על ידי תאגיד המיחזור!!!  מיכלי הפלסטיק הגדולים,  שנאספים בכלובים, הם רק כעשרה אחוזים מכלל המיכלים ששווקו. התוספת שלהם לאשפה הכללית לא תמוטט את מערך איסוף האשפה שלהרשויות המקומיות.

דברי  דוד נמדר, המנהל  הטכני של אגף התברואה בעיריית חל אביב, למיקרופון שלי:  בת"א נאספים מדי יום 1300 טון אשפה שמועברים  לחיריה. יש 100 משאיות במגוון משקל ומטען, החל מ- 5 טון . הפסולת למיחזור נאספת על ידי  קבלנים פרטיים, שמעבירים  אותה למפעלים  שהם בדרך כלל  בבעלותם. העירייה משלמת לקבלן. במידה שיועבר חוק המיחזור, בקבוקים  ייזרקו למיכלים ברחוב או למיכלי האצירה  בבתים. איסוף הנייר גם הוא  באמצעות קבלן פרטי, שמפעיל 2 משאיות. העירייה משלמת לקבלן.

הציבור השפוי לא בעד החוק.  חוק הפיקדון והאיסוף הוולונטרי לא מקדמים שום מטרה מוכרזת. עובדה היא שהסביבה לא פחות מטונפת וסביבת הכלובים אינה מחזה מרנין נפש!

ד"ר אופירה אילון,ממכון שמואל נאמן בטכניון, לא מפנטזת כמוני, היא עוסקת בעובדות ומחזקת אותי.

מירו: בבחירות לרשויות המקומיות ירוק נהיה טרנד, כולם רוצים להיות עם מסר ירוק.     אילון: צריך להבין שדברים רבים הם מעל הרשות המקומית. הממשלה צריכה לבצע החלטות שהיא לקחה על עצמה. צריך אכיפה אינטנסיבית, מערכת תקיפה, לטפל בעניינים האלה.

אילון: בעקבות החזרת כספי היטל ההטמנה לרשויות המקומיות, יוצא שאין חזוןאין תוכניות לטווח ארוך, אין תכנון. הפטנציאל המלא לאסוף את החומרים – זכוכית פלסטיק ונייר, הוא 10 עד 15 אחוז מהפסולת. זה בסדר שאוספים פלסטיק ונייר, אך מה עם החומר האורגני?

השימוש במילה מיחזור מאפשר לשלטונות להתחמק מהפתרון האמיתי לבעיית האשפה, שהוא: ניצול כל מרכיבי הזבל, כמו שמקובל בעולם וכפי שמפרסם גם המשרד להגנת הסביבה:  הקטנת הצריכה ושינוי הרגלי הקנייה, שימוש חוזר באריזות, מיחזור חומרי הגלם שבאשפה, הפקת אנרגיה מהפסולת.

* הפחתה במקור         

* שימוש חוזר            

* מיחזור    

* הפקת אנרגיה מפסולת

לא מעניין אותי איך נוצר הזבל ומאיפה אספו אותו. מישהו יצר אותו ושילם עבורו. מחיר המוצר כולל גם את עלות האריזה, וגלום בו גם חלק ממחיר הטיפול בו לאחר השימוש, לפחות – מחיר החומר שאפשר לנצל משאריות המוצר ומהאריזה שלו. וגם:  התושבים משלמים ארנונה, שכלולה בה עלות ניקיון היישוב ופינוי  האשפה. יש התאמה מלאה בין גובה הארנונה למקום המגורים ולכמות הפסולת לנפש באותו אזור (עלות פינוי האשפה זהה בכל מקום).

ראש אגף פסולת מוצקה במשרד לאיכות הסביבה, אילן נסים, ציין כי יש מתאם בין כמות    הפסולת   והרגלי הצריכה.

כמויות הפסולת, בממוצע ליום, שמייצר תושב במספר ערים גדולות בישראל:

 

סביון  - 4.59 ק"ג. ;    אילת -  3.02 ק"ג ;   טבריה  - 3.02  ק"ג ;   תל אביב -  2.73 ק"ג ;

 
יהוד-נווה אפרים -  2.37 ק"ג ;.     חיפה -1.77 ק"ג;     
 באר שבע  1.75 ק"ג ;   

 

אשקלון - 1.45 ק"ג ;     בני ברק - 1.36 ק"ג ;  ראשל"צ - 1.35 ק"ג;     ירושלים -1.26 ק"ג

 

שלא יאיימו על התושבים  בתשלום  נפרד עבור פינוי אשפה. אם יעשו חשבון כלכלי,יתכן שבאזורים מסוימים כדאי לתושבים לדרוש תשלום עבור השימוש בזבל שלהם!

אין סיבה לתלות את עניין ניקיון הסביבה בתקציבים.  יש בעיית חינוך לניקיון, אך זה עניין אחר, שאפשר לפתור אותו על ידי פיקוח מחמיר.

לא נכנס לגרסה הסופית: לעגו לעוזי כהן זכרונו לברכה, שהיה סגן ראש עיריית רעננה. הלה לא היסס לחפש את הבעלים של האשפה שזיהמה את רשות הרבים ובעצמו הניח אותה  על השולחן בביתם של  המזהמים.

 

ערוץ הכנסת, דיון בהשתתפות דב חנין והדס שכנאי.     חנין:  לעשות  מעשים טובים בתחום הציבורי – הציבור עושה את זה. הטענות שלנו לא צריכות להיות לציבור, אלא למערכת  הפוליטית, למקבלי ההחלטות, לשרי הממשלה, לכנסת. לדרוש יותר עשייה סביבתית.

שכנאי: שמו מיכלים לניירות –  הציבור שם ניירות. הציבור רוצה את זה. כאשר ייווצר תמריץ כלכלי בעיריות, וזה קשור לחקיקה.     חנין: חוק שנותן לרשויות  המקומיות סמכויות וכל הכסף של האכיפה  הולך לרשות המקומית.                                                                                                                                                       

 

"אדם טבע ודין" (אט"ד) היא דוגמה לאגודה, שמרוב להיטות ירוקה היא מאבדת את דרכה. באתר שלה מופיעות מטרותיה:

"שמדינת ישראל תכיר  הלכה למעשה  בזכות תושביה , בדור הזה  ובדורות הבאים, לחיות בסביבה נקייה ובריאה, נטולת מפגעים סביבתיים ובזכות ליהנות ממשאבי הטבע שלה"

 בימים אלה האגודה מנהלת מאבק משפטי  נגד תאגיד המיחזור, שלא עומד במכסות האיסוף. מה הקשר בין איסוף בקבוקים ובין סביבה נקייה ובריאה? ואם תאגיד המיחזור ישלם קנס של 50  מליון ₪, ואם יצרני המוצרים יהיו אחראים לאיסוף האריזות, האם הסביבה תהיה נקייה יותר?

תאגיד מיחזור מיכלי המשקה לא עמד גם השנה ביעדי האיסוף שהוצבו לו בחוק. במקום להטיל עליו קנס - כפי שרצה המחוקק - החליטה ועדת הכלכלה של הכנסת לשנות בדיעבד את התקנות ולהפחית את יעדי האיסוף. "אדם, טבע ודין": 100 מיליון מיכלי משקה לא ייאספו וקנס של 50 מיליון שקלים לא ייגבה          

אין סיכוי!!! שאדם טבע ודין יעסקו בשיניים התותבות של החוק, בחוק לשיקום קרקעות מזוהמות, באופן הטיפול  בחומרים מסוכנים ובעוד צרות צרורות שממררות את חיינו. אלה לא בעיות רווחה, שדורשות הון עתק. מדובר אך ורק בפיקוח אמיתי ובלי משוא פנים. לחסל את שיטת השקשוקה!

באתר של המשרד להגנת הסביבה מציינים את ההישגים והמטרות של המיחזור, ומה מעכב  את התפתחות המיחזור בישראל. מסקירת מצב המיחזור בארץ ובעולם עולה כי מדינת ישראל עדיין בפיגור של מספר שנים אחרי מדינות אירופה וארה"ב. לא משווים כאן את הדשא באנגליה  לדשא בישראל ולא את קבוצות הכדורגל. לא מדובר בנושא שיש בו יתרון למסורת!!!

תאריך עדכון: 25/02/2007
כיום ממחזרים בארץ כ- 15% מהפסולת הביתית. שיעור המיחזור מגיע לכ- 20% כאשר מביאים בחשבון גם את מרכיבי פסולת התעשייה, הגרוטאות והשמן המשומש.

בהתאם לתקנות איסוף ופינוי פסולת למיחזור (חובת פינוי פסולת למיחזור), התשנ"ח - 1998 אמור שיעור המיחזור עד סוף שנת 2007 להגיע ל- 25% מהפסולת הביתית.

גורמים המעכבים התפתחות המיחזור בישראל

*מחיר ההטמנה הנמוך    *המחיר הנמוך של חומרי גלם (דהיינו חוסר כדאיות כלכלית)        *העדר חקיקה תומכת בנושא                *העדר תשתית מתאימה לרבות תשתית איסוף ברשויות מקומיות, תשתית מיון ראשוני וכן העדר מפעלים לקליטת חומרי הגלם הממוינים.                         *שוק מצומצם לחומרי גלם שמקורם בפסולת.          *העדר העדפה לרכישת מוצרים מחומרים ממוחזרים.

מסקירת מצב המיחזור בארץ ובעולם עולה כי מדינת ישראל עדיין בפיגור של מספר שנים אחרי מדינות אירופה וארה"ב.

מדובר בתירוצים ולא בסיבות!!! 

 

הטיפול הממלכתי בזבל אינו שונה מהטיפול בנושאים רבים נוספים: התפלת מים; ביוב; תחנות כוח סולריות;רכבת תחתית; תאונות דרכים;  קרנות פנסיה; השכלה גבוהה; חינוך; ...

המגירות מלאות  במסקנות של ועדות.

ראיון עם פרופ` אבי בן בסט, שהיה מנכ"ל משרד האוצר

ערך מחקר: 11 שנים עד מימוש רעיונות של רפורמות, מסקנות  של ועדות

 

מה לעשות? לעשות!!!

 

את הזבל צריך לאסוףמהר, לשנע אותו למרכזי מיון מוגנים במרחק סביר מאזורי מגורים, לנצל כמה שיותר ממנו ואת השאריות לקבור במקומות  שלא יסכנו את  החיים על כדור הארץ: זיהום האוויר והאטמוספרה, זיהום הקרקע  וזיהום מי התהום.   לא חסרים יזמים שישמחו לעסוק בזבל. הבעיה תהיה אם יהיו גופים שיטפלו בחלק הקל  והמשתלם בזבל: מיכלי משקה, נייר,ומכשירי אלקטרוניקה קטנים.  למשל:אל"ה,  אמניר וסנונית. וישאירו בזבל הכללי רק את המיץ של הזבל.              

שלום שמחון, כשהיה השר התורן לאיכות הסביבה, אמר, שכדי להגדיל את המיחזור צריך להיות היטל הטמנה ריאלי, שישקף את העלות האמיתית של הטיפול בזבל. 

הדרך להעלאת אחוזי המיחזור תיסלל עם הטלת היטל ההטמנה, שיביא לשיקוף עלויות ההטמנה האמיתיות, וכן עם פיתוח שיטות הטיפול המתקדמות כגון מתקני מיחזור והפקת אנרגיה מפסולת. היטל ההטמנה נועד לשקף את עלויות הטיפול האמיתיות כולל עלויות חיצוניות הכוללות זיהום אוויר, זיהום ממקורות מים, תחלואה כתוצאה מכך ועוד. כיום עלויות אלו אינן משולמות על ידי המשתמשים באתרי ההטמנה אלא נופלות על המדינה.

אמר!!!  השר התורן הנוכחי במשרד הנידח לא אומר גם את זה. מישהו מפריע לקבוע מחיר נכון לטיפול בזבל?

בכלל, צריך למחוק  את המושג "מיחזור" מהסיסמאות הירוקות. צריך לדבר על ניצול  האשפה,שהמיחזור הוא חלק ממנה.

אין רק דרך אחת לעסוק בזבל, שאפשר לומר עליה שהיא הטובה ביותר ואין בלתה. אבל,  כן אפשר להתייחס לאופן שבו נוהגים במקומות שונים  להתייחס לזבל. כל יום מוצאים שיטות טובות יותר לכריית  הזהב שבזבל.

מומחי ארגון ושיטות אומרים, שאין דבר שהוא גרוע יותר מאשר לעשות ביעילות דבר שאין צורך לעשותו בכלל. בארץ  עושים מה שלא צריך לעשות ואפילו לא ביעילות.

בראשון לציון לא תמצאו ברחובות מיכלים לאיסוף נייר או מיכלי משקה. עיריית  ראשון לציון אינה מבקשת מתושבי העיר למיין את הפסולת הביתית לסוגים שונים. אין שם חוק מיחזור.

בפאתי העיר העירייה מפעילה תחנת מעבר לפסולת העירונית. שם ממיינים כבר מספר שנים את כל הפסולת שמשליכים התושבים לפח. עובדים חרוצים ממיינים ידנית את הפסולת, ומפרידים ממנה את המתכת, הקרטון והנייר, הגזם, הפלסטיק והזכוכית.       בשנת 2007 הופרדו 16,500 טונות חומרי גלם מכלל האשפה של העיר.    הקבלן מחויב למחזר 20 אחוז ויותר מכלל הפסולת, שזה אפילו מעל היעד שקובע המשרד להגנת הסביבה. הפסולת נמכרת לגופים שונים המתמחים במיחזורם.

כשהקבלן ממחזר ומוכר חלק מהפסולת שמייצרים בעיר, באופן ישיר יורדת כמות הפסולת שהעירייה צריכה להעביר להטמנה.

אבל, לאחרונה פורסם,שעיריית ראשל"צ  מתכוונת להתחיל להציב מתקני איסוף בקבוקי שתייה בכניסה לבתי המגורים. למה? דובר העירייה אמר לי, שהייתה דרישה לכך, מתושבים רבים.

"איגוד ערים דן לתברואה, אתר חיריה"  קולט מדי יום 3000 טון אשפה ביתית ו- 1500 טון פסולת בניין, מעשרים רשויות מקומיות, ומנצל בין  30 ל- 40 אחוזים ממנה. האתר עדיין אינו עובד במלוא יכולתו. אמנם עדיין לא ממיינים שם את  רוב האשפה, אך הם מתקדמים בדרך הנכונה, לתפארת מדינת ישראל!

עו"ד דורון ספיר מסביר על חיריה

מדוע אין עוד 5, 6, או 7 חיריות? מאותה סיבה שאין עוד 3 מתקני התפלת מים, תחנות כוח סולריות, רכבת תחתית וכו` וכו` וכו`. (*)

כשהכתבה  כבר הייתה  בשלבי סיום, קיבלתי הודעה של דובר המשרד להגנת  הסביבה. הייתי בטוח שיש בו בשורה שתפיל לי את הכתבה. איפה! לא מינה ולא מקצתא.

הודעה לעיתונות של דובר המשרד להגנת הסביבה

בהודעה לעיתונות מ- 24.11.2008 מודיע המשרד להגנת הסביבה, שהקרן לשמירת הניקיון, שבה נצברו היטלי ההטמנה של 135 הרשויות המקומיות, תיתן תמיכות להקמת תשתיות להפרדת פסולת לצרכי מיחזור.  65% מהפקדת הרשות המקומית בקרן יוחזרו לה.    35% מסכום הקרן יינתנו גם ליזמים פרטיים ולחברות כלכליות.

 

איני מבין מדוע המשרד להגנת הסביבה מקים תוכנית חסכון כפויה לרשויות המקומיות. התוכנית של המשרד מתאימה להקמת מתקנים בקיבוצים ולמשקים אוטרקיים, תקופה שהסתיימה במהפכה התעשייתית. שייקחו את כל הכסף שהצטבר ויקימו עוד 6  חיריות רציניות, שיטפלו בזבל  באופן מקצועי, ויגיעו ל- 90% ניצול של הזבל, לתפארת מדינת ישראל.

הרשויות המקומיות אינן צריכות לקחת חלק בתהליך ניצול האשפה. תפקידן לדאוג לניקיון בישוב  ולתת תמורה לארנונה. כמובן שכדאי להן להיות יעילות ולשלוח לאתרי המיון והמיחזור פחות אשפה, כדי לחסוך בהוצאות הטיפול באשפה.   הן יכולות להפעיל  תוכניות במסגרת חסכון אישי וקבוצתי, למניעת בזבוז  באותו משק, כגון:

*  מרכזים לטיפול בגזם, שתמיד נאסף בנפרד, שבגבבה שלו ישתמשו בגנים.

*  איסוף של מיכלים וניירות במסגרת בתי הספר,כשהתמורה שתתקבל   מהם תשמש את בתי הספר לפעילות שמעבר לתקציב.

*  יצירת קומפוסט, בבתים פרטיים ובמוסדות הרשות.

 

הניחו לתושבים בעניין מיון האשפה. למדו אותם לחסוך, לא לבזבז, לצרוך בתבונה ולנצל בסביבתם הקרובה את מה שניתן. על הגג  יש לי קומפוסטר, שהיה  מקלט טלוויזיה, ואני מגדל תבלינים ואפילו פירות. על שמי כבר יש חורשה קטנה, מזה שאני מדפיס על הצד נקי של דפים משומשים, ונכדיי מקשקשים עליהם.

התושבים יהיו פחות מעורבים בפעילות המיחזור, אך זה לא  יהפוך אותם  לנכים רגשית לנושא הגנת הסביבה רק כי מישהו אחר ממיין את הזבל  שלהם. מה הקשר בין מיון הזבל בביתי ולהגנת כדור הארץ?

השקיעו יותר באכיפת חוקי הניקיון.  את הטיפול בזבל יעשו  כוחות השוק, בתמיכת המדינה ובפיקוחה.

 

 

 (*) אם לא ברור בכתבה: מרכז הניצול יחליט מהלעשות  בחומרים שמיין  ואיך ינוצלו. אם יהיה להם ביקוש – תהיה מכירה.אם לא – יישמרו  עד ימים טובים יותר, או יישלחו להטמנה.


Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4

תגובה כללית,

הבהרות שלי למגיבים על הפוסט "פולחן הזבל"

מופיע באתר: "שינוי ירוק"  ב"הדף שלי"

אני יוצא מהנחה שכבר צפית בכתבה שלי: "פולחן הזבל; כן למיחזור, לא לירוקים". הכי קל להגיע אל החומר דרך גוגל: יאיר שפי פולחן הזבל.

הכתבה אינה נחמדה. אני לא המצאתי דבר בהצגה, רק ערכתי את החומר להראות שהמלך הוא עירום.

אני מתייחס לקטע זעיר של פעילות הירוקים - עניין ה"מחזור".

"ירוק" הוא שם כללי כמו "דת"; ירוק יכול להיות כמו אל גור או גרין-פיס או כמוני, ודתי יכול להיות הרב שך או אברום בורג או כמוני. אפילו את הכנסייה של אט"ד אני מזכיר לרעה רק בעניין המחזור!

כל אדם / משפחה /קהילה תעשה באשפתה כטוב בעיניה! אבל, שלא תגרום נזק לציבור שסביבה!! נזק הוא גם המיכלים לאיסוף נייר ובקבוקים בכל רחבי העיר, שהינם פיסול סביבתי גרוע ומהווים מוקד לליכלוך!!!

אם  קהילה / רשות מקומית מספיק פרימיטיבית  ואוספת ממשקי הבית כל סוג אשפה בנפרד, יבושם להם. הם עושים זאת מכספי הארנונה של התושבים. עיריית תל אביב מממנת 2 משאיות לאיסוף נייר  ו-2 משאיות לאיסוף מיכליםג דולים מאלפי הכלובים לנייר ולמיכלי משקה גדולים. העירייה גם משלמת עבור אותם מיכלים. באותם כלובים אוספים בקושי 15% מהמיכלים הגדולים! השאר נמצא בזרם האשפה הרגילה. 

בכתבה לא הראיתי את המבוכה של המרואיין מעיריית תל אביב, כששאלתי אותו אם 100 (מאה) משאיות האשפה של העירייה יתקשו לאסוף עוד 4% אשפה במהלך איסוף האשפה הרגיל בעיר.

אם באשפה הכללית יהיו גם מיכלי המשקה הקטנים, שהיום משלמים פיקדון בעבורם, העירייה תתמודד עם עוד אחוז אחד של אשפה ובכל הארץ יסתובבו פחות 25 משאיות של אל"ה.

אני בעד אפס סובלנות בענייני ניקיון הסביבה. אבל, שדין "המזהם משלם" יחול על משליך בדל סיגריה, על משליך פסולת בנייה ועל המפעלים של משפחת עופר. צריך למצות את הדין עם החוטאים והפושעים, וגם עם עובדי הציבור שנרדמים בשמירה.

לא צריך להיות נחמדים לירוקים. אני מעדיף פוליטיקאים, שהם צפויים –  תמיד מניפולטיביים, אך יודעים מתי הם מפסידים.  אני שונא רשעות וצביעות.  לכן, המפלגות הירוקות לא מפריעות לי; השבוע הן קוריוז ובעוד שבועיים כבר לא יזכרו אותן. אני מוטרד מהעמותות, שנהיות מגלומניות. הן לא חייבות לתת דין וחשבון לאף אחד. הצרה היא, שבמשך הזמן גם הממסד לא רוצה להתמודד אתן, כי הן צדקניות ופנאטיות. הן מצוינות ביחסי ציבור, וכבר יש להן זוכה בפרס נובל. הן גם נעשות מומחיות לפתרונות, תוך פזילה לנעשה בעולם ואימוץ הרעות החולות שם. חוק הפיקדון, למשל, ולשנינה. חוק הפיקדון הוא הבן הממזר והנכה של חוק "המיחזור", המילה הקדושה של הירוקים. חוק האריזות יהיה הנכד.

נראה שהעמותות מחפשות פעילות להצדיק את קיומן, לשם חלוקת כיבודים. השבוע יהיה יום איסוף מכשירי אלקטרוניקה  קטנים. איזה יופי!!! במקביל יהיה גם יום ניקוי רשות הרבים.

לכל הגופים הירוקים (כ- 100) יש ארגון גג: "חיים וסביבה".

אל גור, שזכה בפרס נובל לשלום, לא מרשים אותי. הוא מציג עוד דעה. אני מעדיף את דעתו של פרופ` ניר שביב, שהתחממות כדור הארץ היא היסטריה לא מוצדקת. http://green-logic.blogspot.com/2009/01/blog-post_24.html

הירוקים לא צריכים  להיות  נחמדים לרשויות. עליהן לנקוט בכל דרך אפשרית שהשלטונות יכפו את קיום החוקים הקיימים וישופרו אלה שעדין לא מושלמים. החוקים לשמירת איכות החיים והסביבה אינם כרוכים בהשקעה ממשלתית, כך שאין מניעה לחקיקת כל חוק שיכול להועיל בעניין זה.

הדגל הסביבתי הוא "עוד דגל" שחייבים לשאת גם כשיש  למדינה בעיות בוערות (בטחון,חברה, כלכלה). לא מפסיקים לחיות גם כשיש קשיים  בשטחים שונים. לא אלמן ישראל ואמונים על כך 25 (!) שרים, שאמורים לתפקד כל אחד בתחומו.

אבל, בתחום הירוק יש הפקרות  מוחלטת, כי זו הפכה לדת קיצונית, שאוי למי שמגדיר עצמו "ירוק" ואינו קיצוני יותר מרעהו-מתחרהו הירוק.

המפלגות חייבות להבין שלנבחרים יש דעות אישיות בענייני דת וסביבה, כל אחד יצביע לפי אמונתו, ולא תהיה משמעת קואליציונית בנושאים אלה. חייבת להיות שדולה ירוקה חזקה, חוצת מפלגות,  מדב חנין הקומוניסט ועד זבולון אורלב עם הכיפה הירוקה.

9 חודשים אספתי חומר.  בתחילת אוקטובר התחלתי לערוך את החומר. בנובמבר התרחשו הניסים: מיכאל מירו ראיין את ד"ר אופירה אילון (ממוסד שמואל נאמן בטכניון), את נחמה רונן (יו"ר תאגיד המחזור) ואת עו"ד ציפי איסר איציק (מנכ"ל אדם טבע ודין). הנתונים באתר של מוסד שמואל נאמן  נתנו לי רוח גבית עצומה.  נחמה רונן טובלת ושרץ בידה: היא מתפרנסת מחוק הפיקדון, שכל הירוקים מתהדרים בו, אבל, ייאמר לזכותה, שבמשתמע מדבריה היא נגדו. היא מוכיחה שהמלך הוא עירום והח"כים אינם מבינים על מה הם מצביעים (אלא אם הם פושעים, ובכוונתם להעשיר את  בעלי מפעלי המשקאות הקלים). ההתלהמות של עו"ד ציפי איסר איציק, בעניין חוק הפיקדון, שכנעה אותי שאדם טבע ודין חורגים ממטרותיהם.

השיא היה בסוף נובמבר 2008, כשהגיעה אלי את ההודעה של דובר המשרד להגנת הסביבה, שהמשרד מחלק לרשויות המקומיות את כספי קרן הניקיון, שהם כספי היטל ההטמנה ששילמו, כדי למיין את האשפה אצלן. וזאת במקום לעשות איגום אמצעים (עוד 6חיריות), שזו האסטרטגיה של המשרד, כפי שכתוב באתר שלהם. וכמאמר הגששים: הם אומרים כאכה ועושים כאכה, ישראבלוף!

יכולתי לגמור את הכתבה  בהרגשה מצוינת. רק דבר אחד לא הבנתי: איך זה שכל מי שהיה מעורב בכתבה לא הייתה לו, ולו מילה אחת, נגד מה שהראתי לו.

כשהכתבה כבר שודרה, הייתה ההחלטה המטומטמת של ח"כ אילטוב, יו"ר ועדת הכלכלה, על העברת 55 מיליון ₪ מאוצר המדינה לכיסם של בעלי תאגיד המחזור. ח"כ אבשלום וילן  תקף את  החלטת הוועדה, אך לא הצביע נגדה.

אני כלכלן בהשכלה ובוחן או"ש בנשמה, שמתרגז כאשר המערכת מרמה את עצמה, ובלי סיבה אמיתית. אני ירוק לייט בלתי מוגדר, והתרכזתי רק בזבל כי זה נושא גלוי, שהטיפול בו פשוט. יש בו "נקי" או "לא נקי"; לא מדובר במספר החלקיקים למ"ק. רובו "לואו טק" והזדמנות ל"קלין טק". רק קטעים ממנו הם "היי טק". בגדול, ב- 80% מהפסולת העירונית, שנאספת ע"י הרשויות המקומיות, אין בעיה של זיהום כדור הארץ: האדמה,המים והאוויר. מפעלי קצה גדולים יכולים לטפל בפסולת הזו בלי  בעיות זיהום סביבתי: איסוף החומרים שאפשר לנצל כחומרי גלם,  הפקת גז ודשן. חלק נכבד מהשארית הוא בעל ערך קלורי, שניתן לניצול כאנרגיה חלופית למוצרי נפט.

אם ישתמשו באשפה להפקת אנרגיה ע"י שרפה, יתייחסו למפעלים אלה כאל כל מפעל תעשייתי, שחייב לעמוד בתקנים מחמירים של זיהום אוויר.

אולי השר התורן לנושא הסביבה מתוסכל, אך יש לו אחריות אישית! הבעיות הכלכליות הן תרוץ ולא סיבה; אין בעיה של כסף אלא רק בעיה של ניהול. אולי בממשלה הקרובה התיק הזה יינתן לאביגדור ליברמן?!

לא התעלמתי מכשלי השוק, כי לדעתי אין סיבה להתחשב בהם. הטיפול בזבל הוא הכרח, בכל מחיר. המערכת לטיפול באשפה עובדת בשיטת קוסט פלוס, כאשר התושבים משלמים את עלות הטיפול  בזרם תשלומי הארנונה שלהם. יהיו זמנים שיימצא שוק  טוב לחומרי הגלם שמוינו ונאספו, ואם לא יתקבל מחיר טוב עבורם, אפשר לאחסן אותם בשטחים פתוחים, בתקווה לימים טובים יותר, או לנצל את הערך הקלורי שלהם. נאמנים עליי דברי עו"ד דורון ספיר,שהמטרה היא לטפל בכל מרכיב של האשפה  לפי הערך המוסף שלו.

חשוב שהמפעלים לטיפול באשפה יהיו תאגידים של הרשויות המקומיות. זה חלק מהשוק החופשי: אם דמי ההטמנה (הטיפול בפסולת) יעלו - הארנונה תעלה. אם יהיו מתקנים טובים לטיפול בזבל ומצב שוק חומרי הגלם הממוינים יהיה טוב - תקטן עלות הטיפול בזבל ותקטן הארנונה.

שוק האשפה בישראל אינו דומה לשוק באירופה או באוסטרליה או בסינגפור או בעולם השלישי, במיוחד בגלל שישראל היא אי עם שטחים פנויים מינימאליים.  

בכל מקום ובכל זמן כל משטר  מחליט אם להתייחס לשוק האשפה כמו שהוא מתייחס לשוק המניות. אצלנו יש כשלי רגולציה.
טיפול באשפה תעשייתית הוא חלק מהפעילות של העסק ונמצא בתמחור של המוצר, כך גם פסולת רעילה וזיהום אוויר ומים.  

ומשפט אחד בעניין חוק האריזות: החוק רק צריך לקבוע תקן לחומרי אריזה, שיהיו מחומר שאינו גורם זיהום בשעת התפרקותו  הכימית, באדמה או בשרפה.

מיחזור הוא עניין רציני ומורכב, שאזרח רגיל לא יכול ומסוגל להתמודד אתו. כל פעילות מיון הפסולת בבית, לשם  איסופה בנפרד,  הינה בזבוז. מה עוד, שגם במדינות ה"נאורות" ביותר לא מגיעים להפרדה מלאה במשקי הבית. אולי בסינגפור יש הפרדה מלאה, אבל ...

צריך לחנך למניעת בזבוז , לצרכנות נבונה/נכונה,  להשקיע יותר באכיפת חוקי הניקיון.  את המיחזור יעשו כוחות השוק, בתמיכת המדינה ובפיקוחם של הארגונים הירוקים.



הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יאיר שפי אלא אם צויין אחרת