22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המסע לעמק החלומות

ההזמנות שלי


שבוע טוב ונפלא לכולם

 
 
שלושת האחים
 
פעם נוצרו שלשה תאומים בבטן אמם. השבועות חלפו והתאומים התפתחו, ממש כפי שהילדים גדלים לנערים ואז נהיים למבוגרים. שמותיהם היו דוראל, צוריה ונמרוד. מודעותם של התינוקות ברחם אמם גדלה, והם שמחו וצהלו: "כמה נהדר שנוצרנו! כמה כיף לחיות..."
יחד שלשת התאומים בחנו את עולמם המימי. כאשר גילו את חבל הטבור שהעניק להם חיים, הם התפעלו ושמחו אפילו יותר. דוראל אמר בהתרגשות "כמה נהדרת היא אהבת אמנו, היא החליטה להביאנו לעולם וכעת היא חולקת את חייה עימנו" ואילו נמרוד קרא בבוז, בעת שהוא מכווץ את אגרופיו בשלייה העוטפת אותו: "אין זה מעשה חוכמה אלא כך הוא הטבע! אילו לא היה חבל הטבור קיים, לא היינו קיימים. אנו ככל הנראה התפתחנו במשך זמן רב מאיזו רקמה שהיתה ברחם שסביבנו, אז אין צורך להתפאר באיזו אימא ערטילאית העוטפת את כולנו..."
"אנחנו התפתחנו מרקמה?!" התפלא דוראל על דבריו המוזרים של אחיו "הרי אנו רואים שרקמות לא הופכות לתינוקות. אנו רואים שהרחם נמצא כאן כדי שנוכל לחיות בו, לא יכול להיות שדברים כה רבים יתפתחו במקרה במקביל ויאפשרו את קיומנו כבדרך אגב, מן הסתם!"
"מה שאתה אומר לא הגיוני יותר" אמר נמרוד "הרי אתה מחליף תעלומה בתעלומה אחרת. אם יש אימא שהביאה אותנו לעולם, האם אתה יכול להצביע עליה? אתה יכול להראות לי אותה או שמא היא קיימת רק בתבן אשר בין שתי אוזניך?"
"היא סובבת ועוטפת אותנו מכל צד ועבר," ענה דוראל "אין מקום שהיא לא נמצאת בו. הרי חבל הטבור שייך לה והוא בעצם כל מרכז עולמנו. כיצד תצפה לראות את כל כולה אם אפילו את סופו של חבל הטבור איננו רואים?"
גם צוריה תמה על הגיונו של אחיו נמרוד "כיצד תדבר כך, אחי? אינך רואה את כל המורכבות שמסביבנו? האם אתה חושב שרחם כל כך מורכב המאפשר לנו לחיות בתוכו היה יכול להתהוות מן הסתם והמקרה? רק ראה את חבל הטבור, השלייה וגופנו המתפתח עוד ועוד, הרי אני רואה כאן תכנון וכוונה של מישהו שרצה ליצור אותנו. האם קיימת כוונה ללא מתכוון?"
"גם לו קיימת אימא," אמר נמרוד "היא ודאי הביאה אותנו לעולם ואז עזבה אותנו מיד, כעת אנו בכוחות עצמנו".
"עזבה אותנו?" התפלא דוראל "נדמה כי תחשוב על כל אפשרות ובלבד שלא להאמין שיש לך אימא שאוהבת אותך ורוצה בטובתך. הרי חבל הטבור ממשיך להאכיל אותנו ומי השפיר לא נסוגים והכל ממשיך לתפקד כשהיה, אתה חושב שאם אימא הייתה עוזבת אותנו, הכל היה ממשיך לתפקד כסדרו? הרי אימא מחייה אותנו בכל רגע ורגע!" אך נמרוד נותר בשלו.
ככל שהשבועות חלפו והפכו לחודשים, התאומים שמו לב עד כמה כל אחד מהם השתנה. "מה זה אומר?" שאל צוריה.
"זה אומר שהשהות שלנו בעולם הזה עומדת להסתיים" ענה נמרוד. "אבל אולי יש חיים לאחר הלידה" אמר דוראל. עוד הם מדברים וצוריה נמשך לפתע החוצה נגד רצונו, והוא צורח ובוכה בבהלה, עד שהוא נעלם באופק. "אבוי לנו" בכו דוראל ונמרוד, שני האחים שנותרו בבטן אימם. "צוריה מת" מירר נמרוד בבכי "הוא ניתק מחבל הטבור ומת".
"אולי הוא עזב למקום טוב יותר?" הציע דוריאל, גם הוא בוכה. "אל תדבר כאחד הטיפשים" כעס נמרוד "אי אפשר לחיות בלי חבל הטבור או מי השפיר". "אולי שם הוא אפשר לחיות גם כך?" אמר דוראל "הרי איננו יודעים כיצד נראה העולם שבחוץ".
"אם הייתה אימא, היא לא היתה לוקחת מאיתנו את צוריה!" צעק נמרוד על דוראל "צוריה היה טוב, הוא לא פשע אפילו בלשונו. לא היה מגיע לו לצאת ממקום המבטחים הזה! אין אימא, היא לא שומרת עלינו והיא לא דואגת לנו והיא בכלל לא קיימת. ואם היא קיימת אז היא אימא רעה ומרושעת!"
"צוריה במקום טוב יותר" אמר דוריאל בלשון רכה "לא יתכן שאימא הביאה אותנו לעולם רק כדי שנצא החוצה למות, חייב להיות המשך. חייבת להיות משמעות לקיומנו כאן".
"אין חיים אחרי הלידה!" פסק נמרוד "אנו נתנתק מחבל החיים שלנו ולא נוכל לחיות בלעדיו! הרגע ראינו כיצד צוריה שהיה פה לפנינו יצא מכאן, והוא לא שב כדי לספר לנו שיש חיים לאחר הלידה. אם הוא היה חי אחרי הלידה, הוא היה חוזר לספר לנו. לא, זה הסוף! אין בכלל אימא. אימא קיימת רק בראשנו, אתה המצאת אותה רק בגלל שהרעיון גורם לך להרגיש טוב, כי אתה רוצה להרגיש שיש משמעות לחיים שלנו ושיש המשך".
לבסוף, הגיע רגע הלידה של דוראל ונמרוד. דוראל עזב מיד באומרו "אם אין חיים אחרי הלידה אז אין טעם לחיות גם כאן, כי ימינו כאן ספורים ובמילא נשכח את חיינו שברחם. אני סומך על אימא שהיא לא הביאה אותנו לעולם כדי למות. יש המשך!" וכך דוראל יצא החוצה בהשלמה עם גורלו שבידי אמו.
נמרוד עוד הצליח לשמוע את אחיו דוראל בוכה בחוץ, "הוא כנראה בוכה כי הוא עומד למות, כי אין לו את חבל הטבור ומי השפיר" חשב נמרוד "איזה טיפש הוא דוראל, פרימיטיבי ומסכן שכמוהו".
לפתע הרגיש נמרוד שגם הוא נמשך החוצה, שוב ושוב. אך הוא לא רצה לצאת! נמרוד החל להמשך נגד רצונו אך הוא התעקש עוד ועוד עד שהוא הצליח להישאר ברחם אמו, אך אז עולמו החל להסתחרר לפתע, הוא עצם את עיניו ומת ברחם אימו. רק דוראל וצוריה נותרו חיים מן הלידה, הם פקחו את עיניהם ובכו משמחה, שכן מה שראו עלה על חלומותיהם הנהדרים ביותר. כזו היא הלידה... וכזה הוא המוות.
 

א. אריכות ימים  = במידה

ב.בריאות = הרבה

ג.גדלות נפש = משתדלת

ד.דבקות במטרותייך = עד גבול מסויים

ה.הצלחה = מחכה לה כל הזמן

ו.ותרנות במידת הצורך = כל הזמן

ז.זכות לב = גדול מידי

ח.חכמה = אף פעם לא מספיק

ט.טוב לב = יתר על המידה 

י.ידידים רבים = בשפע

כ.כנות = שמי השני

ל.למידה מעשירה = כל יום

מ.מזל טוב = מחפשת אותו בנירות

נ.נדיבות = שם משפחתי

ס.סקרנות = טבעית

ע.עושר= איפה הוא גר ?.

פ.פקחות = בזמן החלוקה, הייתי בהפסקה

צ.צבירות ידע = ללא הפסקה

ק.קבלת החיים בחיוך = המוטו שלי

ר.רדיפת הצדק = עד הסוף

ש.שלווה = אני מרוקאית, לא מכירה את המילה

ת.תמורה לעמלך וכל מה שתבקשי לעצמך = אני רוצה תמורה לעמלי אבל לא מקבלת ועושה לי כל מה שאני מבקשת לעצמי !

 
 
 
 
הלל לאהבה ולכבוד
 
על הגבעות ישירו את שירם
ולא פסְקוּ מִזְמוֹר.
דִבְּרוּ שְׁבַחַי,
בִּי בָּאוּ בְּרִינָם.
וּמִשׁוּרוֹת עִיגְלוּ אַחֲזוּ בידיהם
איש את רעוֹ,בְּטוֹב לִבּוֹ.
וּבְלִבָּם נִיצָת האור המְאֲחֵד
יצאוּ בִּמְחולות.


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
קוד חופשי

הבלוג של הלב מזהב

קוד חופשי
הומלץ על ידי ה-בלוג
קוד חופשי
ההזמנות שלי

ארכיון פוסטים
נקה
קוד חופשי

הבלוג של הלב מזהב

קוד חופשי
הומלץ על ידי ה-בלוג
קוד חופשי
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הלב מזהב אלא אם צויין אחרת