00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

ושבו בנים

משפחות גולדווסר, רגב, ושליט ניהלו מאבק עיקש בעקביות, בהתמדה ובהרבה אמונה. שנתיים התרוצצו בעולם . נאמו, נפגשו עם מנהיגים והתראיינו באמצעי התקשורת, וכך התפתחה היכרות אינטימית עם דמותם, אישיותם וחוזקם שהשליכה על התחושה האינטימית שנוצרה כלפי אלדד, אודי וגלעד. אבל במשך כל התקופה נקודה אחת גירדה, ניקרה והציקה בפינה קטנה בשפולי הגולגולת – ומה אם הם לא בחיים.

 

והיום הסתיים המסע – בשני ארונות שחורים.

 

לא רוצה להיכנס לויכוח המתמשך על העיסקה, אם כי, עם כל הכאב, אני מאמינה שכשנאמר "ושבו בנים לגבולם" לא התכוונו לגופות. נכון שאין החלטות קלות אבל מנהיגי המדינה צריכים לעבוד עם הראש ולא עם הלב,  והתקשורת, שידעה, כמעט בוודאות, כי הם אינם בחיים, הצטרפה לקמפיין להשבתם מבלי להדגיש מספיק את הממצאים האלה.

 

קשה להימנע מלכעוס על חגיגות השמחה בבירות, קשה שלא לכאוב מעיניו הבורקות מצחוק ומגופו הדשן של סמיר קונטר, קשה שלא לראות שנחצה קו אדום שלא משחררים אסירים עם דם על הידיים, קשה שלא לראות שחיזבאללה זכה בגדול משום ששתי המטרות שלשמן יצאנו למלחמה לא מולאו, לעומת החיזבאללה שקיים את הבטחתו – מטרת החטיפה היתה לשחרר את סמיר קונטאר, מה שלא הצליח בעיסקת טננבאום והצליח לו עכשיו.

 

מאידך קשה שלא להתרשם מהחוזק של בני המשפחות,  ומהעיניים מלאות העצב של קרנית. 

 

והלב כואב, והעיניים דומעות ואנחנו מצפים לסיבוב הבא, כי גלעד שליט כבר 752 ימים בשבי.

 

ועוד הערה קטנה

שידורי הטלוויזיה התחילו עם שחר, שעות של דיווחים, ראיונות ופרשנויות, אבל במודע ובעקרון לא ראיתי טלוויזיה במשך היום.  ידעתי שהנושא הכאוב לא ימנע מהערוצים לצאת לפרסומות כל שלוש דקות, והארונות השחורים יוצגו בין ממה פלולה, לבין עינטוזים עליזים וחצי עירומים של פרסומת זו או אחרת.

 

אז אני לא הייתי שם. 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת