00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

סיפור בהמשכים - חלק ג`

חלק ג` 

ישבנו בחדרו של דר` מנור, קפואים בכיסאותינו.  הוא הגיש לי מסמך.

"זה הגיע בפקס" אמר

"קופ"ח כל כך יעילה?, פקס? נחמד להיחשף מדי פעם ליעילות לא שיגרתית" אמרתי בציניות מנסה להסוות את הפאניקה,  וקראתי בקול:

 

"בשד ימין, נראה גוש אחד: 12.00 מ"מ ממוקם ברביע חיצוני עליון. גבולות לא מוגדרים. סמיכות רקמת הגוש גבוהה. חשוד כשאת. מומלץ להפנות את האישה לביופסיה של הממצא, בהקדם"

 

"שאת" אמר דר` מנור " זה גידול של רקמה שנוצר כשהתאים מתרבים בקצב מואץ. גידול יכול להיות שפיר או ממאיר."

 

שאת. תמיד נשמעה לי כמילה מוזרה. איך להגות אותה? האם משמיעים את ה"א" או שהיא משמשת כאות הגייה? מי הגאון שחשב על גידול סרטני בתור "שאת" ?

 

"??????" הבטתי בו בעיניים פקוחות " אז מה יש לי? "

"אני חייב להיות כן. נכון שזה יכול להיות שפיר אבל ההערכה שלי שזה ממאיר"

 "כלומר סרטן? " הקשיתי. הייתי חייבת לאמר את המילה, ההיא, האסורה, שאנשים נמנעים מלהגיד. "יש לה את המחלה ההיא" הם אומרים או סתם "המחלה", ותמיד האמירה מלווה בברכות מברכות שונות, שתפקידן לשמש מסך הגנה מפניה.

"כן" ענה. 

 

אהבתי את הגישה הישירה של דר` מנור,  למרות שבאותו רגע התמלאו עיני דמעות. העדפתי אותה על פני תשובה מתחמקת, וגרוע יותר, מתנשאת.

 

ישנן תפיסות שונות לגבי גישתו של רופא. שנים התייחסו רופאים אל החולים כגוש הדיוטות שצריך להורות להם, לחתוך להם, לנעוץ בהם מזרקים, כי " ככה הרופא החליט שצריך", ואם העזת לבקש הסבר, מיד הגיע הטון האגרסיבי בשאלה ההיפותטית " גברת, את רופאה?" 

 

הבטתי בשמוליק שישב בשקט בצד, מביט בי ועיניו החומות והגדולות מלאות אהבה. הרגשתי את האנרגיה זורמת ממנו אלי ממלאת אותי כוח. קבלתי תשובות לכל השאלות והחששות.

הרגשתי את כתפי מתיישרות, היטבתי את ישיבתי בכיסא, היבטתי בדר` מנור ושאלתי:

"מה עכשיו?"

"הרשיתי לעצמי לשוחח עם חבר, כירורג שד, הוא יקבל אותך מיד ויסביר לך את התהליך, יש הרבה בדיקות שיש לעשות והלוואי ואתבדה.  הסטטיסטיקה היא אחת מתשע".

 

נתליתי בשביב התקווה הזה. אולי הוא טועה אבל איך שהוא ידעתי שלא מדובר בטעות.

 

"תודה, דר` מנור אני באמת מעריכה את הטיפול והדאגה"

 

אחזתי בחוזקה בידו של שמוליק מנסה לשאוב עוד כוח להתגבר על הפאניקה שאחזה בי.

 

עכשיו זה אמיתי. העתיד השתרע לו מולי שחור וארוך. בליל של תחושות התיישב לי על הסרעפת ומשקלו ככדור עופרת, שילוב של חרדה, של הלם. אתמול הייתי בריאה, רגילה,  ותוך מספר דקות העולם השתנה הפכתי להיות "התשע" או במדויק יותר  "האחת".

חייכתי לעצמי בחמיצות "האחת" תמיד מתקשר למיוחדת, נבחרת, שאיפתה של כל בחורה, ואילו כאן, הייתי מוותרת על הבחירה בי, על המיוחדות שבמצב. 

 

התחושה שהעולם לא ישוב להיות יותר כפי שהיה, היתה חזקה מתמיד.

 

אנחנו גדלים כשאנחנו יודעים שלא נחייה לנצח, אבל תמיד זה מפחיד כשמקבלים על כך תזכורת. ובכל זאת - אני בת 52 !! זה קצת מוקדם לא???

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת