44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

שיפוטיות

שיפוטיות היא נטייתו של אדם להעניק ציונים ותיוגים לבני אדם אחרים ובעיקר לעצמו, בלי שהתבקש לעשות זאת ובלי שבדק אם זה באמת מועיל. השיפוט, שלא כמו הביקורת, יכול להופיע גם כמתן ציון חיובי. כשהורה אומר לילד "התנהגת היום יפה מאד", זוהי אמירה שיפוטית. כשממונה אומר לכפיף "התקדמת מאד בשנה האחרונה", זוהי אמירה שיפוטית. לעומת זאת, כשהורה אומר לילד "מאד נהניתי לבלות איתך אחר הצהריים", זוהי הערכה ולא שיפוט. כך גם כשממונה אומר לכפיף "עשית עבודה מצוינת". אין כאן מתן ציון ואין כאן הדבקת תווית.

שיפוטיות היא דפוס. דפוס הוא התנהלות נוקשה, התנהלות שאינה מותאמת לסיטואציה שהאדם נמצא בה. ההתנהלות הזו יכולה להישאר בתחום המחשבה, והיא עלולה לגלוש לעולם הפעולה. כך או כך, התוצאות שלה בדרך כלל מזיקות, הן לאדם המנוהל על ידי הדפוסים שלו, הן לסביבתו.

לדוגמא, נטייתו של האדם השיפוטי להעניק ציונים ותיוגים לבני אדם אחרים מונעת ממנו להגיע לקרבה אמיתית עם בני אדם אחרים. לא רק עם מושאי השפיטה, אלא עם כל הסובבים אותו. האדם השיפוטי המודע לדפוס שלו עשוי לאמן את עצמו שלא לשפוט אחרים בגלוי, לשמור את המחשבות השיפוטיות לעצמו. עדיין, מרבית הסיכויים הם שיהיו לו פליטות פה, שיסגירו את אופן התייחסותו לאחרים ולעצמו. בעיקר לעצמו.

כולנו נושאים דפוסים כאלה ואחרים, אבל אף אחד מעולם לא בחר מרצונו לשאת דפוס. הדפוסים נדבקים אלינו בגיל צעיר מאד. או בשל מקרים מצערים שקורים לנו, או משום שהם היו קיימים אצל המבוגרים שמטפלים בנו, ועברו אלינו בדרך של חיקוי. בהמשך חיינו, החברה שסביבנו מחזקת את הדפוסים שלנו דרך פגיעות חוזרות ונשנות ודרך מסירת אינפורמציה לא נכונה.

לדוגמא, בבית הספר נותנים לנו ציונים ומאיימים עלינו, שאם לא נשקוד על שיפורם, יסלקו אותנו מבית הספר, ינדו אותנו מחברת בני גילנו. הטכסטים שאנחנו מוצפים בהם מלאים בשיפוטיות: החל מן המקרא, שמחלק את הדמויות בו לטובות ולרעות, וכלה בעיתוני הספורט, שמעניקים ציונים לשחקני כדורגל על רמת משחקם. אולי באמת אין דרך אחרת לקיים את ענף הספורט התחרותי. אולי פרנסתם של בני אדם תלויה בזה ואין מה לעשות. עדיין, חשוב לשים לב שהשיפוטיות נמצאת כל הזמן מסביב.

משום כך, אינני מסכים שדפוסיו של אדם הם אסטרטגיה שהוא בוחר בה לקידום מטרותיו, ואיני מקבל את מטבע הלשון "בחירה בלתי מודעת", שבעיניי אינו אלא אוקסימורון. אם אין מודעות, מיניה וביה שאין בחירה. יתר על כן, אם ניקח את מודל "הבחירה הבלתי מודעת" לקיצוניות, ייקל עלינו להאשים בן אדם בכל הדברים הרעים שקרו לו, משום שהוא בעצמו בחר בהם (באופן בלתי מודע, כמובן!). ייקל עלינו להאשים גם את עצמנו בכל הדברים הרעים שקורים לנו. וזה אף פעם לא באמת מועיל.

אני מצאתי, שהדרך להשתחרר מדפוס השיפוטיות מתחילה בבניית סביבה נקייה משיפוטיות. כשיש לאדם סביבו חוג חברתי קטן שבו אנשים מקבלים זה את זה ואינם שופטים זה את זה, יש לו היכולת לשים חציצה בינו לבין השיפוטיות שמסביבו. יש לו היכולת להחלים מהפגיעות הישנות, ולהשיל מעליו את הדפוס הזה, שנדבק אליו לפני כל כך הרבה שנים.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת