00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

זונה: תרגיל משותף בכתיבה

את שמי אני לא חושבת שצריך להזכיר, לשם מה? במילא כל גבר שהיכרתי כינה אותי בשם שנזקק לו באותו רגע.
כשאני מנסה להיזכר בדרך שהובילה אותי לשם, אני רואה בורות פעורים, ושבילים וערפל, בערפל אני מרגישה בטוחה ומוגנת. אשת ערפל אנוכי.

אני לא זוכרת פנים ואירועים,  דברים לא מוגדרים צפים בי עכשיו , בחדר הזה החנוק מריחות גוף מבוהל, בשמים ישנים ומילים שהושתקו. לפעמים משב ריח או צליל מעירים בי זיכרון נטוש. הפעם הראשונה הייתה בדירה מוזנחת בדרום העיר, אובך חם היכה בי כשנכנסתי, חתול שחור לבן חיכה לי בפתח,  התחכך ברגלי. אני מתעבת  חתולים. אמרו לי פעם שזה בגלל הדמיון שלי אליהם. החתול ישב על השידה והביט בי בריכוז בזמן שאני והגבר עשינו את מעשינו .
כשיצאתי משם ירד גשם חזק. הרטיבות נקתה אותי מכל אשמה. עוד באותו ערב קבעתי פגישה עם לקוח אחר.
זוכרת גם את הלקוח שהזמין את זה על הגג. לדרישתו  לבשתי שמלה אדומה, בלי תחתונים. זוכרת את  תחושת  האוויר  הקריר בין רגלי, זוכרת אותו בזכות ריח הפסטרמה שהיה מעורב בוויסקי, אין לו פנים.

בחודש אחד  הרווחתי את משכורתו השנתית של אבא שלי, מנהל חשבונות כושל במשרד ממשלתי. אבא שלי. אני רואה אותו כמו  דרך חלון מלוכלך, אני מוחה את החלון בידי והוא נשאר דמות מטושטשת מן העבר השני.

לאחר שנתיים של עבודה אינטנסיבית התחלתי להרגיש כמו פרפר אישה עקוד בין אלפי מחטי הגברים האלו שעברו דרכי.
התחלתי לרחוץ ידיים עשרות פעמים ביום, בין לקוח ללקוח ועוד פעמים רבות לאחר מכן. התעוררתי בלילה מבוהלת ומזיעה לרחוץ ידיים. כססתי ציפורניים בלי הפסקה, מותירה שבילים ערומים מקולפים בלק האדום.

מנחם התקרב אלי בתקופה הזאת, הוא היה המנהל של מכון הליווי שעבדתי בו אז, התחתנו,  עשר שנים חלפו מאז, תאומים וחמישה-עשר קילו שנוספו למשקלי. הוא מכר את מכון הליווי ופתח מפעל טקסטיל ליצור מעילים מפרוות ארנבות.

לפעמים לחיים עם מנחם יש טעם של חלב שהחמיץ, לפעמים אני מתגעגעת לימים המלוכלכים, לאי הידיעה מי ייכנס לחדר, מי עומד  למות מוות קטן ומופלא בין ידי,  לתחושת השליטה המוחלטת, לכסף שזרם כמים, לפעמים אני   מתכנסת בעונג לזרועותיו הבטוחות, לפעמים זרועותיו הבטוחות הן כלא של בשר ועצמות.


מדי פעם הוא מפתיע אותי במעיל שעוצב במיוחד עבורי, ואני לובשת אותו על עורי הערום, מחשבת את מספר הארנבות המתות שנדרשו לצורך העונג הזה. מנחם גורם לי לחייך. הוא מאמין שהוא מכיר אותי. בשעות הלילה איתו, אני לא שוכבת אני מוצבת, מרגישה כמו גוף מכני משונה, הוא מנסה לעורר אותי, ואני מסיטה ממנו את מבטי , מחכה שייגמר.
כשהוא נרדם אני מתעטפת כולל הראש במעיל הזה ויוצאת לטיול קצר, נזכרת בכמיהה בתקופות הצייד שלי.
 
גילגולו של סיפור:
 
התחלתי לכתוב את הסיפור הזה כמין תרגיל בכתיבה.התחרויות החדשות של תפוז עושות לי חשק, לא מתוך כוונה לקחת חלק בתחרות אלא כאתגר של כתיבה.
זה הסיפור הארוך ביותר שכתבתי אי פעם, והייתי מאד לא מרוצה ממנו.
בעלי, הקורא המתמיד, קרא ואישר פירסום. אבל ידעתיי שהסיפור בעייתי, שזו אפיזודה ולא סיפור.
 שלחתי אותו לירדן, שהגיב בנחמדות אבל נתן לי להבין שהסיפור מחורבן, כמו שחשבתי.
טוב, לא ממש מחורבן, אבל נדרש חריש מעמיק כדי שהוא יקבל צורה.
 במקור הסיפור נכתב בגוף שלישי. ירדן הציע שאעביר לגוף ראשון, אבל  לא הייתי מוכנה לגעת בסיפור. בשלב הזה כבר נגעלתי ממנו והייתי  קרובה לנקודת המחיקה.
 למחרת ירדן שלח לי גירסה משלו. הופתעתי לגלות שהסיפור, לא רק שהשתפר פלאים, גם הגיבורה (שכמו תמיד אצלי, היא אחד הצדדים שלי) נשארה בדיוק אותה אישה ואפילו קיבלה עומק! ירדן הצליח "לראות" אותה מבפנים וגם לספק לה ביוגרפיה ולא רק תודעה.
מה שנותר הוא לעבד את שתי הגירסאות, שלי ושל ירדן, להוריד את קטעי הסקס הבוטים (כן ירדן! מרגישים שאתה גבר!) ולהוסיף טיפת תבלין הר הקסמים.
זה הכל. לשיפוטכם.

 

ציור: Raine Kristen


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

117 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת