00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Nothing is Impossible

פיצוץ

פיצוץ.
אחד כזה, גדול. ולא חיובי. ממש לא. אלא שלילי לחליטון. זה מה שאני מרגישה שמתחולל בתוכי עכשיו.
(שמתי לב עכשיו, שהרגעים שמביאים אותי לכתיבה הם הכי קיצוניים..  הפעם האחרונה שכתבתי היתה על האחיינית הבונבונה שלי שהייתי הכי מאושרת בארץ. עכשיו, אני מרגישה פיצוץ.)
 
מוזר לי. תחושה לא מוכרת בכלל.
אני רוצה לעזוב את העבודה, אבל אני לא רוצה לעזוב את העבודה.
אני רוצה שאני ותום נפרד, אבל אני ממש לא רוצה שאני ותום נפרד..
אני רוצה להיות שמחה. כי מגיע לי. אבל אני כל-כך רוצה לבכות, כי אני עצורה.
 
איך מבטאים תחושה כזו?
איך מבטאים את זה, שאני ותום הגענו לתקופת יובש במערכת היחסים שלנו?
איך מתמודדים עם זה שהמנהל בעבודה פשוט לא רואה, ולא מבין ולא יודע...ואני רוצה ללכת משם. כל כך רחוק. אבל מבלי להתנתק מאנשים.
איך אפשר לדעת, מה אני רוצה מעצמי במהלך חיי? מה אני רוצה ללמוד? ולאן אני רוצה לטייל? עכשיו או אחר-כך? אני צריכה להשלים פסיכומטרי. אבל כשאני אהיה בטיול אני לא רוצה להיות כבולה לשום דבר! אני רוצה להרגיש חופש, וחופש בלבד. אני רוצה לשכב על החוף, ולשתות אייס קפה, ולהביט על הים ועל הגלים, יומם וליל, במשך חודשים. אני רוצה להרגיש מה זה להיות שייכת לכלום. מה זה חופש, שאף אחד לא יטריד! וגם כשאני אקח חופש מהעבודה ליומיים, שהמנהל שלי לא יתקשר וישלח לי הודעה כל שעתיים על משהו שצריך לטפל בו כשאני אחזור!
 
ועכשיו אני לבד, ולא כיף לי לבד. אבל גם לא הייתי רוצה שתום ישאר כאן איתי.
 
 
עדידוש... איפה את?
עזרי לי. . .

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל jenni Mor אלא אם צויין אחרת