11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ההומור חזק מהפחד (שוש זאבי)

38. אמא

ברק כתב לי במייל: "אני מזמין רשומה על סבתא".
 
אפשר לסרב לבקשה כזאת?
 
אמא שלי התנשאה לגובה 150 ס"מ בבגרותה, ואני חוששת שכאשר היא נפטרה, היא לא הייתה יותר מ-140 ס"מ.
אבל היא הייתה גדולה!  גדולה באופייה.
 
היתה לה הסתכלות ריאלית על החיים, כשהמוטו שהוביל אותה היה: "מה שיהיה,  יהיה !",  כלומר: אין מה לדאוג מראש, למה שבין כה וכה יקרה, כשבלאו הכי אין לנו שליטה על הכל. אילו היה תלוי בי, הייתי חורטת את המשפט הזה על המצבה שלה, אבל במקום זה, רשמנו:
אוהבת אנשים
ואהובה על כל אחד
כך תשארי בליבינו-לעד
היא באמת היתה כזאת.
מאלה, שכשהיתה יורדת מהאוטובוס, היתה יודעת הכל על חייה של שכנתה לספסל. גם החולים בקופ`ח שיתפו  אותה בנעשה בחייהם.
 
היא נשאבה לתוך עולמם של אחרים, במיוחד דרך רומאנים שקראה בשקיקה. תולעת ספרים. היא נהגה לקרוא ספר מהסוף להתחלה,. כדי לדעת מה יעלה בגורל גיבוריה. קראה במהירות, ולא ישנה עד אשר סיימה את העלילה עד תומה. עוד מנהג היה לה: לספר כל סיפור במדויק, למי שרק הטה אוזן קשבת,  כאילו מדובר באנשים שהיא מכירה אשית. גם לגבורי הסרטים התחברה.
 
בזכות זכרונה המעולה, היא היתה שחקנית רמי מצוינת. ברידג` היא למדה בדרך אגב מאבא,  שהיה  נוהג לחשוב בקול על המהלכים שהוא ביצע במשחק, שחזר ממנו  בלילה. היא נהגה לעזור  לו בפתרון הבעיות, עד שהפכה מומחית בעצמה.
 
במלחמת המפרץ, נסעתי להורי לברוח מתווך הטילים. ברגע שנשמעה הצפירה, הדס ואני במהירות שעולה על מהירות האור, היינו מוכנות עם המסכות על הפנים.  תוך שניות אטמתי את הדלת עם המסקינגטייפ, והתישבנו על הריצפה, מוכנות לקבל כל סקאד.
אמא הניחה את המסכה שלה בצד, הוציאה את סט הפדיקור ממגירת שולחן הטואלט, ו-עשתה את ציפורניה. מידי כמה דקות, היא גם הציעה לאבא שוקולדים מהבונבוניירה, וסיפרה סיפורים.
 
היא אף פעם לא היתה עייפה.
עבדה שתי משמרות ביום, בצהריים קפצה הביתה לבשל ארוחה טריה למשפחתה. אח"כ עצמה עיניים בישיבה על הספה ל-10 דקות, והייתה רעננה כמו אחרי שינה טובה.
"אני לא מבינה את הדור שלכם", אמרה. "למה אתם כל הזמן עייפים?"
 
מהמקלחת היא יצאה תמיד מבושמת, מתיזה על שערה שגילגלה ברולים, מהבושם 4711 הנצחי שלה, משאירה מאחוריה שובל ארוך של ריח נקי וריחני.
 
לרוב היתה במצב רוח מרומם. היתה שורקת  בזמן ניקוי הבית, שרה ורוקדת עם אבא. היא סיפרה, שבצעירותם הם זכו במקום ראשון בתחרות ריקודים.
פעם אחת  ויחידה ראיתי אותה בהתקף כעס. אני לא זוכרת את הסיבה, אבל צפיתי במה שעשתה. היא בחרה בכוס זכוכית, שעמדה להטיח בריצפה. רגע לפני היא עצרה, הלכה לסלון וחזרה עם נייר עתון. היא עטפה את הכוס היטב ורק אז הטיחה אותה חזק במרצפות. מי אם לא היא, תצטרך לאסוף את הרסיסים אחר כך?!
מסודרת -  אמרתי?
 
הילדים שלי הכי מתגעגעים לאוכל ההונגרי הנפלא שהכינה ולהניח את הראש עליה כשנחו בסלון.
 
יהי זכרך, אמא, ברוך!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל shoshi48 אלא אם צויין אחרת