44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המחרשה

תמונה שווה אלף מילים

תמונה שווה אלף מילים
 
 
 

 את  יובל נישואיהם של הורי חגגנו בביתנו בחוג המשפחה והחברים הטובים ביותר. הייתה זאת מסיבת הפתעה, אבל כדי לא להכניס את הורי  ליותר מידי מתח, סיפרתי להם שרק אנחנו המשפחה הקרובה , דהיינו משפחתי ומשפחתו של אחי וכל הנכדים נהיה בארוחת הערב.

 

הבית קושט בבלונים ושרשראות, השולחנות העגולים היו ערוכים במפות לבנות ובמרכז כל שולחן סידור פרחים קטן בצבעים לבן ירוק ונר זהב במרכזו. הצלחות בלבן עם איתור ירוק  וזהב וסכו"ם מוזהב. כוסות היין וכוסות השתייה לבנות עם איתור זהב וליד כל צלחת, בתוך מסגרת מוזהבת, שמו של כל אורח.

על כל צלחת הייתה מונחת מפית לבנה מעוטרת תחרה מזהב מעוצבת  כפרח.

 

המוזמנים כולם ישבו סביב לשולחנות מחכים לחתני השמחה.

החדר היה חשוך ורק הנרות המרצדים האירו אותו.

 

כשהורי פתחו את הדלת האור נדלק והם נעמדו בפתח

 פעורי פה.

אבי נכנס להלם מוחלט לא הוציא הגה כל הערב כמו היה

בתוך חלום ואימי לא הפסיקה לדבר מרוב התרגשות.

 

האווירה המיוחדת, המפגש המרגש עם חברים  שלא התראו שנים וכל המשפחה שהיגיעה מכל חלקי הארץ ובנוסף המאכלים הטעימים עשו  את הערב הזה לאירוע  מדהים ובלתי נשכח.

 

קשה היה לי להירדם אחרי אירוע כה מרגש וכנראה נרדמתי רק לפנות בוקר כשצלצול הטלפון הקפיץ אותי. למרות שהייתי חצי מנומנם שמעתי בהלה בקולה של אימי שבקשה שאבוא מיד.

 

לא יודע מה לבשתי ובאיזה מהירות נסעתי רק הרגשתי שאני חייב להגיע כמה שיותר מהר.

 

אימי כבר חיכתה לי בדלת ובעיניה דמעות נכנסתי לחדר  וראיתי  את אבי ישן שנה רגועה וחיוך על פניו. הבנתי, גם בלי לבדוק את הדופק, שאבי,  האדם האהוב ונעים ההליכות 

הלך לעולמו בפרידה מכובדת  ובשקט האופייני לו כל כך.

 

אימי נשארה לגור בביתם, הבית שכה אהבה, בית מרווח ומטופח. מוקפת בתמונות וציורים שלה ושל אבא ובאוסף המיניאטורות מזכוכית ואוסף הבובות מכל מיני ארצות שטיילו בהן או שאנחנו היינו מביאים איתנו מהטיולים בארצות בהן אנחנו ביקרנו  את הבובות האלה אהבה במיוחד.

 

החברים המעטים שנשארו לה , גם הם מיעטו לבקר, גם הם לא היו כבר בקוו הבריאות ושיחות הטלפון פחתו. רק אני ואחי המשכנו להתקשר יום יום ופעם בשבוע הינו באים לבקר למרות המרחקים.

 

 משבוע לשבוע ראיתי את הסתגרותה, לא הייתה מכינה מהמאכלים האהובים עלינו ולא את העוגות הטעימות שכה אהבה לאפות  ואנחנו לאכול. הפסיקה לבקש ממני להביא לה תותים כדי לרקוח ריבות שהיו הגאווה שלה והעונג שלה כשהנכדים היו מבקשים ממנה שתמרח להם על הלחם  .

 

כשראינו שהיא מתחילה לשקוע בתוך עצמה התחלנו להזמין אותה אלינו לסופי שבוע כדי שתצא מהבית ותהנה יותר בחברתנו ובחברת הנכדים. פעם אני הייתי לוקח אותה ופעם אחי.

 

היחסים המעורערים ביני לבין אחי  גרמו לנתק כך שחגים לא חגגנו יותר ביחד ואימא הייתה הולכת פעם איתנו ופעם עם משפחתו של אחי. רק את ימי ההולדת של אימא  המשכנו לחגוג יחד מחוץ לבית אך האווירה הייתה מאולצת ולא נעימה מה שהעציב את אימא מאד וגרם לה צער רב.

 

כל ההסברים וכל הרצון שלה לפשר ולהשלים עלו בתוהו גיסתי סירבה בתוקף לקשרים בין המשפחות ואחי שרצה שקט תעשייתי בביתו לא עשה דבר לשנות זאת.  

 

אימי  לא שלטה בשפה העברית ,אך ניסתה  להשתלב בשיחה ולהראות שהיא מבלה בכיף בחברתנו, אך על פניה ניתן היה לראות את הכאב ששתי המשפחות לא ביחד כמו פעם כשהיינו באים  ומבלים בביתם כשאבא היה בחיים, מה עוד שהילדים שלנו נכדיה, היו באותם הגילים ואהבו לשחק ולבלות ביחד אצלם.

 

שלוש שנים המשיכה להתגורר לבד מנסה להשלים עם המצב העגום שנוצר במשפחה.

 

יום אחד קראה לי ולאחי והודיעה לנו שהחליטה והיא רוצה  ללכת לבית האבות בו גרים  גיסה וגיסתה.  היא בקשה למכור את הדירה ולחלק בינינו את כל הנכסים כל עוד היא מסוגלת לתת בידיים חמות היות ואינה רוצה להשאיר  צוואה.

 

ואכן גם אני וגם אחי כבדנו את רצונה עזרנו לה לארוז  את הדברים הקרובים לליבה והעברנו אותה למשכנה החדש.

 

שם היא לא הייתה לבד, היו לה חברות חדשות שהזמינו אותה לשחק ברידג` לראות סרטים שהקרינו במקום או להשתתף באירועים שונים. התחילה לצייר ולפסל,  דאגו לקחת אותה לחדר האוכל מה שאילץ אותה להתלבש ולהתאפר  וזה שהוציא אותה מהבדידות.

היחס הטוב והמסור של הצוות במקום  גרם לה להרגיש נאהבת.

 

 

אנחנו המשכנו לבקר ולהיות איתה בכל הזדמנות.

 

 

שנה לאחר שהותה במקום מצב בריאותה התדרדר היא לא זיהתה  אותנו  יותר, ומספר חודשים  לאחר מכן עזבה אותנו לנצח.  

 

 

השבעה, האנשים הרבים שבאו ויצאו הסיחו את דעתי

מהצורך של פינוי החדר.  המחשבה העיקה עלי מאד והרגשתי מחנק, זה לא יהיה כמו ביום ההוא שישבנו יחד אימי אחי  ואני הוצאנו את כל הדברים שהיא שמרה מהילדות העלנו זיכרונות נעימים ומידי פעם צחקנו בקול למראה כל העבודות ששמרה בקפידה רבה כל השנים.

 

הפעם רק אני ואחי נצטרך לגעת לקפל ולארוז את כל הדברים האישיים של אימא את כל מה שאהבה והיה יקר לליבה דמעה התגלגלה מעיני ידעתי שזאת הפעם האחרונה לא רק עם הדברים של אימא גם היחד המיוחד בין שני אחים.

 

בלב עצוב וכואב על האובדן והיתמות פתחתי את דלת החדר אחרי חודשים.

 

באוויר נישא ריח הבושם של אימא ורק קרן השמש היחידה שחדרה לחדר הבליטה את שכבת  האבק שהצטבר על החפצים, כמו מחכים לכניסתה של אימא עם המטלית הכתומה בידה ללטף כל חפץ באהבה ובזהירות כמו מחזיקה עולל והאבק יתפוגג מתחת לידיה.

 

שקט שרר בחדר  ורק תקתוק השעון העתיק של סבא מלווה את הזיכרונות העולים מכל יצירה מעשי ידי אימא שנצברו במשך השנים.

 

אחי הציע שכל אחד ישים בצד  את הדברים שהוא רוצה לקחת למזכרת , דבר שלא התנגדתי לו. ומאחר ולא היה שום חפץ ששנינו רצינו בו כמזכרת לא היו ויכוחים ולא מילים מיותרות והתחלנו לארוז.

פתחתי מגירה בה היו מונחים בסדר מופתי הלבנים  הרגשתי מבוכה כמו חדירה לפרטיות שלה.

 אך המשכתי  כמו רובוט לשים את החפצים בארגזים ובשקיות  מתאפק  לא לפרוץ בבכי.

 

ביד רועדת לקחתי את היקר ללבי אלבום תמונות, מכתבים ומסמכים מתויקים בקפידה רבה, פסל של כלב מקרמיקה שאימי לא הספיקה לצבוע אך בתחתית הפסל חרטה ביד רועדת את שמה,  שעון האורלוגין של סבא ותמונה אחת מכל התמונות שעל הקיר.

תמונה  שצוירה בידי אשת אחי גיסתי, תמונה  שאולי תסלול את הדרך מהנתק והכאב.

 

בלי להסתכל אחורה לחדר הריק סגרתי את הדלת בפעם האחרונה. לקחנו את כל הארגזים והשקיות שעמדו בפרוזדור ליד הדלת  ומסרנו להנהלת המקום.

נפרדנו בלחיצת יד ופנינו לדרכנו כל אחד עם הרהורי ליבו ומחשבותיו.

 

צלצולו של הטלפון הנייד קטע את הרהוריי - קולו של אחי

נשמע בחלל המכונית:

 

"אישתי מסרבת שהתמונה תהיה בביתך"...

בקולו המתחנן מחק את שביב התקווה.

 

 

 

התמונה צולמה במוזיאון ראלי בקיסריה 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

68 תגובות

ברוכים הבאים

free counters

אלבום תמונות
שיר התמיכה בישראל

שחר חדש

שחר חדש

קוביית אלבום
פיסול של הטבע

הקנגרו הדוגמן
שבת אימוץ פארק רעננה

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מנורה אלא אם צויין אחרת