00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

אבו אדהם

אבו אדהם, כפר יאסיף, מרכז הכפר מול הדואר

 

בדרך אל הכפר

 

אין לי דבר נגד שלושת הסניפים של חומוס אבו-אדהם, שנפתחו בשנים האחרונות בתל-אביב. הם חלק מתופעה הולכת ומתרחבת של פתיחת סניפים ל"מותגי חומוס" ידועים באזור המרכז. סעיד מעכו, אבו-שוקרי מאבו-גוש, אבו-אדהם מכפר יאסיף, פינתי מירושלים ואפילו בהדונס מרמת-גן – אצל כולם ניתן לאכול כיום במרחק של דקות ספורות מדיזינגוף סנטר.

 

אך אליה וקוץ בה - ברוב הפעמים מתברר, שהמרחק בין הזכיינים למסעדות האם, הוא בערך כמו המרחק בין תל-אביב לכפר-יאסיף. החומוס בדרך כלל מתגלה כחיקוי חיוור, מיותר וממוסחר של המקור. בעל הבית אמנם מנסה לשכנע אותך שאצלו זה אותו דבר, אבל כשמנות כמו שניצל וגולאש מוגשות בבהדונס רמת החייל – אז ברור שמדובר בחילול השם. לכן תמיד אעדיף לאכול את הדבר האמיתי, גם אם הדבר כרוך בנסיעה למקומות רחוקים ברחבי הארץ (ועוד במחיר של 7 שקלים לליטר בנזין).

 

ביום שישי נסענו לכפר יאסיף שבגליל כדי לאכול אצל אבו-אדהם. הופתענו לגלות המון אדם גודש את המקום בשעת צהריים - כשבפנים לא ניתן היה למצוא שולחן פנוי. בחוץ אמנם שרר חום כבד, אך גם הרחבה החיצונית היתה מלאה באנשים. האוכלוסייה הורכבה מבני הקיבוצים והמושבים מהאזור – גיל ממוצע 21. פרט למלצרים, לא נצפו כלל ערבים בסביבה. גם לא ישראלים עמך. רק צפונבונים מקומיים.

 

 

התיישבנו לבסוף בשולחן משותף - והזמנו סלט ירקות (10 ₪), שתובל ביד טובה והיה קצוץ דק כיאה לסלט ערבי.

 

 

כמו כן הזמנו משאוושה (13 ₪), שהיא מנת הדגל של המקום. כמה מאכזב היה לגלות, שהגרגירים, שהם אבן היסוד של מנת משאוושה, היו קשים, לא טעימים – ולא נימוחים בכלל. טעם המנה לא הרשים. נכון שחומוס גלילי נחשב חמוץ, אולם החומוס הזה היה חמוץ ממש, כמו פרצופו של שמעון מזרחי בסוף גמר משחק הכדורסל נגד הפועל חולון.

 

 

בנוסף הזמנו מנה של חומוס עם גרגירים (13 ₪). הפעם למרבה הפלא הגרגירים היו רכים יותר – והחומוס היה חלק ועדין יותר. אך למרות זאת לא מדובר במנה יוצאת דופן באיכותה.

 

 

יצאנו מאבו-אדהם מבולבלים, הזוהי החומוסיה המהוללת ששמה יצא למרחוק? אולי פתיחת הסניפים התל-אביביים סחררה את ראשיהם של הבעלים כאן, כי נכון לעכשיו זה פשוט לא זה.

 

המשכנו ללכת לאורך הכביש הראשי של הכפר עד שהגענו למוסד מקומי ידוע אחר: ממתקי אלוליד (אל וליד), הידוע בצפון בכנאפה המיוחדת שלו.

 

הזמנו 2 סוגי כנאפה: עם סירופ (בצבע אדום) ובלי. הכנאפה האדומה התגלתה כמתוקה מדי – אך הכנאפה  נטולת הסירופ היתה מושלמת: עדינה, חמימה ובעלת גבינה נפלאה. קינוח נהדר, שניחם את הקיבה לאחר סערת הטעמים החמוצים שתקפה אותה אצל אבו אדהם. מנה שחתמה את הביקור שלנו בצפון בסופו של דבר באקורד חיובי.

 

 

ציונים: אבו אדהם: 2.5 כוכבים, ממתקי אלוליד: 4 כוכבים

 

 

 

עדכון מתאריך 01/09/2012:

למרות שביקורי הקודם אצל אבו-אדהם היה לא מוצלח בעליל, החלטתי לתת לחומוסיה הזדמנות נוספת – ולהלן הרשמים:

מצד אחד החומוס כאן עדיין לא לטעמי: הוא רך מדי, קליל מדי, אוורירי מדי – ושוחה ביותר מדי שמן זית. טעמו מאופק וחסר חותמת אישית – ובאופן אישי אני מעדיף משחה בעלת הרבה יותר נוכחות.

מצד שני המשאוושה טובה בהרבה משזכרתיה. אמנם לא היה מזיק לו את הגרגירים בה היו מרככים קצת יותר, אך היא תובלה בצורה נפלאה – וכבשה אותי בטעמיה המיוחדים. בהחלט הפתעה לטובה.

סלט ירקות.

אבו-אדהם היא עדיין לא החומוסיה המועדפת עלי בגליל – ואף לא בכפר יאסיף, אך המשאוושה פה, ברמתה הנוכחית, מצדיקה ביקור. אני מעדכן את הציון ל- 3.5 כוכבים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

17 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת