00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החזית המזרחית

אני, בלוגר. (או איך עשיתי לעצמי מיני-אאוטינג)

אני חייב לציין, שהיום כנראה הייתה הפעם הראשונה בהחלט שבה, בשיחה רנדומלית לחלוטין, פחות או יותר, התוודיתי על היותי בלוגר. כן, זה קצת מצחיק לי לכתוב, אבל בהתחשב בעובדה שבתחילת יולי אחגוג 3 שנים (ואני מנסה לחשוב על איך לציין, גם) אבל בתכל`ס, בסופו של דבר, אני בלוגר.
אף פעם לא דיברתי עם מישהו ואמרתי לו "כן, אני כותב בלוג". זה לא משהו שמדברים עליו. רוב מי שיודע על היותי בלוגר, הכיר אותי דרך הבלוגיה, או תפוז.
היום זה השתנה לגמרי, לא דווקא רק בגללי. אמנם זה היה מעט שרירותי, אבל זה כל-כך ריגש אותי כשחשבתי על כל הגשעפט בדרך חזרה הביתה, שהייתי חייב לכתוב על זה.
 
הייתי במסיבת-בית מצומצמת, Minding my own business, לוגם מעט בירה, כשלפתע נחתו לידי 2 סטודנטיות. אחת בת 25, אחת בת 28, כפי שיגלה עבדכם הנאמן תוך מספר דקות. הדבר הראשון שכוון אליי מצידן, היה עניין גילי. האמת, שלאחרונה שאלו אותי בערך עוד 3 בנות, לגילי. אף פעם לא באמת ידעתי לפענח את שורש השאלה, אבל אחת אפילו שאלה אותי כשכלבתי פגשה את כלבה באיזה ערב מנומנם של יורו.
אניווי, חזרה לסטודנטיות השובבות. הן צחקקו הרבה, והיו במוּד מצוין. אני שיחקתי איתן, אפילו שהן היו מאוד קולניות. תוך מספר דקות זכיתי בתואר "איזה חמוווווד!" וקריאות לעבר החבר שלי, שלומד איתן "וואו, חבר שלך ממש חמוד!". ומצידו חזרה כמובן, לא לעשות קוק-בלוק, "יש לו אופי חזק, הוא בחור טוב". לא מבין מה הקשר, אבל שיהיה.
 
אחרי האינטרודאקשן, הסטודנטיות הלכו לשבת במקום שקט יותר ולשאלתי "כבר נוטשות?" ענו שאני יכול להצטרף, אם אני חפץ בכך. תוך חצי דקה, בלי להתלבט יותר מידי האם זה יהיה מפדח, הצטרפתי. הן כמובן שמחו, והמשכנו לנהל שיחה משעשעת, על צבא, סרטים (שיבחו את הטעם שלי) ומוסיקה (לא אהבו ת`קטע של האייטיז, באט הו קיירז).
 
בשלב כלשהו כמובן שהגענו לשלב ה"נו, אתה כזה חמוד. איך אין לך חברה?"
עניתי שאני לא יודע, אבל יכול להיות שזה בגלל שאני מוצא את רוב בנות גילי כנבובות ומשעממות, או שהן פשוט לא רוצות אותי, ויכולות להיות מיליון סיבות. עם מבוגרות יותר הולך לי, בתכל`ס. הסטודנטיות חרצו את גורלי ואמרו שאולי אני פשוט בוגר מידי בשביל בנות גילי.
בשלב זה עלה עניין הכתיבה. משום מה, הסטודנטיות החליטו שבגלל שאני אוהב סרטים טובים (לטעמן), אני צריך ללכת להיות תסריטאי. הן שאלו אותי אם אני כותב שירים. עניתי בשלילה. הן המשיכו בליין של כתיבה, ושאלו לגבי סיפורים קצרים. גם את זה שללתי על הסף. השאלה הבאה הייתה האם אני כותב על "רשמיי" למגירה. עניתי להן שאני כותב, Period. הן הגיבו ב"אתה כותב בלוג?" והגבתי ב"אין תגובה!", והן כבר קבעו "יש לך בלוג, יש לך בלוג!", אני המשכתי בלועזית של "No Comment" והן חקרו באשר לאתר האירוח של הבלוג.
 
אני רק אמרתי שזה לא ישראבלוג, ואחת מהן קפצה ואמרה שגם היא כתבה בלוג פעם בתפוז והפסיקה. אני לא אישרתי ולא הכחשתי, אבל נראה לי שהן הבינו על מה מדובר. בתכל`ס, יש מצב שהן יקראו את זה וידעו מי אני. פאדיחה. אניווי, לדבריהן, בחורות ממש אוהבות "בחורים יצירתיים" ש"כותבים יפה".
oh well.
 
בכל-אופן, השיחה נקטעה מתישהו כשהייתי צריך ללכת, והסטודנטיות הפצירו בי להישאר. אמרתי להן שזה לא תלוי בי, והן שלחו לי לחיצת יד. אני לקחתי את היד ונשקתי כמו ג`נטלמן, אני חושב שזה הרשים אותן.
לסיכום, היה קצת משעמם, אבל פעם ראשונה שאשכרה אמרתי למישהו שאין לי מושג מי הוא, ולא סתם, שתי בחורות זרות, במציאות, שיש לי בלוג, אפילו אם לא הודיתי, זו הייתה הכחשה לשם "הודאה". וגם שיחקתי יפה. אף פעם לא התביישתי מבנות המין היפה.
בסוף המפגש רציתי להגיד Veni Vidi Vici, אבל בתכל`ס, רק במימד הפנטזיונרי חזון עבודת-הנשיפה בה דימיתי את שתיהן עובדות קשה תתקיים, אבל היי - גם זה משהו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

49 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Antonio Montana אלא אם צויין אחרת