00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קלולס בפריז

עוד טיול אחד ודי

 

בשבוע שעבר עשתה חברתי המפריזה מחווה נאה ביותר ופירסמה בטור שלה ב YNET קישור והמלצה חמה לבלוג (מה איזה בלוג? זה פה, שלי). היום ההוא היה היום המאושר ביותר בתולדות הבלוג ורשם כמות כניסות ממוצעת של כמעט חודש, נכון לעד אז, וגם רשימת המנויים גדלה ב 10 אחוז. ועל כך נאמר תודה!.

מאז ועד היום החיים לא שבו למסלולם. כמות הכניסות היומית, מספר מופרך לבלוג שמתעורר פעם בחודש בממוצע, גורמת לי להרגיש שמחה מחד אבל גם הכרה מעציבה בעצלנותי מאידך (פעם בחודש, נו).

בגילו המופלג של הבלוג, שלוש שנים ו 86 רשימות, ובתוחלת החיים הקצרה שעוד נותרה לו מתוקף הנסיבות, שינויים פתאומיים שכאלה הם כמו התאהבות של קשיש בפיזיותרפיסטית הצעירה של בית האבות. הדוגמא הזאת מומחשת היטב בתצורה הגראפית של מספר הכניסות היומי שמציעה הבלוגיה של תפוז.

הסניף של המפריזה הציע לי למנף את הקליינטורה החדשה בעזרת רשימת "המיטב", רעיון נפלא שלצערי לא חשבתי עליו בעצמי. אין לי מושג איך למיין את עצמי, בעיקר כשעל כל רשימה הקזתי שעות של כתיבה וימים של חיים אמיתיים, אז עד שזה יקרה זה כמובן לא ימנף כלום, אבל אשתדל לעשות איזו מסיבת סיום שכזאת.

 

הטיול האחרון בצרפת

במעין סגירת מעגל פואטית, גם אם בלתי מכוונת, הטיול האחרון הסתיים בערך איפה שהטיול הראשון התחיל, לפני קצת פחות משלוש שנים. כך יצא שסמלית לפחות סיימנו להקיף את צרפת ב 32 חודשים.

הלוקיישן – בריטני ("ברטן" bretagne  בצרפתית) – נבחר ממש מזמן. התוסף, אבא שלי, שראוי לאות כבוד על כך שהוא היחיד מהארץ שגם קובע איתנו לטיולים משותפים וגם מגיע, אישר הגעתו. נאמנים להרגלינו היינו חייבים לערוך שינויים לא הגיוניים של הרגע האחרון, כדי להספיק יותר ממה שיש לנו כח, וכך יצא שהגענו לבריטני מהדרום הרחוק במקום מהצפון הקרוב יחסית, כדי לסמן עוד כמה "וי"ים על מפת צרפת. כלומר טיול על פי מיטב המסורת המשפחתית שלנו, אשר נבנתה בעמל, יזע וקילומטרים, על פני שלוש שנים.

אז מה היה לנו הפעם? נתחיל במה שלא היה. לא היה GPS. יש לציין כי בעניין זה לא חרגנו מעצמנו, למעט העובדה שהפעם דווקא כן הוזמן כזה ברכב השכור. אלא, שבהגיע רגע האמת נשלחו שני הילדים הגדולים (אבא שלי והציוני) להביא את האוטו והם כמובן התוודו בביישנות על כישורי הניווט המשוכללים שלהם וויתרו על הצעצוע לטובת הציוד לגברים אמיתיים - מפת מישלן מפורטת, שביום האחרון להכרותינו איתה התגלה במפתיע כי יש לה צד אחורי מפורט עוד יותר.

מבלי להמעיט בערכם התיירותי של המקומות שחלפנו בהם, והמידע המפורט שסיפק לנו מדריך מישלן, מהטיול האחרון נותרו לי בעיקר צפצופים באוזניים. באוזן ימין עדיין מהדהדים באזני מסלולי נהיגה אפשריים, מספרי כבישים ומרחקי נסיעה מכאן לשם, מרן לוואן ומוואן לכל מקום. באוזן שמאל, מנסה ואף מצליח להתגבר על המהומם המונוטוני של הנהג והנווט, מצלצל קולו של הזאטוט: הנה פרה, פרה שחורה, פרה לבנה, לאבירים היו פרות? מה יש לאכול? לפירטים היו פרות? לפירטים היו סוסים? למה לא היו להם סוסים? גם לא סוסים שחורים? מה עוד יש לאכול? חם לי. אני יכול להוריד נעלים? גם גרביים? למה את לא מורידה נעלים? מתי נגיע? עוד כמה זמן זה? זה קצת? זה יותר מקצת? יש לי פיפי.

ובריטני, מה איתה? ערי חוף מקסימות שמצטיינות בנמלים עתיקים שבהם עוגנות סירות דיג ישנות ויכטות חדשות. חופים פראיים שעליהם יצאה תהילתה של בריטני ובהם בעיקר ים וסלעים. אמנם יותר נוף מחוף, אבל בהחלט אפשר ליהנות גם מנוף וגם מחוף. אפילו הרבה חוף. התופעה המפעימה ביותר מבחינתנו היתה דווקא השפל בחופי בריטני, שהם חופי האוקיאנוס האטלנטי, אשר ים תיכוניים שכמותנו ממש לא מורגלים בשכמותו. בשעות השפל קו המים נסוג ומותיר אחריו רצועת חוף גדלה והולכת. אחד המחזות הנפוצים והמשעשעים לצפייה מבחינתנו היה שדות חול ים עצומים ובהם זרועות סירות בגדלים שונים, כאשר קו המים מרוחק לעיתים מאות מטרים ואינו נראה לעין.

עוד יש בבריטני טירות, או לפחות אחת, שאטו משפחתית בה לנו יומיים. בעלי הבית, זוג מקשיש שעובד קשה מאוד על מנת לתחזק את ביתו בעל המידות הבלתי שגרתיות, רכשו את הטירה בת ה 300 לפני כ 20 שנה והם עושים כמיטב יכולתם לשמר את הבית ואביזריו המקוריים. החדר בו ישנו, בדיוק כפי שהוא כיום (כך נאמר לנו), שימש את הרוזנת סגור ממשפחת האצולה המפורסמת כשהתארחה בטירה אי שם בסביבות שנת 1800. לשמחתנו הרבה המיטות, המצעים והאמבטיה הוחלפו מאז ביקורה של הרוזנת. למרות חיבתי הרבה לחדרי מלון מפנקים אני מודה שיש משהו בלינה בטירה, בעיקר כזו שרצפת העץ בה מקורית וחורקת, וממש מתבקש לפתוח דלת למסדרון ולהיתקל ברוחו השורקת של בעל הבית המקורי. עם זאת, עיצוב הפנים המוזר מאפשר לעבור מחדר לחדר בלי לצאת כלל למסדרון ואפילו בארון ישנה דלת סתרים המובילה לחדר הסמוך.
במרחק 5 דקות נסיעה מהטירה "שלנו" שוכנת העיירה סן אוגוסטין, שמישלן לא הקדיש לה אפילו שורה אבל אנחנו התאהבנו בנמל הקטן והעתיק שלה, והקדשנו לה שתי ארוחות ערב.

חזרנו עייפים אך מרוצים.
הבעיה עם הצרפת הזאת היא שחוץ מזה שהיא מאוד גדולה היא גם מאוד יפה. חוצפה שאין כדוגמתה, פשוט שערורייה, כמה שיפה כאן. הכל כל כך ירוק, ונקי, ושמור היטב. ובבריטני, נוסף על הללו, גם מאוד סימפטיים וחובבי ילדים. אמנם יומיים אחרי שובנו תיארתי את המסלול כ"נחמד", אבל בינתיים שבו עשתונותיי לגבולם והחלטתי לתת לבריטני את הכבוד המגיע לה. הבעיה היא בכלל לא בבריטני אלא בדורדון, בו טיילנו לפני שנתיים. קשה מאוד להתחרות בדורדון, מבחינת נוף, עניין ואפילו אוכל, ולכן מאז הדורדון היו לנו המון טיולים "נחמדים". אבל האמת שצרפת הרבה יותר מנחמדה, ומזל שהצרפתים לא תמיד כל כך נחמדים, אחרת באמת שזה היה פשוט בלתי נסבל.

 

למה רק באוגוסט?

חזרנו מהטיול וגילינו שחברת האינטרנט (והטלפון והכבלים) החליטה להיפטר מאיתנו בטרם עת. הכל באשמתנו. אנחנו שלחנו להם מכתב שמודיע שלושה חודשים מראש על רצוננו להתנתק בראשון לאוגוסט, והם אישרו כי קיבלו את המכתב והם בהחלט מתכוונים לנתק אותנו בראשון ליוני. הרמנו טלפון והסבנו את תשומת ליבם לכך שביקשנו להתנתק באוגוסט ולא ביוני, והם אישרו, והתנצלו על טעותם, וניתקו אותנו ביוני בכל זאת.
אחרי למעלה משבוע בו מידי יום הבטיחו לחבר אותנו בתוך יומיים, הגיע הציוני (בתום שיחת טלפון בת שעה עם שמונה אנשים שונים) לגברת הנכונה במחלקה המסחרית. הגברת התנצלה ארוכות על הטעות, הבהירה שהיא האדם הנכון, שמעתה הנושא באחריותה ובטיפולה ושבתוך שלושה ימים נהיה מחוברים בחזרה לשירותיהם הנחוצים. בתום הזמן הנקוב הגיעה ההודעה המצערת שמהרגע שהתנתקנו אי אפשר לחבר אותנו בחזרה. לקח להם 10 ימים שלמים לגלות את העובדה המפתיעה הזאת.

נשלחנו בחזרה אל הסניף האחראי על אזור מגורנו לפתיחת מנוי חדש, שם נציג שאינו דובר מילה באנגלית הסביר לי בנימוס שהכל באשמתנו. כתוב בחוזה שהניתוק מתבצע תוך 10 ימים מקבלת הבקשה וחבל שלא קראתי את החוזה. ועוד הוסיף הנציג המנומס שאם אני מעוניינת להצטרף אליהם כלקוחה עלי לעשות מנוי לשנה. מאחר וטווח האפשרויות שלי להתעצבן בצרפתית מצומצם, צלצלתי מייד לציוני שיתעצבן בקול רם על הנציג. לא עזר. נשלחתי הביתה להביא את הציוד הישן, שלושה ממירים וכבלים, שבלעדיהם לא ניתן לסיים את הליך הניתוק שלנו, ובלי זה אי אפשר לפתוח מנוי חדש. חזרתי עם הציוד, מילאתי טפסים והמתנתי שעה להקלדה חוזרת של כל הנתונים שלנו, שממילא כבר היו במחשב. ואז קיבלתי שלושה ממירים חדשים וארוזים שהיה עלי להתקין מחדש במקום הציוד שזה עתה פירקתי. חזרתי, התקנתי וראו זה פלא, כבר היינו מחוברים. לשנה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קלולס בפריז אלא אם צויין אחרת