00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

´´לקוטי דויד´´

כמוהר"ר יצחק דלויה זצוק"ל

ואלה תולדות יצחק

על כמוהר"ר יצחק דלויה זצוק"ל

אב"ד ור"מ דק"ק מרראכש

 

1. מקור השם דלויה

 

שם המשפחה דְלוּיָה, מקורו ככל הנראה בכפר "לוּיָה" שבספרד, שם התגוררו מייסדי המשפחה.

 כך מקור השם מופיע ב"בית התפוצות" שבתל אביב,

על השם דלויה. ישנן הרבה דוגמאות,

 כבר מתקופת המשנה, בהן שם המשפחה

נקבע על פי מקום המגורים.

 כך אנו מוצאים במסכת עדיות פרק ו` משנה ב`:

"רבי נחוניא בן אלינתן איש כפר הבבלי",

ובמסכת אבות פרק א` משנה ד`: "יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים",

 ובפרק ד` משנה כ`: "רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי", ועוד.

אי אפשר לדבר על משפחת דלויה מבלי

להזכיר את ראש המשפחה ואולי מייסדה:

הרב הגדול מעוז ומגדול, המלומד בנסים

כמוה"ר רבי יצחק דלויה זצוק``ל זיע``א.

 

2. כמוהר"ר יצחק דלויה זצוק"ל

 

הרב יצחק דלויה, שחי (וכנראה גם נולד) בספרד,

הגיע לעיר מרראכש שבמרוקו

 בסביבות שנת הרנ``ו (1496 למנינם),

 בעקבות גירוש יהודי ספרד שהיה

בשנת הרנ``ב (1492 למנינם).

התאריך המדוייק של הגעתו למרראכש איננו ידוע,

אולם ידוע שבית הכנסת שהוא ייסד - "צלאת לעזמא",

 "בית הכנסת של המגורשים",

 נבנה בשנת הרנ``ו (1496 למנינם),

ולכן סביר להניח שהוא הגיע למרראכש קצת לפני שנה זו.

הרב יצחק דלויה כיהן במרראכש כאב``ד

וכראש קהילת המגורשים "לעזמיין[1]".

כאשר הגיעו המגורשים למרראכש,

הם נתקלו בקבלת פנים עוינת מצד היהודים המקומיים

 – "התושבים" שלא הכירו בהם ובמנהגיהם,

וגם לא בסמכותו של הרב יצחק דלויה.

 למעשה נוצרו במרראכש שתי קהילות נפרדות:

 קהילת התושבים

וקהילת המגורשים.

ההבדלים בין שתי הקהילות היו אפילו במלבושיהם,

המגורשים היו לבושים בסגנון ארופאי,

ולעומתם התושבים היו לבושים בסגנון ערבי,

עובדה שתרמה לאווירה של חשדנות מצד הקהילה המקומית.

 ב"קורא הדורות ממראכש" מסופר,

 שהיו יהודים מהקהילה המקומית,

 שהלשינו על המגורשים למלך של מרראכש.

 בעקבות זאת, המגורשים שלחו משלחת של חכמיהם אל המלך,

 כדי לבקש שלא יאונה להם שום רע בעקבות

 ההלשנה והתחייבו לו בתמורה להוריד גשמים מתי שהוא יצטרך.

המלך נענה לבקשתם, ודרש מהם התחייבות בכתב, ונתנו לו.

 בחודש תמוז, ביקש מהם המלך להוריד גשמים,

 ואחרי שהמגורשים התפללו,

 ירדו הגשמים,

וכך נענה המלך סופית להשאירם במרראכש.

אולם, עם השנים העוינות מצד התושבים כלפי המגורשים נעלמה ולא רק שהכירו במגורשים ובגדלותו ובסמכותו של הרב יצחק דלויה,

 אלא שהם ומנהגיהם הושפעו רבות מהמגורשים.

 בין היתר הם שינו את נוסח התפילה שלהם,

בנוסח של המגורשים. למרות זאת,

תמיד נשארו הבדלים בין שתי הקהילות בכל מיני נושאים,

והנה כמה דוגמאות:

·        קביעת יום החתונה – אצל המגורשים

היו מתחתנים רק בימי רביעי.

·        תנאי הכתובה – מציינים שהכתובה כמנהג קאשטלייאנוש.

·        דיני ירושה – אחרי פטירת הבעל,

 האשה הייתה מקבלת חצי מהירושה,

והחצי השני היה לילדים.

·        מנהגי שבת חזון – מנהג המגורשים לאכול בשר

 ולהתלבש לכבוד שבת כשאר שבתות השנה ללא שום שינוי,

שכן קבלה בידיהם שהם לא נכחו בחורבן הבית השני. 

אלה כאמור דוגמאות בודדות, אך קיימים עוד הרבה הבדלים,

וכמה ספרים יצאו על "תקנות המגורשים".

ידוע לנו על פי מסורת המשפחה שנמסרה מאב לבנו

 במשך דורות,

שאנחנו, בני משפחת דלויה, מזרעו הקדוש של הרב יצחק דלויה.

 נהגו לציין זאת בכמה אופנים, ומתוכם:

-         בעת החתונה, על הכתובּה. כך מצאתי על הכתובּה של מור זקני הרב יצחק דלויה שליט``א, שבה כתוב:

 "כה``ר יצחק ישמרהו צורו נין ונכד להרב הגדול

 מעוז ומגדול כמוהר``ר יצחק דלויה זלה"ה".

-         על מצבת הקבר, וכך כתוב על מצבתו של אביו של סבי,

 ר` חנניה דלויה זצ"ל: "זה שמו הר` חנניה דלויא ז"ל,

נין ונכד להר` הג` המלוב"ן כמוה"ר יצחק דלויא זלה"ה".

כמו כן, מסורת בידינו שהרב יצחק דלויה נפגש עם

 מרן השולחן ערוך,

 רבי יוסף קארו זצוק``ל

(הרמ``ח - השל``ו / 1488 - 1575 למנינם)

בעת ביקורו במרראכש,

והתווכחו על נושאים רבים בענייני הלכה,

 ובכמה נושאים דעותיהם היו חלוקות,

 ולא הצליח מרן לשכנע את הרב יצחק דלויה לחזור בו.

 הנושאים הידועים לנו שבהם חלקו, היו:

-         לגבי בשר בקר "חלק בית יוסף", שהרב יצחק דלויה לא הסכים עם החומרה של מרן[2], אלא פסק שבודקים את הבהמה ולפי תוצאות הבדיקה מחליטים אם הבשר כשר או לא. לכן במרראכש עד היום, לא אכלו דווקא מה שמכונה "בשר חלק" אלא גם בשר שנמצא כשר אחרי הבדיקה, למרות דעתו המחמירה של מרן השולחן ערוך שהבשר טרף[3].

-          לגבי קריאת התורה במנחה של שבת, שהרב יצחק דלויה נהג להגיד חצי קדיש אחרי קריאת התורה כמו בימי שני וחמישי, ומרן פסק שאין להגיד. וכך נהגו הלכה למעשה, בבית הכנסת "צלאת לעזמא" של הרב יצחק דלויה במרראכש, שאומרים חצי קדיש אחרי קריאת התורה במנחה של שבת[4]. וכך נהגו גם בביה"כ שברחוב לחבַּאש במרראכש, הראב"ד רבי משה זריהן זצ"ל, וראש הישיבה רבי יעקב דהאן זצ"ל, על פי הקבלה שבידיהם ממוהר"ר יצחק דלויה זצ"ל, וכך נוהגים שם עד עצם היום הזה.

אני מחזיק סיפור ממור זקני שליט"א שסיפר לו

 אביו זצ"ל על הרב יצחק דלויה, הממחיש את גדולתו:

 פעם אחת בא רב אחד מארץ ישראל ודרש בבית הכנסת

 של הרב יצחק דלויה זצ"ל בו נכחו הרבה מרבני מרראכש,

ושאל שאלה. ענה לו הרב יצחק דלויה,

 ואחריו ענה גם כן הרב שלמה בן תאמצות.

 הרב ששאל את השאלה חשב בלבו שתשובתו של הרב שלמה בן תאמצות טובה יותר מתשובתו של הרב יצחק דלויה,

 אך לא אמר להם דבר על כך. בלילה כשישן,

בא לו המגיד ואמר לו שהתשובה של הרב יצחק דלויה התקבלה למעלה, ושל הרב שלמה בן תאמצות התקבלה למטה.

 בבוקר למחרת, שאל איפה גר הרב יצחק דלויה כדי לבקש ממנו סליחה שלא קיבל דעתו.

הלך לביתו של הרב יצחק דלויה, וחיכה לו בחוץ.

 אחרי כמה רגעים ראה את הרב יצחק דלויה יוצא מביתו לכיוון הבאר כדי ליטול ידיים, ואז ראה שעולים המים מהבאר לקראת הרב. לקח הרב את הכלי ומילא את המים מעל פי הבאר.

 אח"כ ראה שהשמש של הרב ממלא את המים בדלי, מה שהעיד שלא היו מים על שפת הבאר ושהיה צריך להעלותם בדלי.

 לבסוף, הרב מארץ ישראל ניגש לרב יצחק דלויה וסיפר לו כל מה שקרה,

 וביקש ממנו שימחל לו על שנגע בכבודו[5].

מאז המאורע הזה, ישנה מסורת מדור לדור ללכת במוצאי החגים לבקר את הבאר הנמצאת ברחוב בן שמחון במלאח של מרראכש. מור זקני שליט"א מספר שבילדותו היה הולך עם אביו זצ"ל לבאר, ושהסיפור הזה מפורסם וידוע בכל מרראכש.

לגבי תיארוך התקופה שבה חי הרב יצחק דלויה,

 התגלתה לי בעיה. על פי מסורת המשפחה,

הרב יצחק דלויה חי בתקופת גירוש ספרד,

 נפגש כאמור עם מרן רבי יוסף קארו זצ"ל,

וכמו כן הסיפור הנ"ל תואם תקופה זו שכן הרב שלמה בן תאמצות חי גם הוא בתקופת גירוש ספרד,

ומוזכר ב"קורא הדורות ממראכש" כאחד מרבני מרראכש הקדמונים בתקופת גירוש ספרד.

 אולם על פי מה שמובא בספר "מלכי רבנן" של הרב יוסף בן נאיים על גדולי מרוקו,

מתגלה לכאורה סתירה לגבי התקופה בה חי הרב יצחק דלויה. מובא שם באות יו``ד:

"מו``ה יצחק דילויה זצ``ל אב``ד

 וראש מתיבתא דק``ק מראקס והיה מתחסד עם קונו,

 ונתבש``מ בחודש אב בשנת התע``א ליצירה והוא הרביץ תורה בישיבה ותלמידים רבים,

 ובחודש אייר שנת תס``א נמצאו אנשים בני בליעל

 שהלשינו עליו לממשלה ותפסוהו ומת עליו אחיו רבי יהודה בלא בנים והניח אשתו זקוקה לפניו ליבום,

 ולשמע אוזן שדבר עם מר``ן הקדוש ז``ל כשהיה

 במראקס". לפי מה שכתוב כאן,

 אם הרב יצחק דלויה נפטר בשנת התע``א (1711 למנינם),

איך יכול היה להיפגש עם מרן השולחן ערוך שנפטר בשנת השל``ו (1575 למנינם), כ- 150 שנה לפני פטירתו של הרב יצחק דלויה?

אולם במצבת קבורתו של הרב יצחק דלויה במרראכש, לא צויין תאריך, וכך כתוב: "מצבת קבורת הרב הקדוש המלומד בנסים, שמו נודע בשערים, במדינות ובכפרים, מו``ה יצחק דילויא זצ``ל אב``ד ור``מ דק``ק מרראקש, והיה מתחסד עם קונו והוא הרביץ תורה בישיבה, ותלמידים רבים,

 ולשמע אזן שדבר עם מרן הקדוש זצ``ל.

נתבקש בישיבה של מעלה בחודש אב רחמן. תנצב``ה".

למרות ששנת פטירתו אינה מופיעה על מצבתו,

אפשר לדעת בערך מתי נפטר הרב יצחק דלויה,

 שכן ליד קברו נמצא הקבר של הרב אברהם אבן עטר זצ``ל בן דורו,

 וכך כתוב על מצבתו של הרב אברהם אבן עטר:

 "מציאה מצאנו אצל קבר אדונינו

מו"ה כמוה``ר יצחק דלויא זצ``ל,

אבן שיש וכתוב בה זאת הנסחה: נתבקש בישיבה של מעלה החכם השלם כמוהר``ר אברהם אבן עטר זצ``ל ז"ך לחודש אדר שנת וירא אלהים כי טוב, תנצב``ה". שנת "וירא אלהים כי טוב" בגימטריה זה 350, ז``א שנת הש``נ; 5350 (1590 למנינם)[6]. לפי תאריך זה, הרב יצחק דלויה אכן חי בתקופתו של מרן השולחן ערוך, וסביר להניח שהרב יצחק דלויה נפטר כמה שנים לפני הרב אברהם אבן עטר, שכן הגיע למרוקו בערך בשנת הרנ``ו (1496 למנינם) כנ``ל.

הרב יצחק דלויה מוזכר בעוד כמה מקומות:

-         בספר "שם הגדולים" של מרן החיד"א זצ"ל כך כתוב:

 "הרב החסיד המפורסם המקובל האלקי מהר"ר אברהם אזולאי הוא הקדוש א` מרבני מארוויקוש, תלמיד הרב המובהק מהר"ר יצחק די לוייה חברו של הרב המפולפל מהר"ר שלמה עמאר".

מדובר כאן על על הרב יצחק דלויה שנפטר בשנת התע``א

 (1711 למנינם). 

-         בספר "עת לכל חפץ[7]" (עמוד צ"ד) של הרב יעקב אבן צור זצ"ל המכונה יעב"ץ

 (התל``ג - התקי``ג / 1673 - 1753 למנינם), אב"ד דפאס, שכתב עליו את הקינה הבאה:

יקוד אשים בלב אוספו אספה .  

 וכל שמחה הדופה גם דחופה:

עלי  חכם  פאר  הדור   וזיוו  .

  מאוד  שלם  ואמרתו  צרופה:

קדושה  גם  חסידות  ו-ענוה   

 הלא  חגר וגם   צנף     צנפה:

בכל  חכמה  הלא  אחז ותפס .   

ביד   רמה   ובזרוע    חשופה:

חמודות דת הלא  חקק  בלבו .  

ונפשו היא בטוב מדות עטופה:

זעקה נש-מעה תוך כל ארצות .  

לחסרונו  ברוב   סער   וסופה:

קצות  תבל    בבהלה   ינודון .

  וכל   עין   במר   תזל   וְדלפה:

בעדן   גן   אלהים   הן  יעונג . 

 בטוב   פריו   ועלהו    תרופה:

 

בהקדמה לקינה הנ``ל,

 הרב אבן צור כותב בזו הלשון: "לשמועת הרב החסיד כמוהר``ר יצחק דלויה זצוק``ל אב ב``ד ור``מ דמתא מארואיקוס יע``א שנתבקש בישיבה של מעלה באב התע``א. מיתד וב``ת ויתד וב``ת ויתד ותנועה. בפלס למי אבכה".

 הוא מדבר גם כן על הרב יצחק דלויה שנפטר

 בשנת התע``א (1711 למנינם).

-         בספר "נר המערב" (עמוד רכ"ו) של הרב יעקב משה טולידנו ז"ל, מובא "רבני מארוקה וחכמיה,

רבי יצחק די לויה, רבי אברהם בן מאמאן רבי יצחק די לויה, היה אב``ד ומרביץ תורה בישיבה, ותלמידים רבים במארוקה והסביבה לקחו לקח מפיו. בשנת תס``א נמצאו אנשים בני בליעל אשר עוררו ריב נגדו וילשינו עליו לפני הממשלה, ואז מת עליו גם אחיו ר` יהודה די לויה בלי בנים, ובה בשבוע ההיא שבה מת אחיו, נתפס הוא ר` יצחק למלכות, אך לא נדע מה היה אחרית תפיסתו. רבי יצחק היה מפורסם בתורה ובחסידות גם מחוץ לגבול מארוקה ואף רבני פאס ומכנאס כבדוהו ויוקירו אותו. הוא מת בירח אב תע``א, ולא נדע אם חיבר איזה ספרים. אך איזה מתלמידיו שנחשבו לגדולי תורה מצוינים חיברו גם ספרים,  מהם היו, ר` שלמה עמאר ורבי אברהם אזולאי האחרון. הראשון מת בתמוז תצ``ה וחיבר פסקי דינים כ``י שקצתם נדפסו, ורבי אברהם אזולאי מת אחרי תצ``ה וחיבר הגהות על ספרי האר``י, ושאלות ותשובות, והגהות על שולחן ערוך, ופירוש על הזוהר. הוא היה מקובל- מעשי ותמיד כתב קמיעות לחולים, ומסופר עליו כי היה "מלומד בנסים", וכמוהו כן גם תלמידיו" גם בספר הזה מדובר  על  הרב  יצחק  דלויה  שנפטר  בשנת התע``א (1711 למנינם), ולא מוזכר הענין שנפגש עם מרן.

-         בספר "ויהי בעת המלאח" (עמוד 85) של יוסף טולדנו כתוב: "במראכש הצטיין הרב יצחק דה לויה נצר למשפחה מכובדת של מגורשי ספרד והיה מפורסם בתורה ובחסידות גם מחוץ לגבולות מרוקו (מת בשנת 1711). הקים דור של תלמידים שנחשבו לגדולי תורה, וביניהם ר` שלמה עמאר ור` אברהם אזולאי, האחרון התפרסם כמקובל. תלמיד אחד של ר` יצחק היה הרב מרדכי עטיאה מדמנת בחבל הסוס".

-         בספר "מלכי רבנן" כתוב עוד שהרב יצחק דלויה העמיד תלמידים הרבה ומתוכם מו"ה אברהם אזולאי זצ"ל האחרון שהיה "חסיד ומקובל א-לוהי קבלה מעשית, והיה כותב קמיעות לחולים, והיה מלומד בנסים, והג` חיד"א זיע"א בשה"ג כתב עליו שדבריו נשמעים בשמים ותפילתו אינה חוזרת ריקם" וכו` (עיין ספר "מלכי רבנן" אות א`, עמוד י"א). כמו כן כתוב ש"מו"ה יחייא בן וויזמן זצ"ל מו"ץ במראקס עם מוהר"ר יצחק דילויה זצ"ל ומו"ה אברהם בן מאמאן זצ"ל" וכו` (עיין ספר "מלכי רבנן" אות יו"ד, עמוד ס"ג). כפי שראינו לעיל על פי הספר "נר המערב", הרב יצחק דלויה שחי בתקופתו של הרב אברהם בן מאמאן, הוא זה שנפטר בשנת התע"א.    

לכן לאור הנתונים הנ"ל, ואחר שיחות שקיימתי יחד

 עם מור אבי ומור סבי שיח`, הגענו למסקנה שכנראה

 היו שני רבנים גדולים שכיהנו כראשי הקהילה במרראכש,

בשם הרב יצחק דלויה. הראשון חי בתקופת גירוש ספרד ובאמת נפגש עם מרן,

 והשני שהיה גם כן אב``ד של מרראכש חי כ- 200 שנה אחריו, (ולא נפגש עם מרן). וכאן חשוב לציין

 

 שרק בספר ``מלכי רבנן" כתוב שאותו הרב יצחק דלויה שנפטר בשנת התע``א נפגש עם מרן, ולכן סביר להניח שמחבר הספר "מלכי רבנן" התבלבל עם הרב יצחק דלויה הראשון, שכן שניהם נפטרו בחודש אב.

לפי זה, מצבת הקבורה של הרב יצחק דלויה שבה כתוב שהוא נפגש עם מרן, ונפטר בחודש אב  בלי לציין שנת פטירתו, היא של הרב יצחק דלויה הראשון שחי בתקופת מרן, והרב יצחק דלויה השני הוא זה שמובא בספרים "מלכי רבנן", "עת לכל חפץ", ו"נר המערב".

אולם, אחרי שיחת טלפון שקיימתי עם הדוד של אבא שלי ר` מכלוף מאמאן שיח` שחי עדיין במרראכש, התברר שבמרראכש נמצא אך רק קברו של הרב יצחק דלויה הראשון

לכן, השאלה שנשארה היא: היכן נמצא הקבר של הרב יצחק דלויה השני[8]? לשאלה הזאת אין לי עדיין תשובה.

הרב יצחק דלויה היה כאמור מלומד בנסים, והנה עוד כמה סיפורים אודותיו שעברו במשפחה מדור לדור, שאני מחזיק ממור סבי שליט``א, שאביו זצ``ל סיפר לו (סביר להניח שהסיפורים הינם על הרב יצחק דלויה הראשון, אך אין על כך וודאות):

 

3. סיפורים אודות כמוהר"ר יצחק דלויה זצוק"ל

 

סיפור ראשון: יהודי אחד במרראכש היה מעסיק ערבי צעיר. מידי יום ביומו, הערבי היה עובד אצלו ובסוף היום היה מקבל את משכורתו היומית וחוזר הביתה.

אך ערב אחד הצעיר הזה נעלם ולא חזר הביתה,

 ואביו האשים את המעסיק היהודי בחטיפה וברצח בנו ותבע אותו בבית המשפט. השופט הטיל את אחריות החטיפה על היהודי וקבע מועד למשפט, אליו הוזמנו כל ראשי העיר.

 היהודי שלא ידע מה לעשות הלך לבכות אצל מו``ה רבי יצחק דלויה זצ``ל,

 ולבקש את עזרתו. הרב הרגיע אותו,

והבטיח לעזור לו ולהגן עליו ביום משפט.

 כשהגיע יום המשפט,

 התייצב מו``ה יצחק דלויה גם הוא לבית המשפט.

 בשעת המשפט קרא הרב את שם המפורש ופתאום הופיע הנער הנרצח, שהאב זיהה בבירור. אז ביקש הרב מהנער להראות לו מי הרוצח.

הנער הסתכל על הקהל שנכח שם והצביע על הגוי שרצח אותו. הוא סיפר שהוא נרצח על ידו בתום יום העבודה כאשר הוא היה בדרך חזרתו הביתה.

מיד כשסיים לדבר, הנער נעלם כשכולם מתפלאים על המשפט הזה ועל הנס שנעשה בזכותו של הרב.

אח``כ הודה הגוי שאכן הוא זה שרצח את הנער כדי שיאשימו את היהודים ברצח.

 

סיפור שני: פעם אחת בערב פסח,

היה מחסור בבשר. ראשי הקהילה היהודית הלכו למו``ה יצחק דלויה זצ``ל כדי להתייעץ איתו ולמצוא פתרון.

 אחרי שהציגו בפניו את הבעיה,

הרב קרא את שם המפורש והוציא להם עגלים. העגלים נשחטו, ולא היה מחסור בבשר בפסח הזה.

 

סיפור שלישי: פעם אחת הייתה עצירת גשמים והלכו למו``ה רבי יצחק דלויה זצ``ל להתייעץ.

הרב ביקש שהציבור יתענה.

 אח``כ הוציאו את תיבת בית הכנסת לשוק,

 ובשעת מנחה הקהילה התכנסה להתפלל.

 הרב הצטרף אליהם וביקש שירדו גשמים.

מיד ארובות השמיים נפתחו, והגשם ירד.

סיפור רביעי: הסיפור הזה מובא בספר `שבח חיים` של

הרה``ג רבי חיים פינטו זצוק``ל[9]. היה במרראכש מומר אחד שהתמנה לסגן הסולטן. המומר הזה היה אנטי-יהודי, ופעם אחת הוא הסית את המלך כנגד היהודים והכין מזימה. הוא ביקש מהמלך לבוא איתו בלילה למלאח של היהודים. המלך הסכים, וכשהגיעו ליד בית הכנסת של המלאח, הם שמעו את הרב שהיה מלמד את הילדים את הפסוק: ``איכה ירדוף אחד אלף ושניים יניסו רבבה`` (דברים ל``ב, פסוק ל`). המומר הסביר לסולטן את הפסוק, והסולטן כעס על זה מאוד, והבטיח לנקום ביהודים. למחרת, קרא הסולטן לרב הזה ולפרנסי העיר,

וביקש מהרב שיסביר לו את הפסוק ``איכה ירדוף אחד`` וכו`. ענה לו הרב והסביר לו את פשט הפסוק. אז הסולטן ביקש שיביאו לו  את האיש הזה שמסוגל להרוג אלף אנשים. אמר לו הרב,

 שזה פסוק שכתוב בתורה, ולא מדובר על מישהו ספציפי שחי היום. הסולטן התעצבן ואמר לרב ולראשי הקהילה,

שאם תוך חמישה עשר יום לא יביאו את האיש הזה שמסוגל להרוג אלף אנשים, הוא יהרוג את כל יהודי המלאח.

 כשהמשלחת היהודית חזרה למלאח, גזרו מיד תענית ציבור.

 בתקופה הזו, מו``ה רבי יצחק דלויה זצ``ל היה כבר זקן,

 והלכו אליו פרנסי העיר עם הרב שלימד את הילדים,

 וסיפרו לו את כל מה שקרה והגזרה הקשה של הסולטן.

 מו"ה רבי יצחק דלויה הרגיע אותם והבטיח להם שהכל יהיה בסדר בע"ה.

 כשנפרדו ממנו, הוא קרא את השם המפורש והלך למדינה של בני משה ושם הבחינו בו שהוא אדם זר.

 אחד שאל את הרב מה הוא מחפש, והרב סיפר לו את הגזרה הקשה שנגזרה על יהודי מרראכש.

 כשסיים את סיפורו, התכנסו כל בני הכפר והחליטו שאחד מהם ילך עם הרב למרראכש ויציל שם את היהודים.

 כדי לדעת מי מהם ייבחר, הם הטילו גורל ביניהם. הגורל נפל על עלמה אחת ומסרו אותה למו``ה רבי יצחק דלויה.

 הרב קרא שוב את שם המפורש ומיד חזרו למרראכש.

במרראכש, הרב שלח שליחים,

 שיגידו לסולטן שהם עומדים למסור לו את מי שמסוגל להרוג אלף איש, כפי שהוא ביקש.

 הסולטן שמח לדעת שהנה הוא יוכל לעשות צחוק מהיהודים,

 כי בטח היהודי המסכן הזה לא יוכל להלחם נגד אלף מחייליו. הסולטן נתן פקודה להכין את חייליו ללחימה ולהתכונן לקראת הקרב. מו``ה רבי יצחק דלויה,

ביקש מהמלך שיתן לעלמה סוס וחרב כדי שתוכל להלחם.

 כשהכל היה מוכן,

העלמה עלתה על הסוס כאשר החרב בידה והתחילה להרוג את החיילים מימין ומשמאל עד שהרגה אלפים.

בינתיים הסולטן היה צועק "אתם היהודים, ה` עמכם,

 רק אלוקים יכול לעשות דבר כזה".

אז ביקש הרב ממנה שתפסיק.

 אח``כ הגיע אחיה של העלמה מהכפר בני משה,

 ואמר לאחותו שכיוון שראו הגויים את ערוות ידיה (כשהרימה אותן כדי להרוג אותם), היא צריכה למות,

 ולא יכולה יותר לחזור הביתה.

 וכך היה, היא נפטרה והגויים קראו לה "סי עבאס סבתי" ומשתטחים על קברה עד היום.

זהו כוחם של צדיקים.

 

שושלת רבני משפחת דלויה במרוקו

 

משפחת דלויה במרוקו, ובפרט במרראכש,

היא משפחה מפוארת של רבנים.

 חוץ משני הרבנים יצחק דלויה זצ``ל שהזכרתי לעיל,

 היו עוד כמה רבנים חשובים,

ורובם מובאים בספר "מלכי רבנן":

 

-         כמוהר"ר יצחק דלויה זצ"ל: הראשון,

שהגיע למרראכש מספרד וכו`, כנ"ל.

-         כמוהר"ר מאיר דלויה זצ"ל: מרבני מרראכש הקדמונים,

 אביו של הרב יצחק דלויה זצ"ל (השני).

 בספר "מראה עיניים" לכמוהר``ר אלעזר בהלול זצ"ל,

כתב משמו כמה חידושים.

-         כמוהר"ר יצחק דלויה זצ"ל: הוא בנו של כמוהר"ר מאיר דלויה זצ"ל הנ"ל,

אב"ד ור"מ דק"ק מרראכש, נפטר בשנת התע"א (כנ"ל).  

-         כמוהר"ר יהודה דלויה זצ"ל הי``ד (שנזכר לעיל):

מחכמי מרראכש,

אחיו של כמוהר"ר יצחק דלויה זצ"ל הנ"ל.

 נהרג על שהלשינו עליו בשנת התס``א (1701 למנינם).

-         כמוהר"ר משה דלויה זצ"ל: מחכמי מרראכש,

גם הוא אחיו של כמוהר"ר יצחק דלויה זצ"ל הנ"ל.

-         כמוהר"ר יצחק דלויה זצ"ל: מחכמי מרראכש,

 חי בשנת התצ``ג והוא אביו

של כמוהר"ר מרדכי דלויה זצ"ל.

-         כמוהר"ר מרדכי דלויה זצ"ל: הוא בנו של

 כמוהר"ר יצחק דלויה זצ"ל הנ``ל,

מחכמי מרראכש.

-          כמוהר"ר יעקב דלויה זצ"ל: הוא בנו של

 כמוהר"ר מרדכי דלויה זצ"ל הנ``ל,

 מחכמי מרראכש.

-         כמוהר"ר מאיר דלויה זצ"ל: הוא בנו של

כמוהר"ר יעקב דלויה זצ"ל ממרראכש הנ``ל,

 בנו של כמוהר"ר מרדכי דלויה זצ"ל הנ``ל,

מחכמי מרראכש.

-         כמוהר"ר יהודה דלויה זצ"ל: הוא בנו של

כמוהר"ר מרדכי דלויה זצ"ל הנ``ל,

מחכמי מרראכש.

-         כמוהר"ר יוסף יצחק דלויה זצ"ל: מרבני מרראכש.

-         כמוהר"ר יעקב דלויה זצ"ל: אחד מחכמי מכנאס.

כמוהר"ר דוד חסין זצ"ל בספרו "תהילה לדוד"

 חיבר שיר לכבודו (השיר מובא כאן).

-         כמוהר"ר אליעזר דלויה זצ"ל: הוא בנו של

כמוהר"ר יעקב דלויה זצ"ל ממכנאס.

כמו אביו הוא מוזכר בספר "תהילה לדוד"

של כמוהר"ר דוד חסין זצ"ל.

 



[1]  "לעזמיין" – מילה בערבית שפירושה: מגורשים; כך היה כינוים של היהודים שהגיעו למרוקו

בעקבות גירוש יהודי ספרד.

[2]  מצאתי בספר "נר המערב" של הרב יעקב משה טולידנו ז"ל,

 עמוד פ"א שכותב שכך הייתה בעצם דעתם של כל חכמי המגורשים:

"אכן זאת נדע כי ביניהם, בין חכמי המגורשים ובין חכמי התושבים,

 נמשכה מחלוקת עצומה בענין דתי אחר...

 הענין הדתי ההוא היה על דבר היתר הנפיחה בסרכות הריאה.

 ענין שהיה לנושא סכסוכים כאלה במקומות

 שמגורשי ספרד נפוצו בהם על כי דבר ההיתר הזה נחשב בעיני היהודים התושבים

 למוזר מאוד" וכו` ע"ש.

 כמו"כ בספר `תורות אמת` של כמוהר"ר המלאך רפאל בירדוגו זצ"ל, עמוד ק"מ, וז"ל:

 הגם בכל דיני התורה אנו נמשכים ונגררים אחרי פסקי רבינו יוסף זלה"ה.

הוא המשביר לכל עם הארץ.

כי מצא חן בעיני המלך מלכו של עולם

 ותעבור הרנה במחנה העברים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו.

 והלכה כמותו בכל מקום זולת בקצת מקומות ובפרט בשני סימנים בטור יוד"ע סי` ל"ז

בדיני בועות הריאה וסי` ט"ל בדיני סירכות הריאה

 אין אנו נוהגין כדבריו אלא כמנהגים המיוחסים

 לרבני קאסטילייא נ"ן" וכו`

[3]  כאן ראוי לציין שמור סבי שליט"א שעבד עשרות שנים כשוחט ובודק בבית הדין של פאריס,

מעיר שפסקו של כמוהר"ר יצחק דלויה זצ"ל נבע

 מכך שבזמנו הבהמות

 שנשחטו היו שייכות ליהודים,

 וכאשר בהמה הייתה טרפה,

 היו זורקים אותה ולא יכלו למוכרה לגוי וההפסד

 היה מרובה.

אך כיום המצב שונה שכן מצויות בהמות בשפע ובנוסף,

 הבהמות הטרפות נמכרות לגויים, לכן ראוי

 (אך לא חובה) להחמיר כדעת מרן.

[4]  אני מחזיק מכתב משנת תשכ"ג שכתב הרה"ג רבי חיים שושנה ממרראכש

 (לימים דיין בקזבלנקה ואח"כ דיין בבאר שבע)

למור סבי שליט"א,

 בו הוא מציין שאכן היה ויכוח הלכתי שהתנהל במרראכש

בין כמוהר"ר יצחק דלויה זצ"ל לבין מרן ב"י זצ"ל

בענין קדיש אחר ס"ת למנחת שבת,

 ולבסוף הסתיים בהודאה מצד מרן ז"ל לדברי מוהרי"ד ז"ל.

[5]  לאחרונה ראיתי בספר "אבני זכרון לקהילת מראקש" של ר` חביב אבגי, עמוד קצב,

 שהביא את הסיפור הזה עם שינויים קלים.

[6]  ראיתי בספר "אבני זכרון לקהילת מראקש" של ר` חביב אבגי, עמוד קסז,

שכתב על רבי אברהם אבן עטר.

שם לפי החשבון שלו הוא נפטר

 בשנת ויר"א אלוהי"ם (ולא מחשב "כי טוב"),

 ויוצא לו שנת הש"ט (1549 למנינם).

תאריך זה הינו יותר הגיוני שכן הוא בן דורו

של רבי יצחק דלויה ואם הם הגיעו

מספרד בסביבות שנת הרנ"ו (1496 למנינם),

 סביר יותר להניח שרבי אברהם אבן עטר נפטר

בשנת הש"ט מאשר בשנת הש"נ,

 כמאה שנה אחרי גרוש ספרד.

אוסיף כי לפי מה שראיתי נפל

 אי דיוק קטן בחישוב של חביב אבגי,

שכן כתוב על המצבה "וירא אלהים" בלי "ו",

 ז"א שנת הש"ג (1543 למנינם), וכאמור תאריך זה הגיוני.

[7]  הספר הודפס ע"י הרב רפאל אהרון בן שמעון זצ``ל,

אב``ד דמצרים יחד עם ספרים אחרים של הרב יעקב אבן צור זצ"ל.

[8]  בספר "אבני זכרון לקהילת מראקש" עמוד פז,

ר` חביב אבגי מתאר את הזנחת הקברים בבית העלמין במרראכש,

"ועקירת אמצעי זיהוי סיטוני מעל המצבות" כלשונו.

 ולכן יכול להיות שהקבר של הרב יצחק דלויה השני נמצא שם,

אך אי אפשר לזהותו .

[9]  עמוד 58, פרק 96. הספר בערבית, יצא לאור ע"י מכלוף בר יעיש מזל תרים.

 

    מאת:                             

רפאל משה דלויה בן לאדמו"ר ר` חנניה דלויה

נינ ונכד להרב הגדול,מעוז ומגדול,המלובן

כמוהר"ר יצחק דלויה זצוק"ל זיע"א

     אב"ד דק"ק מראכש

     

       הר ברכה

 

  

                                        

  

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

‎MTV International:
מעין עין תינה
מפגש גרעין ששת לרביד
גלישת גלים במרוקו
מתן גלישת אויר מרתקת
LIVE GOA PARTY
RAVE TRANCE GOA PSYC
War/No More Trouble
Leonard cohen - the
תערוכת עבודות
ברי סחרוף חני דלויה
סינטה רך ועסיסי
בוריקה בדחייה ראייבה
תמונות גסטרונמיות
HOME Kino-Trailer
HOME (English with s
תופסים גלים
אקרובטיקה ורטואוזית
"כלה לבנה "סטייסי
הלוחשת לסוסים
"בדמעות שאין לי"
אדר ברכיבה לזולה
הישרדות / קטנה לפני
קוביית אלבום
קוביית קוד חופשי
טיולים/ישראל
נופים ואתרים
מתן בגלישה מדבוריה
אדר פעלולי אופנועים
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דלויה10 אלא אם צויין אחרת