44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

חלום ליל קיץ

הם השאירו לי לשמור על הבית שלהם כשהם בחופשה. לא בית מרשים במיוחד, סתם בית קטן וישן בשכונה ותיקה במרכז הארץ. ובכל זאת, בית צמוד קרקע עם חצר גדולה, ועם מחסן שהפך ליחידת דיור נפרדת. הזמנתי כמה אנשים ליום ששי בערב. היה לילה בהיר, העמדתי בחוץ שולחנות וכיסאות.

כשהם התחילו להגיע, איתרתי ביניהם את זו, שאולי ייצא לי איתה משהו. קטנת קומה, מקורזלת שיער, עור לבן, עיניים חומות כהות. ניגשתי אליה והתחלתי לנהל סמול טוק, אומנות שסיגלתי לעצמי בעמל רב רק בשנים האחרונות. להזכיר דברים חמודים שקרו לי, או שיכלו לקרות. לדבר על מה שקורה כאן ועכשיו, סביבנו ובינינו. לא להיכנס למקומות עמוקים, וודאי לא למקומות כואבים. והיא נענית. היא אומרת שהילדים שלה נשארו באשקלון עם בייבי סיטר, ואני עולץ, את יודעת שגם אני גדלתי שם. מאז הכל השתנה, כמובן. היא תולה בי עיניים, ואני גוחן ונושק לה על שפתיה. השפתיים נעתרות לי, רכות וקרירות. אני משחיל ידיים מתחת לחולצתה ומלטף את גבה ואת כתפיה. פתאום אני נבהל מעצמי ומחליט לקחת צעד אחורה, לחזור מן המעשים אל המלים. מוטב לדחות את המעשים לזמן מתאים יותר, בעיקר למקום מתאים יותר. אני אוסף את הידיים ומניח אותן על צידי פניה, ממשיך להביט בעיניה.

אתה אפילו לא יודע איך קוראים לי, היא מוחה רפות. לרגע אני חש נזוף, ואז אני מתעשת ואומר, זה זרם בינינו כל כך מהר, ששכחתי לשאול. ליאראלין, היא אומרת, קוראים לי ליאראלין. וואו, אני אומר, איזה שם מיוחד, ולעצמי אני חושב, מעניין אם ההורים שלה הפילו עליה את השם המפגר הזה, או שזאת היא שהלכה לאיזה נומרולוג וחזרה איתו.

אבל בינתיים מתחילים לזרום פנימה לחצר עוד אנשים, והם לא מוצאים חן בעיניי. הם יותר מדי מרוצים מעצמם. גברים מצליחים, נשים יפות. הם מסתכלים עלי במין פטרונות כזו, במין מבט שדומה לזה שהמלכה מואילה בטובה לחון בו את נתיניה. הם משתלטים על הבית, שעכשיו אני מצטער שלא נעלתי אותו. הפכתי לפליט במסיבה שלי. הנה עכשיו הם מחליטים להפוך את המסיבה לנשף תחפושות, ויש לי תחושה רעה, שהפריטים באים מארונותיהם של בעלי הבית. ארונות עליהם הופקדתי לשמור. אני לא מעז להרים עליהם קול. מאימתי מרים הנתין את קולו על המלכה?

פתאום אני שם לב, שמי הנחל גואים. הנה הם כבר מגיעים לגובה מותניי, נושאים איתם פרטי לבוש וריהוט לרוחב הבית והחצר. אחר כך הם נספגים באדמה. כל הפריטים מפוזרים על פני החצר. חבורת המיוחסים נעלמה ואיננה. מרחוק אני רואה את ליאראלין ליד שער החצר, וקומתה קטנה אפילו עוד יותר, פלא ששרדה את ההצפה. לפני שאני מספיק להתקרב אליה, גם היא נעלמת.

והתעוררתי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

17 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת