00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

לכתוב על מה שבא.

ממתק קשה (ולא ממש טעים).

אף אחד לא רוצה לומד את זה, אז אני אתנדב:
מדונה כבר לא "נהדרת כתמיד".
 
 
 
"Hard Candy"
Madonna
2008
 

דעות קדומות זה דבר רע. בתור ירושלמי שמוקף בגזענות, אני מרגיש צורך מיוחד להבהיר שזה מציק לי במיוחד. "יימח שמם", אמרה ש` שהקפיצה אותי הביתה השבוע, לאחר שדיברנו על תקרית מזעזעת שבה קבוצת נערים עם אייקיו של עיפרון התאגדו דרך האייסיקיו וביצעו לינץ` ב2 נערים ערבים בשכונתי "כי הם משתלטים על הקניון ומתחילים עם יהודיות".

"באמת יימח שמם", הסכמתי לבטא את המילים המכוערות. "אני בשוק שיש אנשים כאלה בשכונה".

"מסכימה איתך", אמרה ש`. "אני מקווה שה&*&% ילמדו את הלקח ולא יצאו עם יהודיות".

"מה?!?!", הוכיתי בתדהמה. "דיברתי על הנערים, לא על הערבים!"

היא הייתה כל כך מקובעת בדעתה, ששום טיעון הגיוני ("אבל אם ערבי ויהודייה יוצאים, זה לא כי גם היא רוצה את זה?..") לא עבד עליה. הערבים מסריחים וזהו.

 

אז כן, דעות קדומות זה דבר ממש רע, וזה הלקח היחיד מהסיפורון הזה שאני לוקח איתי להמשך הכתיבה. לכן אני מנסה שלא לשפוט מוצר עד שלא בחנתי אותו מכל כיווניו, וגם אז, לעשות את זה בטעם. ובהגיון.

 

"Hard Candy", החדש של דיוות הפופ מדונה, הוא דיסק שעורר עניין חודשים רבים לפני צאתו, וכבר מהדליפה המוקדמת והמכוונת של השירים "The beat goes on" ו- "Candy Shop" הייתי צריך להיאבק בעצמי כדי לתת לו צ`אנס. הרי "Candy" הוא שיר פשוט מעצבן שקשה לשמוע אותו יותר מפעמיים, ו"The beat" עם הראפר פארל יכל להיות נורא נחמד אם היינו ב98`.

אז שמעתי את הדיסק עם ראש פתוח, וראיתי שלא הכל פה רע. אין ספק שאני מחבב פלוס את 2 הסינגלים ששוחררו עד כה, "4 minutes"  הלהיטי ו"Give it to me" החמדמד. אבל מלבדם (ובעצם, גם בגללם), לצערי, משהו פה כל כך סתמי ולא עובד.

 

האשמה הראשית נופלת על הבחירה הכל כך לא צפויה מרוב שהיא נדושה במפיק טימברלנד, כאילו מדונה היא אחרונת הנלי פורטדיות בעולם. זו מדונה, זו שמחדשת כל כמה שנים. זו שתמיד באופנה. זו שתמיד תהיה רלוונטית. אבל מה רלוונטי בטימבה, המתמחה ביצירת להיטים ענקיים ב2 שקל שנשכחים אחרי חודשיים במקרה הטוב, וכולם דומים אחד לשני כמו חתולי הרחוב הג`ינג`יים שאני מאכיל? מדונה היא ענקית. היא יוצרת מגמות. וכשהיא בוחרת ללכת על בטוח, אי אפשר שלא להתאכזב.

 

לצערי זו לא הבעיה היחידה: הפלירטים המדומים והלא משכנעים עם ג`סטין בקליפ של "4 minutes" כבר פתטיים, ולא משנה כמה היא כוסית לגילה (והיא ממש כזאת), ההידבקות לדאנס ולRnB נמאסת מאוד מהר, וקל לומר שזה בעיקר דיסק עם עטיפה מגניבה. ודיברתי על הסאונד הכל כך מיושן?

 

"אהבתי אותה יותר כשהיא הייתה בקטע של הדיסקו", שמעתי מישהו אומר. "הקטע" שהוא דיבר עליו היה ב2005, עכשיו אנחנו ב2008. ואני שואל: וואט דה פאק איז דה הבדל? השיר "Give it to me" (מלבד העובדה שאפשר בכיף להחליף את הלחן שלו עם זה של "Piece of me" של בריטני בלי שתשימו לב)  נשמע בדיוק, אבל בדיוק כמו "Sorry" מאז. שלא לדבר על זה ששניהם משתמשים באותו אפקט קולי של שר מ"Belive" של העשור הקודם. איפה החדשנות, אסתר?

 

"She`s not me" משעמם, כמוהו "Spanish Lesson", והשיר יחיד שמצליח להישמע רענן הוא "Devil Wouldn`t Recognize You". בהחלט לא מספיק.

 

"Hard Candy" הוא דיסק רקיד וחביב, אבל הוא בעיקר דיסק שלא מתאמץ, לא מגוון ולא מחדש כלום. תוסיפו לזה את העובדה שמדונה משתמשת הרבה יותר מדי בפלייבק בהופעות, וקיבלנו בעיה אחרת: הדיווה העייפה עסוקה בלהישאר במקום ולשמור על המותג, והמוזיקה היא רק האמצעי. חבל. אולי בנסיון הבא היא תחזור לעצמה.

 

"Welcome to my party", אומרת המדונה ב"Incredible". כפרות, כבר התחיל האפטר, 10 בבוקר, וכולם מסוממים מכדי להקשיב לך.

 

אריאל.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Arielcohen אלא אם צויין אחרת