00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

השמיים הכחולים שלי

תל א-סאקי (ועוד קצת)

בשבת בבוקר יצאנו מהבית בסביבות 7, במטרה להגיע לחורשת טל קצת אחרי 10 ובדרך לעבור בכמה מקומות בגולן. פיצי2 הודיעה לי ביום הקודם שהיא תיסע איתי. נהדר!
כאשר ירדתי מן הגג (כבר סיפרתי שאני חושבת להפוך את הגג למקום משכני הקבוע לסופי השבוע של הקיץ... מה גם שבינתיים אין לנו עוד חדר בבית החדש) מצאתי את פיצי2 כבר ערה ועם חיוך.
 
נסענו דרך הגולן.
 
העצירה הראשונה הייתה ליד שדה החמניות ליד מבוא חמה. החמניות הצהובות האלה מרשימות בנוכחותן. קשה לפספס אותן.
 
התחנה הבאה (והספונטנית למדי) הייתה תל א-סאקי. התקרבנו לשם ושאלתי את אחותי האם היא בקרה פעם במקום. היא ענתה שלא ולכן החלטנו לקפוץ לשם.  אני רוצה לקפוץ לשם פעם ולשמוע הדרכה "כמו שצריך". לפי השלטים במקום יש במקום הדרכה של מכון הראל, אבל לא  בשבתות וחגים. אני חושבת שזה יהיה מעניין. לא זכור לי ששמעתי הדרכה שלהם במקום.
 

הסתובבנו במקום, ראינו את הטנקים ושאר כלי הרכב. הספקתי לראות גם שועל ביישן שנעלם לפני שפיצי הספיקה לראות אותו.
 
 
פיצי צחקה שהיא מדלגת על שיעורי הנהיגה הרגילים ועוברת ישר לנהיגה על ג`יפ צבאי...
 
 
את העין שלי תפס השילוב הבא:
 
 
כאשר עלינו אל התל, הפתיעו אותנו "השומרים": פתאום רצו לעברנו בנביחות 2 כלבים לבנים (כלבים פירינאים גזעיים). אחותי נבהלה כהוגן, אך הכלבים עצרו במרחק מה מאיתנו. סיכמנו שהיא תשב לי על הכתפיים, ככה הכל יהיה בסדר. פיצי עלתה על הכתפיים שלי ומשם המשכנו בסיור שלנו, יחד עם הכלבים. בהתחלה הם נבחו יותר ושוב רצו אלינו וקצת סביבנו, אבל ניסיתי לדבר איתם ולהסביר להם ש"זה לא עסק"... והם הבינו, כנראה, ושבו לעיסוקיהם. בתכלס, הם נראים לי כלבים די מסכנים. אני לא יודעת האם הם נעזבו שם או מה הסיפור שלהם.
 
 
היה לי מעניין להסתובב במקום. לדעתי, אפשר ללמוד מהביקור בו הרבה על מלחמת יום הכיפורים.
 
ראינו את הבונקר שבו שהו 28 מלוחמי הנח"ל המוצנח והשיריון. לכאן מתקשר הסיפור על יצחק נגרקר שבמעשה שלו הציל את חייהם של רבים מחבריו.
 
 
קצת מהתל:
 
 
 
 
 
שני קישורים מעניינים לגבי הקרב בתל-סאקי:
 
http://www.gal-ed.co.il/tel-saki/show_item.asp?levelId=59691&itemId=32&template=11
 
http://www.gal-ed.co.il/benny-hanani/Info/hi_show.aspx?id=32051&design
 
ירדנו מן התל (שוב פיצי על הכתפיים... הכלבים נבחו שוב, כנראה נוכחות האורחים הקפיצה אותם).
 
 
קפצנו גם לאנדרטה לחללי גש"פ 181.
 
 
אחרי הביקור בתל א-סאקי המשכנו בנסיעה צפונה. אפשר היה לקרוא לכביש הזה (98) כביש הזיכרון או האנדרטאות. כל כך הרבה כאלה... מספרים בדרכם שלהם את סיפור מלחמת יום הכיפורים, בעיקר. אכן, ארץ שלא ניתנה על מגש של כסף.
בזמנו, כאשר הכביש הזה היה סגור לתנועה של רכבים אזרחיים, האנדרטאות האלה די נשכחו. מאז פתיחת הכביש מחדש נעשו גם פעולות שימור לאנדרטאות השונות. ראינו כמה שלטים קטנים המציינים כי תלמידי בית ספר כזה או אחר שיפצו אותן.
מזג האוויר האפרורי התאים לאווירה...
 
התחנה הבאה הייתה בריכת אורחה. רציתי לקפוץ לראות מה שלומה אחרי שלא הייתי שם כבר שנה כמעט. עצרנו לכמה דקות באנדרטה של גדוד "הסופה".
דרך העפר מובילה אותנו לבריכה. זו באמת פינת חמד עם מים קרירים גם בשיא הקיץ. הבריכה שופצה ע"י חברה` צעירים מרמת מגשימים, לזכר חברם רזיאל נגר, שנהרג בינואר 2005 מנפל של פגז.
ראינו שם לא מעט אנשים, כנראה הם הגיעו לשם כבר ביום הקודם. אף אחד לא שחה אז בבריכה, רובם נראו בתהליכי התעוררות ליום חדש.
 
 
 
משם המשכנו צפונה, עם עוד כמה אנדרטאות בדרך.
 
התכנון המקורי לטייל ביער האלונים ליד אלוני הבשן יאלץ לחכות לפעם אחרת. זהו איזור נפלא לטיולים. אני מאד אוהבת אלונים.
זכור לי טיול אחר באיזור, שבו ראינו נציגות מכובדת של חזירי בר מהלכת לה ישר אל תוך בריכת בוץ של אחת התעלות נ"ט באיזור. חוויה!
 
התפלאתי לראות נוכחות גבוהה של שוטרים במקומות שונים ככל שהתקדמנו צפונה, עד שהגענו לצומת זיוון, שם עמדה ניידת ושוטר חביב הסביר לי שהכביש צפונה חסום בגלל מסע אופניים כלשהו.
 
כך שינינו קצת את תוכנית המסלול וירדנו לעמק החולה בכביש 959, עם הנוף המרהיב. היה שווה...
הגענו לחורשת טל ב-10 ורבע, כמעט עמדנו בלו"ז...
 
וקצת הרהורים של אחות גדולה:
 
הרבה פעמים בטיולים וסיורים מן הסוג הזה, עם הרבה אנדרטאות או סיפורים עקובים מדם, אני מתלבטת מה נכון לספר לאחים הקטנים ומה לא. אני עצמי הייתי תולעת ספרים מדופלמת בילדותי וקראתי המון, בעיקר עניינה אותי תקופת המנדט הבריטי בא"י ומלחמות ישראל בעת החדשה- כך שמגיל צעיר הכרתי חלק גדול מהסיפורים האלה. אבל אני לא יודעת עד כמה זה נכון לחשוף את הילדים לכל המידע הזה כאשר הם קטנים.
עכשיו פיצי כבר בת 11 והיא מכירה, כמובן, את משמעות יום הזיכרון לחללי צה"ל וגם שמעה ולמדה על המלחמות השונות. עדיין אני קצת מתלבטת לגבי כמה שאפשר וצריך לספר בביקורים במקומות כאלה.
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הילדה בחולצה הכחולה אלא אם צויין אחרת