ענן של ערפל

ענן של ערפל שמחסה את פניהם של אלו שכבר לא ישובו, את העיניים מלאות התחינה, את הלשון שמשתרבבת החוצה בנסיון כושל אחרון למצוא שביב של רגש בזה שעומד מולם, מהדק את חוסם העורקים לרגלם ומחדיר זריקת מוות לליבם...

ענן של ערפל שמשתיק כל זיכרון, שם או זכר.

אני רוצה לזכור, לזכור את כולם ולא לשכוח - לתת להם כבוד אחרון של איכפתיות וצער על מותם, והרי אי אפשר שלא לזכור... לכל אחד מהם מוקדשת פינה בליבי, פינה קטנה.. מלאה כוויות וצלקות, צלקות של כאב ושל אובדן - צלקות של חוסר אונים ושל אימה... 

ענן של ערפל שבא להעלים עוד כלבה, שצנחה על השולחן מחוסרת הכרה - עיניה חלולות, גופה לא נע והכל דומיה. ענן של מוות, של כאב.. של אי צדק ושל שנאה. עוד ענן של ערפל שבא...

ערפל מחסה את עינינו, מכהה את חושינו.. נותן לליבנו לשקוע. הערפל שמשתלט עלינו, כמו מבחין בנקודת השבירה הקרבה...

ועל הענן, ענן הערפל.. יושב לו איש קטן.. איש קטן שלא מוכן לעקר ולסרס. הבעת פניו מעוררת חלחלה... והוא יושב שם סופר לו גופות בהנאה. . .