22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

התחתנתי עם קומוניסט

החיים יוצרים לפעמים צירופי מקרים מעניינים. לא הרי גורל, אבל מעניינים. כך, למשל, אני מוצא עצמי חושב וכותב פעם שניה ברציפות על החיים היהודיים בארצות הברית, בלי שהתכוונתי. כך קרה, שקראתי בזה אחר זה שני ספרים שבמרכזם דמות של מהפכן אומלל, אחד שהמסירות למהפכה הרסה את חייו, או את החיים שיכלו להיות לו. ולא תגידי שבכוונה הלכתי וקניתי שני ספרים על הנושא הזה, לא, אלה שני ספרים שלקחתי לי בשני ירידי הספרים שהיו אצלנו בעבודה, פשוט משום שלא היה משהו יותר אטרקטיבי. ואחרי שקראתי את "הסיפור של מייטה", אמרתי לעצמי שאולי, אחרי תלאות העולם השלישי, אגוון לי קצת עם הנוירוזות של המעמד הבינוני היהודי-אמריקני, עם פיליפ רות שאני מכיר מ"תלונת פורטנוי", מ"היה שלום קולומבוס" ומ"השד". לאמיתו של דבר, נהניתי מ"התחתנתי עם קומוניסט" יותר מאשר משלושת הקודמים.

שלושה גברים עומדים במרכז הספר: המספר, נתן צוקרמן, גבר בן ששים וחמש, מורי רינגולד, גבר בן תשעים, שהיה המורה הנערץ על נתן בתיכון, ואיירה רינגולד, אחיו של מורי וגיבור נעוריו של נתן, שמת שנים רבות לפני שהסיפור מתחיל. איירה הוא המהפכן המיוסר, הוא הקומוניסט, שהיה או לא היה קומוניסט, תלוי את מי שואלים. כמו ברומנים רבים שנכתבים היום, גם ברומן הזה משתרגת עלילה בהווה עם זכרונות מן העבר. העלילה בהווה היא מינימלית: שבעה לילות שבהם יושבים נתן ומורי במרפסת ביתו של נתן ונזכרים בסיפור חייו של איירה. האסוסיאציה לשחרזאד היא בלתי נמנעת, וצוקרמן גם מזכיר אותה לקראת סוף הספר.

נושאים רבים מאד נדונים בהרחבה ובהעמקה בספר הזה, והדיון בהם מעניין הרבה יותר מאשר סיפור העלילה (אני מניח שזה אומר, שמהספר הזה לא ייצא תסריט טוב): יחסי אבות ובנים, תחליפי אב ותחליפי בן, יחסי אם ובת, יופי וכיעור, אנטישמיות ואנטישמיות מופנמת, הומואיות, זוגיות מיטיבה וזוגיות הרסנית, התנזרות, משפחה, עוני, הגירה, עלייתה ונפילתה של תנועת העבודה בארה"ב, "צייד המכשפות" והמקרת`איזם, עלייתה של תקשורת ההמונים, קרב המאסף של האינטלקטואלים מולה, היתכנותו של צדק חברתי, הקשר בין הפוליטיקה והספרות, חניכתו של סופר, ועוד ועוד. כל השפע הזה דחוס ב-300 עמודים. הגופן קריא למדי, כך שהשפע דחוס גם במלים לא רבות מדי. ועם זאת, מדובר בספר קומוניקטיבי מאד, רהוט וספוג הומור.

הדבר האחד שהפריע לי בספר הוא היעדר החמלה כלפי הדמויות הנשיות העיקריות בספר: איב פריים, אשתו של איירה, וסילפיד, בתה מנישואים קודמים (איירה היה בעלה הרביעי). ניכר, כי פיליפ רות מתעב את שתיהן, ואף כי הוא שם בפי מורי הסברים מעמיקים ומרתקים להתנהגויות המכוערות של שתיהן (יעני, הוא "מבין אותן"), קשה לא לשים לב שאין לו שום דבר חיובי לומר על אף אחת מהן. אולי כדי שלא יואשם בשנאת נשים, כלל רות בספר גם דמות נשית חיובית: דוריס, אשתו החכמה והנדיבה של מורי. לי זה לא הספיק.

את מי שכבר קרא, ואת מי שאינו מתכוון לקרוא, אפנה לסקירות המצויינת של יוכי שלח ושל דן לחמן, מהן למדתי הסבר אפשרי לתיעוב של רות כלפי שתי אלה: הוא בעצמו נישא לשחקנית מבוגרת, שהיו לה יחסים סימביוטיים עם בתה המסרבת להתבגר. הנישואים התפרקו ברעש גדול, ואשתו כתבה על זה ספר.

אחת הסקירות שקראתי, לא אחת משתי אלה, מגלה לקוראים משהו שעדיף שלא יידעו לפני שיסיימו את הספר. לא ממש ספוילר, רק פרט חשוב על נתן צוקרמן, שפיליפ רות חושף רק בעמודים האחרונים, ומעלה שאלה מעניינת למחשבה: מה בדיוק היה שם בסיפור, שהרס גם את חייו של נתן, לא רק את חייהם של איירה ואיב.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת