00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רוח אינדיאנית של שינוי

הופעה של פעם בחיים And One

אלוהים, זו בהחלט היתה הופעה של פעם בחיים. הסתכלתי על חן ופתאום קלטתי "לא כדאי ללכת להופעה של מוריסי, זה רק יאכזב אחרי ההופעה הזו" אמרתי לה והיא הנהנה בהסכמה.
ושכחתי כמה חיכינו שהם יעלו, הרבה זמן חיכינו, אבל זה היה שווה את זה, כשהוא עלה בחיוך הילדותי ואמר שהוא מבקש שלא נבין את זה לא נכון, אבל הלילה אנחנו נמצאים בטריטוריה גרמנית. האנשלוס היה ידידותי לאור העובדה שסטיב תיבל לאורך כל ההופעה בעברית צחה, החל מהרגע שעלה לבמה ושאל את כולנו "מה נשמע ישראל?", ונמשך כשהוא פקד על כולנו : "איטס טיים טו מוב יור תחת!"
הוא הציג את עצמו כשלחץ ידיים לאנשים בקדמת הבמה:
"Nice to meet you, I am Steve"
הוא קפץ על הבמה כמו ילד שלא התבגר, עם החיוך שלו והמבט הממזרי הזה של "נו, די, תמשיכו, תמשיכו" מרים את ידיו, מקפץ, משתולל, עושה אהבה עם כולנו, חי ממחיאות הכפיים, מעוות את פניו כמו ילד קטן שלקחו לו את הסוכריה ובחיוך ממזרי מחכה לעוד ועוד מחיאות כפיים, ושוב קופץ ורץ על הבמה.
הם עטפו אותנו בצלילים שלהם, אפלים, מתכתיים, קצב מדהים שלא נותן לך לעמוד לרגע במנוחה, והקול העמוק הזה שלו. כל שיר שהם שרו נצבע בצבעים האלו המיוחדים שלהם. הם שרו באנגלית, שרו בגרמנית, תיבלו בקאברים מדהימים, The Great Commandment של Camouflage, והמשיך עם דפש כשהוא מכריז Depeche Mode Foreve!" ומייד קורץ ובחיוך הממזרי שלנו מזכיר לנו שגם להם יש שירים נפלאים. והם נפלאים, כל כך נפלאים. בחיי שהם שרו את דפש עוד מלהיב יותר מהמקור! כשהגיע Timekiller האגדי האנשים התחבקו בחבורות, קופצים יחד ושרים. הקהל שר וסטיב הקטן החליט שהגיע הזמן להציג את נשאר חברי הלהקה, ושוב חזר לעברית כשהוא מספר לנו למי יש "בולבול קטן" ולמי יש "בולבול גדול" - אכן מידע חשוב ביותר. המשיך ודילג על הבמה, בעברית כמעט נטולת מבטא "אני רוצה מים!" כמו מריונטה קלילה הגיע אל בקבוקי המים שעל הבמה, כמו השפן של אנרג`ייזר שממשיך וממשיך וממשיך. אחרי עשרה שירים לערך הוא שאל אותנו אם אנחנו נהנים והודיע חגיגית שזו רק ההתחלה, זה רק מה שהם מגדירים ההקדמה, אין לי מושג איך עמדנו בקצב שלו, אלוהים, איזו רמות של אנרגיה, הבן אדם הזה אמיתי?
ושוב קפיצה, שוב הוא מחייך לקהל, ומבטיח לנו שמעכשיו יבואו כל שנה, כי הוא עוד צריך להתאמן על העברית שלו, והוא אוהב אותנו, את האוכל, את הנשים, את מה לא. הקהל לא הפסיק לקפוץ, כשהוא שוב עבר להזכיר לנו את ימי האייטיז העליזים עם אלפוויל, וניצח על הקהל ששר בקולי קולי את המנגינה של sometimes של erasure לא פחות בהתלהבות מ sometimes שלהם. הם ירדו מהבמה, ועלו להדרן של שישה שירים לפחות, הם לא יכולו לעזוב אותנו, והקהל לא יכול היה לתת להם ללכת. הם קפצו על הבמה, שרו, רקדו, וכולנו איתם בטירוף חושים מוחלט, בילי איידול, ועוד להיט שלהם, ועוד אחד, קופצים מכל הכיוונים, ומריעים להם כשהם מבטיחים להגיע ושתהיה הופעה "תל אביב 2009" ואחריה "תל אביב 2010", מתחננים שלא ילכו. הוא יורד על ברכיים ומבקש נשיקות, ואז מתחמק בעדינות כשהוא מבקש "לא מהגברים... לא מהגברים..." חותם חתימות, לוחץ ידיים, עוטף עצמו באהבה שלנו ומזכיר לכולם שהוא סטיב, אומן הפופ הכי גדול בגרמניה. מי אמר נרקסיסט ולא קיבל? נרקסיסט, אולי, אבל לא ללא סיבה, אין ספק, לא ללא סיבה.
אין מה לומר, זו היתה ההופעה  הטובה ביותר שראיתי מזה שנים, הם שמים בכיס הקטן שלהם כל כך הרבה אומנים גדולים, כל כך הרבה להקות. ואני יודעת, כל הופעה עכשיו תימדד ביחס לזו, ורובם, לא יצליחו להשתוות אליה. תודה לכם And One על לילה נפלא, ועל הופעה שהיא גדולה מהחיים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רוקדת באפילה1 אלא אם צויין אחרת