00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יוסי רגב

אנשים שהשפיעו עלי: (ה) חיים חנני – אבי אוניברסיטת בן גוריון

אנשים שהשפיעו עלי: (ה) חיים חנני – אבי אוניברסיטת ...
בקיצור: האיש שהקים את אונ` בן גוריון ונתן לה את הכיוון, היה מורה שלי בטכניון. המהומה על שאלת צינור הדם. לוי אשכול שאל: למה להקים אוניברסיטה בבאר שבע? למה אונ` בן גוריון  מצליחה? $$$ [807]

     - 2,094 איש כבר התעניינו בחיים חנני -

אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)

                        

מורה נערץ

       בשנת 1957 הגעתי לטכניון בחיפה ללמוד פיזיקה. אחד ממורי היה פרופ` חיים חנני. היו לנו כמה מורים נהדרים, אבל את חנני הערצנו יותר מכל. הוא לימד אותנו מתמטיקה. הוא היה נכנס לכיתה, מדבר בקול סדוק במקצת (מעשן הסיגריות), ללא אינטונציות וללא ברקים ורעמים, אך הדברים היבשים לכאורה שהיה מלמד היו כל כך מעניינים, שנשבינו בקיסמו. למדנו אצלו סטטיסטיקה והסתברות. רבים מאלה שלמדו סטטיסטיקה יאמרו לכם שזה המקצוע המשעמם ביותר שלמדו מימיהם. אצלו המספרים, הנוסחאות וההתפלגויות היו מלאי חיים, ובלי כל אותם הקונצים שאני משתמש בהם כדי למשוך את לב תלמידי.

צינור הדם

       עברו כמה שנים. אני סיימתי את לימודי. הלכתי לצבא (הייתי עתודאי), חזרתי לטכניון ללימודי תואר שני והפעם הוא היה המנל"א (משנה לנשיא לעניינים אקדמיים) של הטכניון, מה שמקביל ביתר המוסדות לרקטור. אינני יודע כמה אנשים, ששימשו בתפקיד מנל"א בטכניון, גרמו לסערת רוחות ולשינויים במערכת כמו פרופ` חנני, המדבר בשקט ובמתינות אך דבריו מעוררים.

       יום אחד, במסגרת ראיון בעיתון "הארץ", נשאל חנני שאלה פרובוקטיבית: מה היו סטודנטים בטכניון עושים לו ניתנה להם המשימה לתכנן צינור של דם מחיפה לת"א? השיב חנני בלי היסוס: הסטודנטים היו מתיישבים לתכנן את צינור הדם - מבלי לשאול שאלות: למה? דם של מי? הדבר עורר מהומה. רוב הפרופסורים של הטכניון ראו בכך התקפה חמורה על המוסד ויצאו נגדו בכעס, אך הוא בשלו: אנחנו בטכניון מחנכים מהנדסים שאין להם אופקים, שרואים רק את עבודתם המקצועית ותו לא. ותאמינו לי, הוא צדק. למרות ההתנגדות של חבריו הוא הצליח להעביר החלטה על לימודים הומניסטיים. כל סטודנט בטכניון שלומד הנדסה נידרש ללמוד מקצוע אחד, פעם בשבוע, מקצוע הומניסטי, לשמוע קורס של משהו שאין לו כל נגיעה לתחום ההנדסי שלו. המתנגדים צעקו שזה בזבוז זמן אבל הוא היה בשלו וההחלטה התקבלה ואף התבצעה.

אני

       אני עצמי קיבלתי את דעתו, ובכל שנה שהייתי בה בטכניון לקחתי קורס כזה והלכתי אליו, למרות שכמסטרנט וכדוקטורנט לא הייתי חייב בכך. כך גם הגעתי לד"ר יוסף בנטואיץ` ולקורס שלמדתי אצלו, קורס שעיצב את עולמי, כפי שכתבתי בזמנו על בנטואיץ`.

       עברו עוד כמה שנים. החלטתי להתפטר מתפקיד מנהל מרכז המחשבים בטכניון ולא ידעתי לאן אלך. באחד הכנסים המקצועיים פגשתי את ד"ר מיכה חנני, בנו של פרופ` חנני, שהיכרתי גם אותו בטכניון (הוא למד שם מחזור אחד אחרי). התברר שהוא מלמד מחשבים באוניברסיטת הנגב (שמה הקודם של אוניברסיטת בן גוריון). הוא הציע לי לבוא לבאר שבע, לממש את חלומותי המקצועיים ולבנות שם מרכז מחשבים כפי שרציתי. ההצעה קסמה לי מאד. נטלתי את אשתי, את שני ילדי (והשלישי שבדרך) ועברנו לבאר שבע.

לבנות אוניברסיטה

       בבאר שבע פגשתי את האנשים שבנו את האוניברסיטה הזאת. בראש הצוות עמד פרופ` חיים חנני, שנטל חופשה ללא תשלום מן הטכניון, עבר לבאר שבע וניסה אף הוא לממש את חלומותיו המקצועיים: לבנות אוניברסיטה שתשלב גם הנדסה, גם מדעי הטבע, גם מדעי הרוח והחברה, והכל ברוח ההומניסטית שאיפיינה אותו. לידו עזר אז ישראל בן אמיתי, מי שהיה קודם לכן קצין תותחנים ראשי ואז המנכ"ל של האוניברסיטה בהקמה. גם דוד טוביהו ע"ה ופרופ` זאב (ווניה) הדרי ע"ה השתתפו במלאכה והיה להם חלק נכבד בבניה.

       חנני היה לכאורה הרקטור של האוניברסיטה. למעשה הוא היה הנשיא והמקים של כל שלוש הפקולטות וכל המחלקות שלהן, שבנייתן התחילה באותם הימים. (הפקולטה למדעי הבריאות הוקמה יותר מאוחר, ע"י פרופ` פריבס ע"ה). הוא טיפל אישית בכל איש סגל שהצטרף אז לאוניברסיטה, בדק את כישוריו, החליט לקבלו לעבודה וליווה אותו בשנותיו הראשונות. זאת היתה מלאכה אדירה, של יצירת יש מאין, אבל חיים חנני ביצע אותה בחרדת קודש ולא נירתע. לשימחתו עמד לעזרתו פנחס ספיר ע"ה, שהיה שר האוצר והיה מוכן לעזור בכל עת שנתבקש.

אוניברסיטה או מלון?

       סיפר אליהו נאווי, שהיה ראש העיר של באר שבע באותם הימים: כשהועלתה לראשונה ההצעה להקים אוניברסיטה בנגב, היה זה רעיון בלתי סביר. רק מעטים מבני הנגב הגיעו ללימודים גבוהים, ומספר הסטודנטים הפוטנציאליים היה זעום. בישיבה שנועדה אצל לוי אשכול, ראש הממשלה דאז, טען אשכול: אם אקח את כל הסטודנטים מהנגב, אשכן אותם בבתי מלון בתל אביב, וכולם ילמדו באוניברסיטת תל אביב. זה יעלה לי פחות מלהקים אוניברסיטה בנגב. ענה לו פרופ` חנני: יותר זול לקחת את כל תושבי ישראל ולשכן אותם בבתי מלון בניו יורק, זול יותר מאשר מלקיים את מדינת ישראל. שמעו אשכול וספיר והשתכנעו.

החזון של חנני

       אני רוצה לספר ולהסביר דבר, שדומני כי לא רבים יודעים אותו: מה היה החזון של חנני ואיך אונ` בן גוריון הגיעה למעמדה היום? עד היום אונ` בן גוריון בנגב היא יציר חזונו של חנני, זה ייחודה ובזאת הצלחתה. אונ` בן גוריון של חנני היא אוניברסיטה בה הסטודנט, כל סטודנט, הוא במרכז. המרצים, כל המרצים, עוסקים במחקר ומפרסמים "פייפרים"  (מאמרים), ועל כך קידומם המקצועי. אך באותה עת הם נידרשים להקדיש זמן ותשומת לב להוראה, ולא לראות בהוראה מיטרד. הבדיחה אומרת כי המרצים חושבים, שהאוניברסיטה יכולה היתה להיות מקום נפלא, אם לא היו בה סטודנטים, והפקידים חושבים, שהאוניברסיטה יכולה היתה להיות מקום נפלא אם לא היו בה סטודנטים ופרופסורים, שמפריעים להם לעשות את עבודתם. זאת כמובן בדיחה, אך היא משקפת את נטיות ליבם של חלק מהעושים במלאכה.

       גם האישה שאתי וגם אני היינו גם מורים וגם סטודנטים, גם בטכניון וגם באוניברסיטה הזאת בבאר שבע. חברים שלי היו מורים וסטודנטים באונ` ת"א. בשני המוסדות המפוארים הללו הסטודנט כמעט אינו נחשב. לאיש לא איכפת אם סטודנט מצליח בלימודיו או ניכשל. לאיש לא איכפת אם יש פרופסור בעל קביעות, שמידי שנה מלמד אותו קורס, ואף אחד אינו מבין על מה הוא מדבר. לאיש לא איכפת אם כל הסטודנטים בקבוצה אחת מקבלים אפס במקצוע מסויים. זה היה המצב לפני שנים לא רבות, ואולי היום זה השתנה. איני יודע. באוניברסיטת הנגב של חנני, וכך הדברים הם עד היום, לסטודנט יש מעמד. מי שמתקשה בלימודיו, מנסים לעזור לו. מורה שממוצע הציונים אצלו הוא נמוך, ייקרא לסדר ויתבקש להסביר. אולי הוא יוכיח שהצדק עימו, אבל זה לא יעבור בלי בירור, לפעמים לא כל כך נעים. זאת האווירה שחנני השליט באוניברסיטה, למורת רוחם של רבים, שבאו ממקומות נוסח הטכניון. היום, שנים רבות לאחר שחנני כבר לא הרקטור, ואחרי שהוא הלך לעולמו, עדיין האוניברסיטה פועלת ברוחו.

האוניברסיטה מצליחה

       היום אונ` בן גוריון היא אוניברסיטה מצליחה. סטודנטים רבים מכל הארץ מתדפקים על דלתותיה. יש מקצועות שבהם מספר המבקשים להתקבל לעומת מספר המקומות הקיימים, הוא הגבוה בארץ. זה לא בא מעצמו. זה ההישג של חיים חנני, הישג שרוב אנשי האוניברסיטה אינם יודעים מאין הוא בא. הישג זה לא הושג במהירות. שנים רבות היתה אונ` בן גוריון אוניברסיטה לא נחשבת בדרום הנידח. אליה הגיעו רק סטודנטים ומרצים שלא התקבלו לאוניברסיטאות האחרות המהוללות, ששימען יצא בכל העולם. לאט לאט חדר לתודעת הצעירים, מחפשי דרכם, הרעיון כי אונ` בן גוריון היא מקום ראוי ללמוד בו, גם מבחינה מקצועית וגם מבחינת היחס לסטודנט. לאט לאט גדל מספר הפונים לבאר שבע בעדיפות ראשונה, והצלחתם גרמה לאחיהם ולחבריהם ללכת בעקבותיהם.

       פרופ` אבישי ברוורמן, לא הוא הקים את האוניברסיטה. הוא הציל אותה מהתמוטטות כלכלית, לאחר שפנחס ספיר נפטר, ולא היה לאוניברסיטה תומך. ברוורמן הביא תורמים, בנה בניינים רבים ומילא אותם במחלקות חדשות ובאנשי סגל צעירים ונילהבים, אבל כל זה לא היה קורה, אילולא הניח חיים חנני את התשתית הרוחנית לאוניברסיטה הזאת. היום, אם תשאלו את רוב חברי הסגל ואת כל הסטודנטים מי זה חיים חנני, יענו שזה השם בשלט [[1 יוסי רגב]] של הרחוב הקטן שמוביל לכניסה לאוניברסיטה. יותר מזה, איש אינו יודע ואינו זוכר. מלחמו הם אוכלים ואותו אינם זוכרים.

חייו

       ואם סיפרתי לכם על חנני, עלי ועל האוניברסיטה שלי, אספר לכם קצת על פרופ` חיים חנני ע"ה ועל חייו. הוא נולד ב-4.9.1912 ועלה ארצה בשנת 1936. הוא קיבל סרטיפיקט כסטודנט ועשה דוקטורט במתימטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים בנושא בעיית ארבעת הצבעים של המפה. הוא התחתן עם אסתר ע"ה ועסק בעבודות שונות. הוא היה חבר אצ"ל. מביתו שודרו שידורי תחנת הרדיו המחתרתית של אצ"ל. כשנתפס, נשלח לגלות באריתריאה ובקניה שבאפריקה. אשתו נאלצה לדאוג בעצמה לפרנסתה ולפרנסת שני ילדיה הקטנים, מיכה ואבי. בקניה פגש חנני את ישראל בן אמיתי, שאותו גייס לאחר מכן להקמת אוניברסטת הנגב, והיה מלמד את חבריו הגולים מתיתטיקה. עם קום המדינה השתחרר חנני מהמאסר, חזר לארץ והתקבל כמרצה לטכניון. כשאני הייתי ילד עסק חנני בעבודתו המתימטית, הצליח בה והגיע לפרופסורה מן המניין. אז נבחר למנל"א ואז התחיל הסיפור של צינור הדם, הלימודים ההומניסטיים והקמת אוניברסיטת באר שבע. כאשר האוניברסיטה כבר עמדה על רגליה (כך חשבנו אז), סיים חנני את משימתו בנגב וחזר לחיפה, אל הטכניון. בשנת 1991 הוא הלך לעולמו.

       בנו, חברי מיכה, נשאר בנגב, לימד באוניברסיטת בן גוריון, היה ראש אגף מערכות מידע במפעל "תרכובות ברום" והיום הוא מלמד במכללת סמי שמעון בבאר שבע. בנו השני אבי הוא מוזיקאי ועורך בקול ישראל. גם בתו ניצה מיס, מורה, וגם חנה, אשתו של מיכה, ספרנית, שתיהן עבדו אצלי כשהייתי במרכז החישובים באוניברסיטת בן גוריון (אחרי שחנני חזר לטכניון).

 

     האם אני צודק? אל תסכימו אתי.

       מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

   המונה היומי: עד היום היו 89,714 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006

 

   אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.

   אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול להגיב.

       את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=897416

 

 

תגיות: הסטוריה, חיים חנני, אנשים שהשפיעו, אונ` בן גוריון, זכרונות, טכניון, חינוך, אצ`ל, אשכול, ברוורמן, הארץ, בן אמיתי ישראל, אליהו נאוי

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

31 תגובות

סטטיסטיקה
מספר כניסות לבלוג מה - 02/2006
855,972
תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יוסי רגב אלא אם צויין אחרת