00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

FreeCats

יום שלישי ה17.5.2008

הצעד הראשון לעתיד טוב יותר
פגישה עם יואל חסון(חבר כנסת מ"קדימה") בכנסת ישראל, הנדון - איך לא... קידום מודעות עיקור / סירוס בארץ.
הימים לפני הפגישה, שתואמה הרבה קודם - היו לחוצים ומלאי חששות. האם עלינו על הרכבת הנכונה? האם זו ההזדמנות שלנו?..
על כל מילה שיצאה לי מהפה בפגישה חשבתי שעות בבית, מנסה לחשב כל צעד באובססיביות כמעט מטריפה. פשוט לא רציתי להחמיץ את זה...
הפגישה עצמה הייתה מוצלחת מאד, יואל חסון הסכים לשתף פעולה ומאד התעניין.
 
אז נכון, שזה הצעד הראשון וקטן מאד..
אבל זה היה מאד משמעותי עבורי, בפן האישי.. לראות שיש אנשים שאכפת להם באמת, שהגיעו רחוק ולא איבדו את הלב.. שהעיניים שלהם עדיין נוצצות כל פעם שמישהו מזכיר את "חומי" הכלב שהיה להם כשהיו קטנים.
לראות שיש תקווה.. ואני לא סתם מנסה!
 
על הנושא עצמו של הפגישה קצת מוקדם לספר... בבוא העת, בקרוב מאד.. אוכל לחשוף את שאר הפרטים
 
בזמן האחרון ליוותה אותי תחושת מועקה שלא חלפה.. האמת, שזו הייתה הסיבה המקורית לפתיחת הבלוג הזה.
מן מחסום ריגשי לעשות דברים כגון
לשמוח, כשמומתים ברגע זה כלבים.
לצחוק, כשממש עכשיו נדרס עוד גור חתולים.
להנות, כשעוד כלב מבוגר נזרק מהבית.
 
היום אני אומרת בפה מלא, שקעתי לזה יותר מדי.. נתתי לרצון לעזור לנטרל אותי מהאושר...
 
זה לא קל.. לחיות בתוך זה.. לקום בבוקר ולתהות מי כבר לא יקום היום.. לאכול צהריים ולדעת שיש כאלה שאוכל עבורם זה זיכרון רחוק.. ללכת לישון, ולחשוב על אלה שמהיום, ישנו לנצח. לראות טלוויזיה בידיעה שבאותה קלות שאנחנו לוחצים על השלט כדי להעביר ערוץ, לוחץ מישהו אחר על המזרק...
 
וזה לא נגמר.. פשוט לא.
כל דבר שאני עושה, לכל מקום שאני הולכת.. תמונות של כלבים מוטלים ללא רוח חיים, של כלבה עם גורים רועדת מקור ומניקה בשארית כוחותיה, של כלב זקן בהסגר - מנסה להחזיק מעמד עוד כמה שעות.. של גור חסר ישע שמנסה להתחמק מהדקירה שמבשרת על סופו..
זה פשוט לא נותן לי מנוח.
 
ביום שלישי, אחרי הפגישה.. השתחררתי מחלק מהמועקה הזאת... הרגשתי שחלק ממני מאמין, שעכשיו יגיע השינוי - שבשביל הכלבים שבראש שלי, כבר אי אפשר לעשות הרבה.. אבל שעבור אלו שעוד יגיעו חייבים להלחם עד הסוף...
 
זה הורג אותי לאט לאט ובעינויים אין קץ.. אבל זה נותן לי כוח להמשיך.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל FreeCats אלא אם צויין אחרת