00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

גרפואבא

לחכות לקוף


                                           
קוף

מה נשמע ס`? תמיד לוקח לי זמן לחזור ולכתוב לך. מצד שני, גם לוקח לי הרבה זמן עכשיו פשוט להיות איתך. עבודה זה זוועה שלא ברא השטן. אבל לא נורא, בסוף כולנו נמות, ובקבר אני כבר אעבוד פחות.
יש לך קלטת של בייבי אינשטיין, על בעלי חיים. יש שם פילים, טיגריסים, סוריקאטות ואפילו ציפורי דודו. טוב, אין שם באמת ציפור דודו, סליחה על השקר, אני פשוט שקרן כרונולוגי לעיתים. כמו אולמרט. בין בע"ח אחד לאחר משובצות בובות אין ספור, גם הן של חיות, ויש אחת של קוף, שמציץ אט אט מתוך קליפה של בננה ובסוף מוציא לשון. זה אולי הקטע האהוב עליך ביותר בקלטת, ובכלל בעולם (ביחד עם בטטה ודלעת בגריל). בעל פעם שאתה רואה את הקטע הזה, הפה נפתח, העיניים נפערות וצווחות גיל בוקעות בצורה בלתי נשלטת. שזה די מציק למען האמת, אפחד לא אמר לי שתינוקות זה דבר כל כך רועש, לפעמים.
ומלוכלך, לפעמים.
כמו השוק בעכו, רק ששם זה לא לפעמים.
אני לא רוצה להיות האבא של השוק בעכו, אני מרגיש מרומה עכשיו. אבל אני סוטה מהנושא. מכיוון שראית את ה-DVD הזה איזה 13 מיליון פעמים אתה כבר מכיר אותו בעל פה, מה שגורם לכך שאתה מתחיל להתרגש לקראת הקוף כבר לפני כן, בקטע שקודם לו. שזה די מגניב שחושבים על זה, היכולת להתרגש מההמתנה ומהציפייה היא חשובה מאד לחיים בסך הכל. לפעמים הציפיה הזו מגבירה פי כמה את העוצמה של הרגע לו מחכים.

ציפיה

בעצם, כשאני חושב על זה, יש גם סוג של עונג בריחוק ממך ומאמא, הידיעה שי לי למה לצפות היא די מדהימה, בעיקר כשאני נזכר איך הייתי לפני כמה שנים. הידיעה שבסוף כל המתנה כזו, של ניתוק כזה, ולפעמים מדובר ביומיים-שלושה בלעדיכם, אני אחזור אליכם. ואראה אותך, עם פה פתוח וצווחות גיל, מעצימה את חווית המפגש. אגב, אני גם בטוח שהאליפות, לכשתגיע תהיה מתוקה פי יותר, בגלל הזיקוק שהיא עוברת במהלך כל ההמתנה לה.
אם תדע להתענג על הרגע, גם אם הוא רק רגע מעבר, אז הסיכוי שלך להפוך לאדם מאושר יגדל פלאים. לפעמים כל מה שצריך הוא רק לחכות לקוף.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יששכר קאלימי אלא אם צויין אחרת