00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומן חסוי

מעשה בעוגה

מכירים את זה ששום דבר לא הולך?
פאנצ`רים, תקרים, פאשלות תקלות .  אבל אתם מתעקשים להציל את המצב...
 
נעים להכיר, אני פלפלית ואני שונאת לאפות.
לפחות, שנאתי פעם לאפות, לבשל ובכלל להתעסק במטבח.
 
במשך הזמן התחלתי להכנס לענינים הדביקים האלה אט אט. וגיליתי שהשד לא כל כך נורא. במיוחד שאח"כ מקבלים הרבה מחמאות...
הבעל מרוצה, שבע, מחמיא,  לא מוכן יותר לאכול חלות תעשייתיות, מעקם ת`אף על העוגיות הקנויות ומפטיר "אחח זה לא כמו העוגת שמרים שלך"
הו כמה שזה כיף! האגו מתרומם ותופח יחד עם השמרים. וכבר מתקבל המרץ ליום אפיה נוסף...
 
למרות שאפיתי והתקדמתי הרבה, ידעתי, עד שלא אאפה עוגת סנדויץ, זה לא נקרא.
אין לי מושג מה הוא מצא בה, אבל זאת העוגה האהובה על בעלי. ואם אני באמת רוצה להיות אשה-כשרה-עושה-רצון-בעלה, כדאי שאשלים את הצעד הזה בחיי ואכין לו עוגת סנדויץ.
 
האמת? מתוך בורותי בעניני אפיה, לא ידעתי מה כרוך בהכנת העוגה הזאת. היא היתה נראית לי ס"ה  בצק-טורט-בצק ויש לנו עוגה.
מתברר, שצריך להמיס בסיר שוקולד ועוד כל מיני דברים... ולהפריד חלבונים מחלמונים... וללוש בצק פריך... ולהכין קצף... ולערבב עם השוקולד... ולרדד את הבצק הפריך... ולהעביר אותו לתבנית... ולמרוח עליו את הקצף... ולהעביר עוד בצק פריך מעליו.
 רק שמעתי וכבר הרמתי ידיים.  די, יש גבול. שנשים אחרות תהיינה כשרות ועושות רצון בעליהן בעוגות....
 
עבר חודש, המצרכים כבר בבית, הטיפים מוכנים רק מחכים לשעת כושר...
והנה הגיעה השעה. הבית נקי, האוכל מבושל, אין תוכניות מיוחדות להיום. כל הבוקר עומד לרשותי. אפשר להכין עוגת סנדויץ. יאללה, מגיע לו!
 
 בדקתי שיש את כל המצרכים, ניפיתי קמח, הוצאתי מיקסר. לכאורה הכל זורם בפאנן.  בין לבין, שיחות מסנג`ר, קצת פורום, פיץ בין הרגליים, כרגיל.  הכל טוב.
התחלתי בהפרדת החלמונים מהחלבונים. בביצה הרביעית גיליתי שהחלמון מפוצץ ולכן, מיד הרחקתי את החלבון לכוס נפרדת, שלא יקלקל את הקצף שיבוא אח"כ.
אבל, היו לי בדיוק 7 ביצים כדרוש למתכון ומכיון שביצה אחת לא רלוונטית, תפסתי את פיץ וירדתי למכולת להצטייד בתבנית ביצים נוספת.  לא נורא, קורה במשפחות הכי טובות (?) פיץ ירויח טיול בוקר.
חזרתי הביתה, ורציתי להמשיך להפריד את הביצים. אך, כזכור, חלמון אחד מפוצץ בתוך הצלחת של כל החלמונים (רק את החלבון הספקתי להניח בכוס נפרדת) אז כדי שאוכל אח"כ לספור את החלמונים כראוי, העברתי את המופרדים בינתיים לסיר. מסודרת שכמותי, כך אדע שבסיר כבר יש 5 ביצים...
מעל החלמונים הוספתי את שאר המוצרים שצריך להמיס. והדלקתי את האש.
 
ניגשתי שוב אל המתכון , לבדוק מה דרוש להכנת הבצק. והנה, מה רואות עיני? את החלמונים צריך להוסיף אחרי שכל השוקולד והקקאו מומס. אחרי שכבר כיבו את האש!! 
עוד מעט יתבשלו להם 5 ביצים קשות בתוך עיסת שוקולד...
מה עושים? אחותי שהיתה מקור המתכון לא ענתה לטלפון, ואני אנא אני באה? האם זה קריטי? אולי זה לא נורא? אולי אפשר עוד להציל איכשהו?
 
עם הרבה אומץ ותושיה, התחלתי לשלוף את החלמונים (הצהובים) מהסיר, מתחת לכל הקקאו, הסוכר והמים... נו, מה חשבתי לעצמי? ברור שאם הם לא התפוצצו עד עכשיו, זה הזמן להתפוצץ...  הצלחתי להציל 2.5 חלמונים לצלחת. לא לזלזל.
 
כולי תפילה לאלוקי העוגות שיעלים עין מהפאשלה ושהעוגה תצליח בכל זאת. ס"ה לדעתי עוד יש סיכוי.
 
המשכתי לבצק. הפעם כבר קראתי את המתכון היטב. הכנסתי את כל המוצרים לקערת המיקסר והפעלתי אותו.
אני מחכה ומחכה ומחכה שיווצר בצק, אבל הוא לא נוצר. אולי המרגרינה היתה עדיין קרירה. אחכה עוד קצת. המרגרינה התעטפה בקמח אבל בצק אין.
התייעצות טלפונית עם אחותי שהעמדתי לעצמי כחונכת פרטית להיום, העלתה שבצק פריך צריך ללוש בידיים.
העברתי את תכולת קערת המקסר לקערת פלסטיק ולשתי את ידי כמעט למוות. מי אמר פיזיוטרפיה ולא קיבל?
 
עכשיו אני חייבת לשטוף את המקסר, אני צריכה אותו בשביל הקצף.  ולא רק לשטוף (זוכרים שהיתה שם מרגרינה?) אלא גם לייבש את החריצים והסדקים כדי שהקצף יעלה ויעמוד. ולא יפול מטיפת רטיבות. כך, בכשרוני הרב, הארכתי את האפיה בחצי שעה מיותרת ויקרה.
 
הקצפתי, הוספתי את השוקולד המומס בתנועות קיפול. תוך כדי פחדים ופארוניות שהנה הנה אני ממוטטת את כל הקצף...
 
אחותי שתבורך, ציידה אותי בטיפים רבים מספור לאפיית העוגה. בינהם הטיפ החכם-
לרדד את הבצק בין שני דפי אפיה. ואת הדפים לסמן בקיפול לפי גודל התבנית. כך לא צריך למדוד כל רגע אם זה כבר מתאים לתבנית וגם הבצק לא נדבק למערוך אלא נצמד לניר.
 
וכך באמת עשיתי. אבל. כיאה וכיאות ליום מפונצ`אר. הבצק לא מספיק לגודל התבנית. כמה שאני מרדדת, מותחת ושורפת את כפות ידי ברידוד אין סופי הבצק כבר בעובי מילימטר בערך אבל עדיין לא מגיע לסימני הקיפול שתוחמים את גודל התבנית.
כאן התחילו לעלות בי חששות וספיקות ... (הגיע הזמן, לא?)
 
טלפון נוסף לאחותי (המרויח הראשון הוא בעלי- עוגה.  המרויח השני הוא בזק- שיחות לאורך כל הבוקר בסגנון קו פתוח ביני לבין אחותי) מבהיר, שהמתכון התאים לתבנית חד פעמית ולא לתבנית תנור!
 
אין מנוס, בעוד עשר דקות אני צריכה לקחת את פיצית מהגן, אין לי תבנית חד פעמית בבית. נשאר לי רק להשלים עם הגורל ולהניח את מה שאמור היה לצאת עוגה, בתבנית תנור.
יותר כבר אין לי מה להפסיד.
 
להשלמת האפיזודה, הבצק העליון נקרע טוטאלית בעת העברתו לתבנית מעל הקצף המשוקלד.  גם צורה לא נצליח להוציא מהדבר הזה...
 
ולסיום סיומת- העוגה הוצאה מהתנור בשלבי חריכה...  פלפלית לא לקחה בחשבון שאם העוגה יצאה בגובה פיתה היא גם תאפה מהר יותר. והלכה לפי ההוראות של מינימום חצי שעת אפיה...
 
בערב, בעלי חזר הביתה והודיע שבא לו משו מתוק. התחיל לחפש בארונות ולהתאכזב שאין מה לאכול בבית הזה, הכל יבש!
אז נזכרתי בעוגת סנדויץ שהוכנה למען ולכבוד הבעל. 
הודעתי לו שיש עוגת סנדויץ במקפיא, אבל היא לא הצליחה.
כן, אני מכיר כבר את ה"לא הצליחה שלך" אמר זה שנשוי לפולניה נחיתית...
 
אבל הפעם היא באמת לא הצליחה, נו לכו ספרו לו...
 
הוכחה: פרוסת עוגה נמוכה יותר מקופסת גפרורים (עם הפיצוצים בבצק העליון שנוצרו מהקרעים.)
 
לצחוק או לבכות?
אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
קוביית אלבום
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ י ל פ ל י ת אלא אם צויין אחרת