00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומן המורה

האויב הגדול של החינוך הישראלי

     אני עצבני. עצבני ומודאג מאד. המנהל של בית הספר שלי עוזב. אחרי קריירה ארוכה ומוצלחת, אחרי שנים של תרומה למערכת הוא נוטש את בית הספר. אני עצבני כי מי שהביא לסילוקו היתה קבוצת הורים כוחנית שמורכבת מאנשי המעמד הבינוני-הגבוה אשר הציבה איזה סוג של אולטימטום לגבי הוצאת ילדיהם מבית הספר אם המנהל ימשיך.
    שלא תבינו לא נכון. מדובר באחד מבתי הספר הטובים ביותר בארץ מבחינות מסויימות. בוודאי שיש בו בעיות, אבל אין בית ספר שאין בו. זה השיא של מעורבות ההורים שבשנים האחרונות הלכה וגדלה, הלכה והשתלטה על כל חלקה טובה. המנהל שלי הוא איש החינוך המדהים ביותר שיצא לי לפגוש. את החותם שהשאיר בתלמידיו לא יצליחו קבוצת צפוניים דעתניים למחוק, אבל חבל שהצליחו להרוס את סיום הקריירה המדהימה שלו, לפחות בבית ספרנו.
   
     מי הם ההורים המתערבים הללו? בואו ננסה לאפיין אותם. ראשית, הם עשירים. למה זה חשוב, אתם אומרים? הרי מערכת החינוך שלנו היא ציבורית וההורים אינם משלמים את משכורות המורים. ובכן זה חשוב, כי ההורים הללו הפנימו את עושרם וכעת כל מעייניהם מופנים לשמירת העושר הזה והבטחת המשך השושלת ואוי למי שיעמוד בדרכם, אוי למי שיתפס כסיבה לכשלון הילד. נקודת המוצא היא שהילד לא יכול להיכשל וכל בעיה שלו נובעת מהמורים שלו. הילד מפריע בכיתה? כנראה שמשעמם לו באשמת המורה. הילד לא מוצא חברים? המחנכת צריכה לעשות פעולות שיהפכו אותו למלך הכיתה. הילד נכשל במבחן? המורה לא יודע ללמד.

     ההורים הללו יודעים תמיד מה נחוץ ומה צריך לעשות המורה. הרי כולם יודעים מה צריך לעשות בתחום הזה, לא? אני רוצה לראות את עורך הדין או הרופאה שאבוא לעבודתם ואתחיל לדרוש שינויים (כי הרי הם לא מבקשים או מציעים, הם דורשים). אז מה אם רופא לומד 7 שנים? אני למדתי לא פחות ואף אחד לא חושב שאני יודע יותר על התחום בו אני עוסק מאשר כל אדם ברחוב. אם אני אומר שמקומו של התלמיד בהקבצה נמוכה יותר דעתי פחות רלוונטית משל הוריו. אני בעד עזרה ומעורבות של הורים, אבל מזמן עברנו את השלב בו ההורים שאפו למעורבות. הם רוצים לקבוע בדיוק מי ילמד את ילדם, איזה ציון יתנו לו ומה הוא ירגיש בבית הספר. למה אני מתכוון? ההורים הללו מתלוננים לפעמים שהילד השתעמם בשיעור ולא חזר שמח מהכיתה. רוצים שיהיה לו מעניין? שלחו אותו לג`ימבורי או לקולנוע. הוא בא כדי ללמוד. בכלל בשנים האחרונות המדד היחיד של אותם הורים דעתניים מעצבנים לתהליך חינוכי הוא שביעות הרצון של הילד. לימדתי פעם בבית ספר פרטי שכזה, בארץ אחרת, והדבר הביא לכך שהמורים עסקו כל הזמן בשמירה על שקט תעשייתי. אני זוכר שמחנכת אחת באותו בית ספר באה נרעשת למשמע הידיעה שאחת המורות נתנה ציון נכשל לכמה תלמידים. כדבר הזה לא היה באותו בית ספר. היא בוודאי לא חזרה על הטעות.

     הכוחניות של ההורים היא גם עובדה וגם מטרה. חלק ניכר, לדעתי, מהמעורבות האלימה שלהם (לא צריך להפעיל כח פיזי כדי להיות אלים) נובע מהצורך שלהם להוכיח שהם יכולים ללחוץ ולהשיג הישגים. אם יאפשרו לילד ללכת לבית הספר ולשוב ממנו ללא מעורבות כלשהי הם ירגישו שחטאו לאותו מאבק נורא למען עתיד הילד. התחושה שלהם לאחר "הישג" כמו הדחת מנהל או מורה היא שהם עשו משהו עבור ילדם. לא משנה אם אכן תרמו לו במשהו או לא. לי אין ספק שהתרומה היחידה היא שהם גרמו לילדם להיות כוחני כמוהם, חסר יכולת להתמודד על קשיים ובעיות, מפונק ויהיר. כמה ילדים כאלה אנחנו מכירים במסגרות שבהם ההורים מעורבים עד צוואר בהחלטות?

     בסופו של דבר, השאיפה של אותם הורים היא ליצור מערכת חינוך פרטית שבה הם יהיו אלו שיחליטו מה לעשות, שבה ילדיהם לא יושפעו מילדים משכבות "לא מתאימות", שבה הילד יחזור מרוצה מבית הספר (כלומר שבית הספר יהפוך למעין מתנ"ס לעשירים, עם שיעורי מחול, מוזיקה ותיאטרון ב-15 יחידות לפחות), יעשה פעולות ראוותניות לרוב שיתועדו בכל הזדמנות ויופצו בתפוצת נאט"ו (על ה"פרויקטיזציה" של מערכת החינוך נדבר בהזדמנות אחרת. אספר רק שהגננת של בני הייתה עסוקה 50% מהזמן בתיעוד הפרוייקטים הללו למען ההורים) וכמובן שיהיה מקום להורה המודאג להיות מעורב במה שעושה הילד בבית הספר, שהרי זהו האוצר הגדול שלו (כלומר זו השקעה כספית לטווח ארוך).

    מצטער אם הפוסט יצא קצת מבולגן, אבל כמו שאמרתי במשפט הפתיחה: אני עצבני. אין דרך יפה להגיד זאת. ההורים הללו מגעילים אותי. לא הייתי רוצה להיות חשוף להתקפה של קבוצה כזאת, ואינני מאמין שמורה שמכבד את עצמו יוכל להמשיך בצורה כזאת. כמו שמנהלי הנערץ נאלץ לעזוב כך יעזבו גם כל מי שיש להם מה לעשות בחיים שלהם פרט להוראה.



הערה טכנית: אין צורך בהרשמה לתפוז על מנת להגיב לפוסט זה או לכל פוסט בבלוג שלי. אשמח לשמוע את דעתכם.



הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

77 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יומן המורה אלא אם צויין אחרת