00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא של...

לכל איש יש שם

בסוף השבוע הייתי אצל חברת ילדות שלי. אני מכירה את ההורים שלה והאחים שלה. גם את הדודים ובני הדודים. בדיוק כמו שהיא מכירה את שלי. כשהגעתי היא אמרה לי שגם ההורים שלה, וגם הדוד והדודה עם בתם מגיעים. זכרתי את בת הדודה הזאת משנות ילדותינו ולצורך העניין נקרא לה יוספה כי נקראה על שם סבא יוסף.
 
כשהגיעו החבר`ה, מנה באזני בנה של חברתי את הבאים. הנה סבתא וסבא, ודודה רבקה של אמא ותדהר, לא בעצם, זוהר. הסתכלתי עליו בשאלה והוא אמר לי שהיא החליפה את השם. חשבתי שזאת אחותה הקטנה של יוספה, כי לא זכרתי בדיוק אם היו לה אחים. בשקט שאלתי את חברתי אחר כך למה יוספה לא באה. זאת הסתכלה עלי בתדהמה והצביעה בעדינות לעבר זוהר. עכשיו כבר התבלבלתי לגמרי. בסוף אחרי כל השאלות וההסברים הבנתי. יוספה החליפה את שמה לתדהר ולאחר מכן לזוהר.
 
היא לא מוצאת את עצמה, אמרה לי חברתי. אולי אחרי שתחליט איך קוראים לה זה יקרה. האמת שקצת כאב לי על הבחורה. בתור אחת שתמיד היתה מחוברת לשם שלה על אף שהוא לא שם קל, לא יודעת אם אני באמת יכולה להבין אותה. אולי אם היו קוראים לי יוספה (לא אפשרי, זה השם של סבתא שלי והיא היתה בחיים כשנולדתי) הייתי מחליפה. אבל קרייזי? שם שלא שומעים כל יום.
 
כשבחרתי את שמות ילדיי, לא התלבטתי הרבה. אצל כל אחד מהם היו לי שתי אופציות והאופציה הנכונה נחתה עלי בשניה שלקחתי את הילד ליד. והם כל כך הם עם השמות האלה שאני מקווה שזה ישאר כך לתמיד, בשבילם. בכל זאת החלפת שם פרטי זאת לא פרוצדורה קלה. תמיד יש את האנשים שלא רוצים לזכור, או מתעקשים לשכוח. בני המשפחה שהשתמשו בשם שנים ארוכות לא מסתגלים בקלות (מהמקרים שאני הכרתי), או ממש מתנגדים אם השם הוא בעל משמעות בשבילם.
 
במקום שבו עבדתי פעם היתה בחורה רווקה זקנה** (משהו נורא, בת 29 כבר היתה) שאחיותיה לקחו אותה לידעונית שציוותה עליה להחליף את שמה ואז הכל יסתדר. אני מאוד אהבתי את שמה הראשון ולחדש היה לי מאוד קשה להתרגל. אבל הפלא ופלא, הבחורה התעקשה וכולם הפנימו ותוך שנה היא הכירה את גבר חלומותיה, נישאה לו ואף ילדה תינוק, עדיין בתקופה שעבדתי שם. מה קורה איתה היום, אין לי מושג. גם פרטים על הידעונית אין לי אז אני מתנצלת מראש. אבל תמיד חשבתי לעצמי, שאם מישהו מחליט להאמין במשהו זה יכול להיות חזק יותר מכל דבר.
 
וסתם אנקדוטה קטנה שנזכרתי בה עכשיו בגלל כל ההתעסקות המחשבתית בשמות. כשהייתי בהריון עם בני הבכור, לפני למעלה משש עשרה שנה הציעה לי אחותי שם שלא התלהבתי ממנו. ישבנו בבית ההורים, על הרצפה בחדר ילדותינו, שהיה עכשיו החדר שלה ואני סנטתי בה: תקראי את לילד שלך ככה. חלפו עברו להן השנים ואחותי שהיתה בהריון מתקדם, אמרה באחת מארוחות הצהריים המשפחתיות שהיא כבר בחרה שם אבל היא לא מגלה. אין לי מושג איך עלה לי הזכרון של אותה שיחה, וקראתי בצהלה גדולה: אני יודעת. בעקשנות אמרה שהיא מסרבת לדבר על זה. לאחר שילדה, סיפרתי לה על הזכרון ההוא והיא נדהמה. לא זכרה את השיחה. מזל גדול, אמרה לי, שלא הסכמת. אילו הסכמת, לא הייתי יכולה לקרוא לבני באותו שם.
 
 **וזה נכתב בציניות גמורה (למי שלא מכיר את ההומור שלי)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

94 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CreazyMom אלא אם צויין אחרת