00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

מחשבות על אימת הריק

בעקבות Aליזבת.
 
אימת הריק.
אנחנו נעים בין שני קצוות: המלא והריק.
הדחף האנושי הוא למלא את הריק, לביית אותו.
אריסטו טען שאין דבר כזה, חלל ריק.
הריק תמיד ישאף להתמלא בסוג של אנרגיה, בגז או בנוזלים.
האמנים ה"חריגים" תמיד שואפים למלא חללים, אדולף וולפלי הוא מקרה ברור של אימת הריק, צייר שחייב למלא כל משטח בתנועה, בדמויות, בצורות.
 
 
 
 Adolf Wolfli
 
גם האורנמנטיקה של קלימט עונה על ההגדרה הזו.
 
 

Gustav klimt - tree of life, 1909
 
גדלתי בתוך עומס צורני וצבעוני, עם אמא  ציירת, שמחוסר מקום תלתה את עבודותיה לגובה  הקירות ולא רק לרוחבם. 
בבית שלנו היו חפצי נוי ואוספים בכל פינה אפשרית, על כל מדף מזדמן.
אפילו חדר האמבטיה שלנו  היה מלא בתצלומים ישנים.
לא היה  קיר לבן להביט בו.
הבטחתי לעצמי לא פעם שכאשר יהיה לי בית משלי, הוא יכלול רק את ההכרחי.
קירות לבנים, חפצים שימושיים.
 
 
  
 
אולי בגלל זה כלכך התרגשתי כשראיתי בפעם הראשונה ציור של רוברט ריימן .
לכאורה מלבן לבן ומשעמם. ציור שהוא לא תמונה.
ואולי זה מה שהילך עלי קסם. ציור שעוסק בציור, שמתמקד בטקסטורה, בגוון, ביחס שבין הלבן בציור ללובן הקיר.
 
 
 Robert ryman - Untitled, 1961
 
 
ולבסוף, הציור שתלוי אצלי בסלון הוא Ocean Park 54 של ריצ`רד דיבנקורן.
ציור שעושה שקט בעיניים. זה לא מינימליזם טהור, עדיין אפשר לזהות מתארים גאוגרפיים, אם תביטו מן החלון של דיבנקורן תוכלו לראות שהציור הוא הפשטה של הנוף שנשקף מן החלון. או שלא.
כך לפחות נעים לי לחשוב.
מבחינתי מדובר בצורות מופשטות, בגוונים ספק ים-תיכוניים ספק קליפורניים, עם השפעה של מאטיס.
נעים לי להביט בו כשאני שותה את קפה הבוקר שלי.
 

Richard Diebenkorn - Ocean Park 54

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

100 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת