00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומן חסוי

ותודה לאבי שהביאני עד הלום

אושר-כיף-שמחה-נחת.
 
כך אני מרגישה יום אחר יום.
חשבתי שזה מצב זמני, הרי תמיד אומרים שהחיים קשים, שלא נדע, אל תדאגי עוד יהיה בסדר...
אבל כבר עכשיו בסדר, ברוך ה`.
החיים זורמים בשגרה מבורכת.
פיצית גדלה, מדברת, חמודה עד סכנת זלילה...
פיץ נהיה איש קטן, כל יום משהו חדש...
ולי נשאר רק לשבת ולהנות מהם.  להנות מהגדילה, מההתפתחות, מהחכמות, מהילדים המדהימים האלה שלא להאמין שהם שלי.  קישטא עין הרע!
הלב מתרחב בגאווה. אני בטוחה שכל העולם מקנא בי ;-)  
אני אשכרה חושבת לעצמי כשאני מביאה את פיצית לגן, ורואה אמא אחרת- "יא, איזה מסכנה שפיצית גם בגן הזה והיא מאפילה על הבת שלה..." חחח אמא מאוהבת שכמותי...
אני גם בטוחה שנורא כיף לגננת שפיצית בגן שלה והיא יכולה להנות ממנה במשך 5 שעות כל יום :-)  הרי בילדים האחרים צריך לטפל, לנקות וכו` ומפיצית שלי נותר רק להנות... אובייקטיבית הייתי, אובייקטיבית נשארתי.
 
אני לא עובדת (מעבר להיותי עקרת בית כמובן) הבקרים שלי רגועים. 
פיצית בגן עד 1:00. פיץ קצת מתעסק עם המשחקים  לגו/ספר/כלי מטבח וכדו` ומאפשר לי לתפקד נורמלי. במשך הבוקר אני מספיקה סידורים ופינוקים.
אחה"צ אני עם הילדים, ונהנית מכל דקה! באמת. 
כך, כשאני שבעה, רגועה, רעננה,  אני נהנית מהם כאילו אין מחר ולא היה אתמול.
 
זכיתי בבעל-אוצר.
לפעמים אני בודקת את עצמי, במה אני ראויה להיות אשתו? נראה כמו טעות :-)  רק שאני יודעת שאצל הקב"ה אין טעויות.  אולי "זכות אבות" או שזה התיקון שלו לחיות לצידי
בנאדם מקסים.  דואג ומסור. שקורע את עצמו בלימודים קדם אקדמאים ובמקביל, גם בעבודה לפרנסתנו.  ועדיין עוזר לי כאילו אני זו שקשה לה...
הוא , באורח פלא, סופג את כל השגעונות שלי.  האשמות והתלונות שבכלל לא מגיע לקבל, רק שהוא בדיוק נמצא בסביבה ברגע קשה, ומשמש כר חבטות זמין
 
אולי זה הפינוקים שהתחלתי להעניק לעצמי. אולי זה הגיל המקסים של הילדים, אולי זה החיים הנוחים, אולי זה האביב הפורח.  לא יודעת מה מביא לי את האושר עם פקיחת העיניים כל בוקר.
אני רק יודעת שטוב לי.
 
הגעתי למסקנה שאנחנו מפחדים להודות שטוב לנו.
א- האמונה שהעין הרע עומדת בצד בשקט, ומחכה להושיט לנו רגל ברגע גורלי.
ב- המחשבה שאנחנו לא ראויים לכל הטוב הזה (משנכון, נכון) ואולי לא כדאי להזכיר את הנושא הזה, שמא יבדקו שוב את העניין
 
אבל אני מאמינה, שיש לי אבא בשמים, ש"נהנה לגדל אותי", לפנק אותי, להעניק לי. למרות שלא מגיע לי אישית. רק כיון שאני חלק מעם סגולה.
הוא העניק לי את הילדים והמשפחה, והעניק לי את היכולת להכיר בשמחה שבהענקה.
 
לא חסר לי דבר. נראה כאילו החיים לא יכולים להיות יפים יותר!
תודה לך, אבא שבשמים, שבחרת לפנק אותי כל כך.
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

21 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
קוביית אלבום
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ י ל פ ל י ת אלא אם צויין אחרת