00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אהבה בימי סגלון

בלוג הצילום שלי

ימים של זהב - ההוספיס של תל השומר

 
ב - 13 לפברואר 2007 הגיע הדובי שלי להוספיס. היה זה לילה קשה, לילה של השלמה.
 

אתה בחדר שש, חדר פרטי עם מטבחון, מקלחת ויציאה לחצר קטנה ונעימה. כמו חדר במלון, החדר האחרון שלך! קשה לי לתפוס שזהו, אנחנו באמת מגיעים לסוף הדרך.

אוףףףףףף וקוס אוחטק ביחד.

 

הספירה לאחור החלה

אם עד עכשו זו היתה אשליה

אפשר היה עוד להטמין ראש בחול

להסתיר את האמת

להסתתר מפניה,

תמו ימי ההבל

החלו ימי האבל.

                                                                                      (מתוך היומן)
 
הלילה הראשון לא היה פשוט, פגשתי לראשונה את המלאכים שיטפלו בדובי עד ליום האחרון. כבר בלילה הזה ידעתי שהגענו למקום הנכון. המקום הטוב ביותר עבורו וגם עבורי.
שלוש נשים מופלאות היו לי לתמיכה בתקופת היותינו בהוספיס, את הראשונה, פטריציה פגשתי כבר בלילה הראשון לשהותי שם.
 

ביקשת כדור נגד כאבים, הלכתי להביא לך ודיברתי עם אחות הלילה, שעטפה אותי במילים מחבקות... 

 

אני יושבת בחדר, מסתכלת עליך והדמעות זורמות בלי הפוגה. לא מצליחה לישון, הידיעה שזה החדר האחרון שלך ממוטטת אותי.

                                                                                      (מתוך היומן)
 
פטריציה ליוותה אותי לאורך כל התקופה, למרות שיצאה לחופשה באמצע. היכולת שלי לדבר איתה מבלי הצורך להסתיר לצנזר, והקבלה המלאה שלה אותי, מאוד הקלו עלי. היא זו שחזרה ואמרה לי שמי שחשוב פה זה החולה, והוא בראש סדר העדיפויות, מה שטוב וחשוב לו, הוא שקובע. המשפחה, עם כל הכבוד לה, היא במקום השני... היא זו שאמרה לי בלילה לפני מותו, שאין לי מה לחשוש, הוא ימות איתי.
 

אני צריכה ללכת בבוקר, נכנסתי ללחץ נוראי, כל כך פחדתי שתמות לבד, לא איתי... פטריציה אמרה לי שלא אדאג, היא בטוחה שתמות איתי. אני כל כך מקווה שזה יהיה כך באמת.

אוףףףףףףףף      

                                                                                                            (מתוך היומן)

 

כך היה, הוא מת כשאני לידו, מוות שלו ומנחם
 
הייתה גם את ורד - עוד אחת האחיות המופלאות כאן. עוד אחות שהתמיכה שלה בי ובדובי לאורך הדרך היתה למקור כח בימים האלה הלא קלים.
 

בלילה שקית הסטומה נזלה ואתה עובר אוברול כללי מוקדם בבוקר. זה נותן לאחות (ורד) הזדמנות לדבר איתי ולוודא מי אני. אני מספרת בקצרה, היא אומרת שיש לך מזל גדול.

כן, אני יודעת וגם אתה...

 

הלכתי לשבת בעמדת האחיות עם ורד ועם שושי. ורד אמרה שהיא חושבת שזה לא ייקח יתר מכמה ימים... סיפרתי לשתיהן איך הכרנו, איך בילינו יחד, על הניתוח לפני חמש שנים... איך חזרת אלי עם הסטומה והיית בטוח שאני אעזוב אותך, ואני, בכלל לא ראיתי אותה, כל כך הייתי מאושרת שחזרת אלי חי. כל כך מאושרת ואיך עכשיו, לעזאזל, אין סיכוי כזה. שיט...

הן חיבקו אותי במילים שלהן, נסכו בי כח לימים הקשים שעוד נכונו לי 

                                                                      (מתוך היומן)

 

ורד, לכשהזמן עמד לה, ישבה ליד הדובי וקראה לו מהספר של יובל שטייניץ "הזמנה לפילוסופיה" ספר שישבנו וקראנו יחד בבקרים שהייתי איתו. קראנו ושוחחנו, קראנו ושוחחנו.

 

אחרונה חביבה - מורן. מורן שהרגשתי איתה כאילו היא בתי. מורן שחיבקה אותי במילים מפרגנות ותומכות לאורך כל הזמן. מורן שבבוקר לאחר היומולדת של הדובי באה עם זר פרחים עבורו.  היא נסעה לחופשה בויאטנם ולא הספיקה לחזור לפני מותו.

 

שלוש אחיות, שהקלו על חיינו בעת הזו הקשה. הן וכל הצוות, כולל כח העזר, שהחמלה היא שמובילה אותם בכל מה שהם עושים. עבודת של מלאכי קודש. הצוות הרפואי כולו, צוות תומך ומחבק, דר` מיקי ברקוביץ - אישה מדהימה, דר` ולר - שידע בדיוק מה המצב ובכל זאת הביא רופא מומחה לשברים שיראה את הדובי. שרה העובדת הסוציאלית שחיזקה את הדובי אחרי משבר "הגילוי" ונתנה לגיטמציה לרצון שלו שאשאר לידו עד לסוף. כולם ביחד וכל אחד לחוד, אנשים שהיתה לי זכות להכיר.

 

על כל אלה, ועל מה שהם עושים כל השנה למען כל המטופלים בהוספיס, אין מילים שתוכלנה להכיל את עוצמות התודה שמגיעות להם על שבחרו לעסוק במלאכת הקודש הזו שלהם.

 

מַלְאָכִים בְּלָבָן

טוֹפְפִים סְבִיבְךָ

בְּמַבָּט מַכְמִיר

בִּנְגִיעָה רַכָּה

שֶׁלֹּא תֻּפְרַע מְנוּחָתְךָ

 

דִּמְעָה קָפְאָה בַּזָּוִית עֵינְךָ

כְּמוֹ בִּקְּשָׁה לִבְכּוֹת

וְאָצְרָה

 

מְלַוָּה אוֹתְךָ

בְּעֵינַיִם אִלְּמוֹת

בְּדוּמִיָּה מְבֹרֶכֶת

בַּהֲקָלָה

 

אַתָּה,

כִּמְעַט מַלְאָךְ

  

12.4.07 

 
בזכות הצוות הנפלא הזה, הצלחנו לעבור את התקופה שהובילה אותנו את תום החיים של הדובי. הצלחנו לתת לו למות בכבוד עטוף אהבה. ימים אלה בהוספיס היו מוארים במגעים מוזהבים וחומלים.
 
אחרי מה ששמענו בתוכנית "עובדה" אתמול, אחרי הדמעות ששטפו אותי כל התוכנית והחזירו אותי לאותם ימים מוזהבים לפני שנה, אין בכוונתי לשבת בחיבוק ידיים.

שלשום ישבתי ואירגנתי את העצומה המצורפת מטה, אודה לכם על חתימה. אני עסוקה בה ללא הפוגה. שותפים לי בעשייה הזו עוד שני אנשים יקרים שהנושא קרוב לליבם, לאחר שבן משפחה שלהם גם הוא נפטר בהוספיס. תוך 48 שעות יש לנו כבר למעלה מ - 2500 חתימות.

שבוע הבא נקבעה לנו פגישה עם מנהלת ההוספיס, כדי לגבש יחד תוכנית אופרטיבית.

אני אסייע בכל דרך אפשרית, ואני שמחה שאני לא לבד, יש רבים שמוכנים לסייע בידינו.

 

 

*

אילנה דיין על הסרט בעובדה

 
הסרט חסד אחרון
 
 
*
הצטרפו לחתימה על עצומה לביטול תוכנית הסגירה של ההוספיס
 
כאן: http://www.atzuma.co.il/petition/reshefj/1/1000/

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

47 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ר ש פ י ם אלא אם צויין אחרת