כוכב הצפון

כבר זקנה היא, צנומה, וידה מרעידה

בדירונת צנועה היא תשב בודדה

אי שם בליבו של פרבר עירוני

ותאחז מול אפה בעיתון פולני

בעלה כבר איננו זה עשר שנים

בדירה שממול התחלפו השכנים

ורק הירקן בפינת הרחוב

הוא דובר פולנית ומכיר אותה טוב

ואתה כי תראנה צועדת איטית

סלה בידה, היא עוברת ברחוב

ראשך לא תפנה, לעברה לא תביט

זקנות שכמותה פה בעיר יש לרוב

אך לו פתע חשך באחת העולם

והואר אך באור הלבבות של כולם

אז את פיך תפער, נפשך לא תדע

כי דבר בעולם לא תראה מלבדה

כי תפרוץ אז שמשת לבבה אדירה

מבהיקה תסמא התבל באורה

באישה הפנימית היא תבעיר העולם

ותבלע גחלילי ליבותינו כולם

והאור אותו אור, מגדלור לסובל

והאש אותה אש, העמוד המוביל

שהדריך מצפונה עת חשכה התבל

ושקעה אז בתוהו עמוק ומבהיל

עת אבדה דמות אדם, נטרפה התבונה

וחדל אלוהים או הפך בן זונה

אז היתה היא אדם, גם היום לא פשוט

אך בתופת של אז, היא היתה אלוהות

ילדה יתומה היא הסתירה, ונער

עלים נידפים משלכת וסער

שלוש בשנים היא אותם מחזיקה

כל שעה נצחים, ארוכה כל דקה

היא עברה אל הכל וניצחה והם כאן

היא ניצחה החיה, אך הפסידה לזמן

שעטף גבורתה תכריכים של שיכחה

והביא זקנתה והתיש את כוחה

אשה יקרה פעלך לא בכדי

בליבי לך אפרוש שטיח אדום

עברי בו זקופה, כמלכה תצעדי

ובצד אעמוד ואצדיע לך דום

כך כל יום מחדש – כן, כל יום!