00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומן חסוי

"חכי מעט ילדה שלי, לפני שתגדלי..."

מאמי גמתי לישון
מאמי גמתי לישון
מ-אאא-מי  גמתי כבר.
רוסה לסאת.
 
 פיצית מודיעה שהיא גמרה לישון והיא יכולה כבר לצאת מהמיטה.  לא משנה שהיא נכנסה אליה לפני 5 דקות... נו, איך אפשר לא להוציא אותה?
 
פיצית בת השנתיים וחצי נהייתה לאחרונה בחורה ענקית. היא גבהה , ויעידו על כך החצאיות.   למרות שאני תמיד נואמת שהבת שלי לא תהיה דוגמנית קטנה, אני נוכחת לראות שהחצאיות הגיעו לגובה הברכיים. מספיק שהיא תתכופף או תימתח וכבר הן עולות מעל הברכיים.   אין לי בעיה של צניעות או הלכה, כי עדיין מותר לה. היא קטנה לכל הדעות.  יש לי רק בעיה עם עצמי. אני שונאת שמלבישים לתינוקים בגדים חושפניים.  לדעתי זה משדר "הייתי מתה להתלבש כך, אני לא יכולה אז אני מלבישה כך את הקטנה".  אני שונאת גם להלביש חולצות שנקשרות בצוואר  כמו בגד ים שהכתפיות שלו נקשרות מאחורי הצוואר.  למרות שמלבישים מתחת חולצה, זה עדיין משדר מן חוצפה  שכזאת.
כעת כל החצאיות שקניתי לפני כחודשיים, נהיו קצרות.   לא בגובה שמכריח אותי להחליף אותן. אבל בגובה שקצת לא נעים לי עם עצמי.
 
עזרנו לה להראות גדולה על ידי תספורת חדשה.  לקחתי אותה בערב פסח לספרית ועשינו לה סאפיחס.  התלתלים הבלונדינים המהממים הושלכו על הרצפה.
 
ילדה ענקית עם קארה מדורג.  מה שנקרא בלעז "קארה מיט א קשת" (תרגום חופשי= תספורת יכנעית וחסידית ;-)
 
נמאס לי מהבכיות שלה באמבטיה כל ערב בשעת החפיפה. נמאס לי מהבריחה שלה בכל רחבי הבית בשעת הסירוק.  רציתי תספורת הכי קצרה שאפשר, שהטיפול בשיער יהיה הכי מינימלי  עם הכי פחות בכי!
נכון שהיה לי כיף לטייל עם השיער המהמם הזה ברחוב ולחשוב לעצמי "היא שלי, הילדה היפה הזאת, היא שלי".  
אבל כיף לי עוד יותר עם עצמי כשאני יודעת שאני לא מייסרת אותה בשביל היופי.  אם אני לא מתייסרת בעצמי בשביל יופי איך אני יכולה לדרוש את זה מבת שנתיים?
(המחשבות הללו באות להשקיט את המצפון על גזירת התלתלים המהממים...)
 
הילדה הקטנה קולטת מהר מאוד שמדברים עליה שהיא יפה, ובוקר אחד ברגע שהיא פותחת את העיניים ואני מזמינה אותה להתלבש היא מודיעה לי עם אצבע מורה "חסאית יפה!" יעני, לא משנה מה תלבישי אותי, העיקר שיהיה עם חסאית ולא עם מכנסיים.    כי תמיד כשרואים אותה עם חצאית מציינים "יא, איזה חצאית יפה".
ומאז התספורת החדשה, פיצית מבקשת ממני "מאמי, תביא לי סרט יפַה"
אוהו, ילדונת שלי, יהיה לך מספיק זמן בחיים להיות יפה.  בינתיים תישארי קצת חמודה בשבילי, פסדר?
 
מעצבן שהיא גדלה ומרשה לי פחות ופחות לחבק אותה :(  היא היתה כזאת תינוקת מתרפקת. שזה היה פשוט תענוג!  כיום, אני נגנבת ממנה. ורוצה להביע את האהבה שלי בחיבוק אדיר. אבל היא דוחפת אותי.  היא מדברת כל פעם משפטים חדשים וכל פעם אני משתגעת ממנה מחדש.
בגן היא למדה לשאול את הקושיות.  עד ליל הסדר היא דיקלמה אותן מקסים.  כשהגיע הרגע הגדול, כמו ילדת גן אמיתית  נדחפו כל אצבעותיה לפיה ורק אז היא התחילה לאמר בשקט (כשלא מבינים כלום מרוב אצבעות, כן?) "מני-שתנה הלילה הזה, מכל הלילות, זהוווו, פם אחרת"  הספיק לה די והותר. היא הודיעה לנו שפעם אחרת נמשיך לענות אותה עם השוויץ שלנו :)
 
אם היה לי ספק שהתינוקת שלי הולכת ומתבגרת תחת עיני, הגיע הערב הזה והוכיח לי.
נדמה לי שחצי מילדי הגן שלה כבר גמולים מטיטול.  כל יום שאני באה לקחת אותה מהגן, אני רואה ילד אחר יוצא עם בלון (ביום הראשון של הגמילה, בפעם הראשונה שהילד עושה בשירותים בגן הוא מקבל מהגננת בלון)  אני גם רואה לפי היקף המכנסיים של הילדים שהאזור שם ריק מטיטול ;-)
מכל הכיוונים אני שומעת על גמילה ועל ילדים גמולים.
ורק אני, בוחרת להמשיך להשתמש בדבר המגעיל הזה טיטול.  מדי נוח לי בשביל שאעשה מאמצים להפסיק.
בסתר ליבי קיוותי שהגמילה תבוא ממנה. כמו שקוראים בספרים (איזה ספרים? בפורומים...)   כבר המון זמן שהיא מודיעה לי שהיא הולכת לעשות, הולכת הצידה, עושה את צרכיה;-) ומבקשת שאחליף לה.  אני רואה שהיא יודעת ומבינה. 
אבל בפעמים הבודדות שהצעתי לה לשבת בשירותים, אפילו עם הטיטול, היא נתקפה פחד נוראי. שמיד ויתרתי על הרעיון.
היום, באמבטיה, היא אמרה שהיא צריכה לעשות.  הצעתי לה את ה"שירותים הקטן" (סיר) ולהפתעתי, היא הסכימה.  יצאה מהאמבטיה, התיישבה, עשתה מה שעשתה והודיעה לי שזה "מים רטוב" ואכן, להפתעתי אני רואה תוצאות בתוך הסיר.  עשיתי בלאגן גדול , המון כולכבודים, מחיאות כפיים, נישוקים וחיבוקות. שפכתי לשירותים והורדתי את המים.  הילדה המאושרת חזרה לאמבטיה.
 
אחרי מספר דקות, היא שוב צריכה לעשות .  אוהווו  קניתי לי מפטיר...  (ביטוי שאומר שנכנסתי למשימה שלא ידעתי שהיא תהיה כל כך גדולה)  בלית ברירה הצעתי לה שוב את ה"שירותים הקטן" והפעם התוצאה היתה גדולה ומסריחה ;-)
הפעם באמת השתגעתי מרוב צהלות שמחה.  שרתי לה "כל הכבוד" כמו שהם שרים בגן. ולא הפסקתי לדבר ולשבח את היותה גדולה (אמא`לה!)  הבטחתי לה שמחר נספר לגננת בגן, והיום נספר לאבא שלה. והילולה וטרללה!!!
 
תיכננתי לדלג על שלב הסיר. אבל שכנה בעלת נסיון (שבמקרה היתה גם המטפלת של פיצית) המליצה לי ללכת על זה.  מהרבה סיבות-
א) ידידותי יותר לילדה.  ואכן, אני רואה שמהשירותים היא ממש מפחדת ואילו ה"שירותים הקטן" כמו צעצוע בשבילה.
ב) בימים הראשונים מבלים שעות בשירותים בנסיונות שווא...  אם יש סיר, החיים לא צריכים להעצר, פשוט מניחים את הסיר בכל מקום.
ג) אפשר לקחת את הסיר לכל מקום, ולא צריך להלחץ לצאת מהבית.
ד) לא כל כך מגעיל לרוקן את הסיר, ממילא רגילים להחליף טיטול.
 
וואלה, בינתיים היא צודקת.
 
יאללה, אפשר ללכת לשוק לקנות 7 תחתונים בעשר שקל... לזרוק עם כל פישול שיבוא :)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
קוביית אלבום
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ י ל פ ל י ת אלא אם צויין אחרת