00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רולפי

עיטמוש - המאושר הלאומי

כבר כמה שבועות שאני מוטרדת מבחירת הציפור הלאומית. כשליאת שאלה אותי מי הציפור שלי עניתי "דרור" בלי לחשוב בכלל. זה היה כל כך ברור לי. ליאת אמרה שאחת כמוני בטוח תבחר בדרור, שהרי אני מממשת את הדרור שלי בכל פסיעה. אבל אני דוקא חשבתי על עיטמוש.

עיטמוש הוא המנהיג הבלתי מעורער של להקת הדרורים הקטנה שבחרה לה למשכן את שלושת עצי הפיקוס הענקיים על הדשא שמול הבית של ליאת. בתצפיות הלימוד שלי בחרתי אותם לנושא כבר מזמן. אני יכולה לצפות בהם שעות על גבי שעות. למעשה הם לימדו אותי את דרכי הקלילה יותר מכל חיה אחרת. עם עיטמוש המנהיג שלהם היו לי שיחות נפש רבות.

למה בכלל קראתי לו כך. זה התחיל בכך שעצמתי את עיניי כדי לחפש לו שם ואז נחת עלי "עיטם". ידעתי שהעיטם הוא ציפור טורפת גדולה ואכזרית וזה ממש לא מתאים לו. אבל ההפוך על הפוך הזה מצא חן בעיניי. כשליאת עוותה את פניה למשמע השם וטענה שטעם טוב לא היה לי אף פעם, הסכמתי לרכך קצת ל"עיטמוש". הריכוך הזה נראה לי גם יותר מתאים ככל שהפכנו יותר ויותר לידידים בנפש ואני רציתי שם חיבה שיאפשר לי להתרפק קצת על נוצותיו.

הבוקר – כשגברה טרדתי ביחס לציפור הלאומית והתביישתי גם בשביל עיטמוש שאפילו לא נכנס לרשימת עשרת הגדולים, הזמנתי אותו לשיחה מתחת לפיקוס הערסל הקרוי כך על שם הערסל התלוי על ענפיו. אני התכרבלתי לי בערסל ועיטמוש עמד על החוטים ושמח להתנדנד יחד איתי.

"זה לא מעליב אותך" שאלתי, "שלא נכנסת אפילו לרשימת עשרת הגדולים".

"זה מאד מעיק להיות ציפור לאומית" אמר לי עיטמוש.

"מה מעיק בזה?" שאלתי אף שגם בגרוני עמדה הרגשת חנק מסויימת.

"ראשית אני חוצה גבולות ולא רוצה להיות לאומי" אמר עיטמוש.

"נו באמת – מקסימום אתה חוצה את הגבול לדשא השכן" אמרתי.

עיטמוש גילה לי שמפעם לפעם יש לו מסעות ארוכים לירדן השכנה ואפילו יש לו שם אהובה נסתרת.

"הצלחת להפתיע אותי" אמרתי. "הייתי בטוחה שאתה שורץ פה כל הזמן.

"רוב הזמן" תיקן אותי עיטמוש.

"ומה עוד יש לך נגד ציפור לאומית"

"של איזה לאום" שאל אותי עיטמוש פתאום.

"המממ, הישראלי כמובן" עניתי.

"יש לאום כזה?" שאל עיטמוש.

"בטח" עניתי, "אתה מכיר את כל מה שאומרים על הישראלים – חוצפנים, שחצנים, קולניים, בדיוק כמו שאתם הדרורים".

"אנחנו אפורים, לא נוטים להתבלט, לא שחצנים ולא חושבים שאנחנו הכי טובים. גם לא כל כך חשוב לנו מה יגידו עלינו" ענה לי עיטמוש ולא נראה לי שהוא בכלל נעלב מהפרובוקציות שלי.

"חוץ מזה אין דבר כזה לאום ישראלי. אני יודע שנמרוד רוצה שיכתבו לו `ישראלי` בלאום ומשרד הפנים לא נותן לו".

נמאס לי מהשטויות של עיטמוש. אני מעריצה אותו בסתר ואני מאד רוצה שהוא יהיה העיטמוש הלאומי. הוא מנהיג מלידה שמעביר את להקת הדרורים שלו מעל המשברים ממש באותה קלילות עולה ויורדת שהם עפים בה.

עיטמוש ולהקתו הם המאושרים הלאומיים עולה לי מחשבה פתאום. באומה מוכת סבל וצרות אולי צריך לבחור את המאושרים הלאומיים, בזה אין להם מתחרים. לי יש דרך משלי לברר אם מישהו מאושר, אני אף פעם לא שואלת "אתה חושב שאתה מאושר?" מזה לא צומחות תשובות נכונות.

"מה מטריד אותך?" אני שואלת את עיטמוש. מנסיוני – המאושרים באמת צריכים לפשפש הרבה עד שהם מוצאים משהו שמטריד אותם.

"אני נראה לך מוטרד?" שואל עיטמוש שלא מבין מאיפה הבאתי אותה.

"שום דבר לא מטריד אותך, כלום כלום כלום?" אני ממשיכה לחפור את האושר מתוכו.

עיטמוש מנסה לדלות איזו טירדה אבל לא הולך לו. "לא ממש" הוא פולט לבסוף.

"זה לא קצת שחצני לומר שכלום לא מטריד אותך?" אני משחקת את הביצ`ית.

עיטמוש שולח בי מבט ארוך ואחר כך מושך בכתפיו הקטנות ואפילו לא טורח לענות לי.

אני את הבדיקות שלי גמרתי. עיטמוש הוא המאושר הלאומי שלי והגיבור החופשי שלי וכל מה שתרצו. ואם תבחרו את הבז או הנשר או הטווס או העייט אז אתם מאד ישראלים ואולי בגלל זה פספסתם את האחת האמיתית.

עיטמוש ממריא לו בלי מילת פרידה וכל השמיים שלו.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ukan1 אלא אם צויין אחרת