00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים האחרונים שלי

המוות וסגירת מעגלים

שבועיים שלושה לפני המסיבה מתקשרת אלי ענת. ענת הייתה החברה הכי טובה שלי בגיל ההתבגרות, נפרדנו לאחר הצבא. פגשתי אותה במקרה באיזה כנס בערך שנה לפני כן, דיברנו קצת וזהו.

היא רוצה להיפגש איתי, אני חוששת מעט.

 

אם לא הייתי הולכת למות, המפגש לא היה נערך.

 

אני יודעת ממני כמה חשוב לי לסגור מעגלים, לדבר, רק כשזה בא מהצד השני, יהיו שאלות וזה מלחיץ אותי.

אני מציעה מפגש נוסטלגי, אני אבקש מכרמי, חבר שלי מאז ימי הצופים, שלמזלי מקדיש לי עכשיו לא מעט זמן, להצטרף, ואני מבקשת  ממנה שגם יאירי, האיש שסיפר לה על מצבי, יבוא.

אנחנו קובעות ליום שישי בצהריים, כמעט שבוע לפני המסיבה.

 

ענת כרמי ויאירי באים, אנחנו נפגשים בחוף, מזג אוויר סתווי נהדר, הרוח מפנקת, והמפגש נעים לי, להפתעתי. הוא זורם וקל לדבר, וזה לא נשאר משהו נוסטלגי של זיכרונות. רק נוסטלגיה זה דבר חסר ערך בעיני, אבל  עולים הרבה דברים שקשורים בכאן ועכשיו.

אני מדברת בחופשיות על מצבי והשאלות באמת מתעניינות. ענת שואלת על כאן ועכשיו, למשל מה החמצתי. אני מדברת על זוגיות ומיניות, בגלוי, על השנים שויתרתי בתוך נישואים כושלים.

עם כרמי טוב לי כרגיל,  ואני שמחה לגלות שגם עם ענת ויאירי. יאירי גדל במקביל אלי, מכיתה א ועד סוף הצופים, תמיד הייתה בינינו סוג של הערכה, אבל רק מרחוק, והנה פתאום אחרי 27 שנים אנחנו גם מדברים. מה שמספיקים בסוף.

 

אנחנו מדברים על המסיבה, ואני מזמינה אותם לבוא.

 

ליאירי יש קשרים חברתיים הדוקים עם "חבורה" מימי הצופים. הוא שואל אם אני רוצה שמישהו מהם יבוא.

אני חושבת לחצי דקה, אומרת שאולי נועם ויואב, לנועם יש לי פינה חמה בלב, וטיפה מסקרן אותי מה יואב עשה עם האינדיוידואליזם שלו מאז.

אלא שאני מיד מסייגת. "אבל רק הם, בלי הנשים שלהם, כלומר הם או בכלל לא".

את זוגתו של אחד אני לא מכירה בכלל, ולא הכרתי אף פעם. פה ושם נפגשנו לרגע במקרה ברחוב, וזהו.

מזוגתו של השני יש לי רק זיכרונות, לא היכרות, הרי לא ראיתי גם אותה 25 שנה. אין לי שמץ של מושג מי היא היום.

אבל הזיכרון הוא של מישהי שתבוא לצפות, לבקר, ללגלג ולרכל.

בדיוק הדבר האחרון שאתה צריך בערב הכי מרגש שלך. וגם אם היא אחרת לגמרי, זה בטח לא הזמן לבדוק את זה.

לימים יתברר שצדקתי. הנה, חצי שנה עברה, ואני עדיין שומעת רכילויות מפה ומשם והסברים מצחיקים לאמירה שלי.

 

אני עוד מצליחה להיות מופתעת מזה שעברו כל כך הרבה שנים, ויש אנשים בגילי שעוד חיים ממש את גיל ההתבגרות.

יש משפט שאומר שאם בגיל חמישים אתה מרגיש וחושב כמו שהרגשת בגיל 20, בזבזת כנראה 30 שנה.

 

יאירי וכרמי נוסעים, אני נשארת עם ענת. והנה הרגעים שחששתי מהם. צריך לדבר על דברים, צריך לדבר על החברות שלנו שהסתיימה.

ענת שואלת אותי בגלוי ובישירות למה הפסקתי להיות חברה שלה.

ענת היא סמל ה"בסדר" בעיני, ולא לגנאי.

אני אומרת לה בכנות שהייתי צריכה ללכת למקום אחר, הייתי צריכה "ללכת לאיבוד".

זה נכון. בחרתי לי חיים קשים, הייתי צריכה להיות שם. בכלל, חפצים אובדים ונמצאים, אבל אנשים "הולכים לאיבוד", ואין "חוזרים מאיבוד".

במקרה הטוב יש "חזרתי לעצמי", מה שבלתי אפשרי אחרי "איבוד". מי שהולך לאיבוד לא יחזור לעצמו. הוא תמיד יחזור אחר.

ויש "מצאתי את עצמי", אבל למי ש"הולך לאיבוד" זה לא באמת קורה. זו עבודה קשה, לחזור משם. לא מוצאים את זה פתאום.

אז אני מדברת על הבחירה בריחוק, מקווה שהיא מבינה שזו לא היא, זו אני.

היא גם מספרת לי בעיניים טיפה מלאות דמעות שהיא שמעה ממישהי שהייתה איתי בסדנא על המון "סודות" שלי מגיל ההתבגרות, שהיא בכלל לא ידעה עליהם.

יש בה עלבון על הרמייה שבחברות שלנו, באמת היינו מאוד קרובות, והנה התברר שלא שיתפתי באמת בדברים הגדולים.

אני מספרת לה שהדברים האלו, סודות של הבית שלי, לא דוברו בכלל. הם היו שם וזהו. באמת לקח לי לא מעט שנים עד שהגעתי למקום שהכול "דביר", שהכול גלוי.

 

אני שמחה בדיעבד שהדברים עלו. אני שמחה שעשינו סוג של ניקיון. מגיע לה את זה ממני. היא גם תמשיך ללוות אותי אחר כך, בנתינה חמה.

 

אני מגיעה למסקנה שלרוב האנשים שאני מכירה יש שלוש או ארבע תקופות חיים.

הילדות המוקדמת

גיל ההתבגרות

הזמן שלוקח להתאושש מזה

 

ולאנשים שעובדים עם עצמם, תהיה גם תקופה  רביעית, של "עצמם"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל anatma אלא אם צויין אחרת