00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אהבה בימי סגלון

בלוג הצילום שלי

מכתב לאיש אהוב

 
 
השבוע סיימתי את הספר "החיים על דלת המקרר". הספר הזה הוא ספר שנקרא במהירות שיא, חצי שעה ונגמר.
הספר, כמו שכתוב בכריכה האחורית שלו, אומר דברים במעט מילים.
לקח לי שלושה ימים לקרוא אותו, אחרי כל פרק הייתי צריכה לנוח ריגשית.
כשהגעתי למכתב האחרון זלגו הדמעות מעיני ללא הפוגה.
הספר החזיר אותי אל הדובי שלי ואל תובנות שהדמעות זיככו בי, תובנות שגרמו לי לעשות שינוי בחיי העכשווים.
כמו הבת בספר, החלטתי לכתוב גם אני מכתב לדובי שלי, שיקרא אותו כשיעבור פה בבלוג המקדש כולו לזכרו.
 
*
 
דובי שלי
 
לקח לי כמעט שנה עד שהייתי מסוגלת לתת למישהו אחר לגעת בי, שנה. אחרי כמעט שש שנים שאף גבר מלבדך, לא נגע בי.
אני בטוחה שאם היית שומע עליו, היית מרים גבה ושואל אותי מה אני עושה איתו. היית מקשה קושיות, כמו שלא חסת עלי אז, בימים ההם שחשבתי שמצאתי אהבה לכל החיים - הימים של גילי.
ההבדל הוא שאז, היית אתה לי, חיכית לי, היה מי שינגב לי את הדמעות ויקבל אותי חזרה אל בין הזרועות, שכל כך התגעגעו אלי.
עכשו, אני לבד. עכשו אני מרגישה לבד.
שבע שנים לא הרגשתי לבד. גם שהייתי לבד שבתות וחגים לא הרגשתי לבד, תמיד היית אתה שם ברקע, חושב עלי, מדבר איתי כשיכולת, מתקשקש איתי בצ`אט. לא נותן לי להרגיש לבד, גם כשהייתי בפועל לבד.
עכשו שאתה לא פה יותר, אני מרגישה בפעם הראשונה בחיי מהו המושג לבד, והוא לא נעים לי. פעם לא היה לי קשה בכלל להיות לבד, עכשו אני מגלה לפעמים שזה קשה קשה. אני אוהבת את הלבד שלי, ואני יודעת למלא את הזמן שלי, אבל פתאום בשבתות וחגים כשאני לבד, להפתעתי, אני גם מרגישה לבד, למרות שאני לא משתעממת לרגע, לשניה. זה משהו שקשור באינות שלך.
 
אתה יודע, בחודשים האלה שהתנסתי בקשר הזה, הרגשתי אותך מביט בי כל הזמן , לא ממש מאושר. ידעתי שזה לא מקנאה, כי אני יודעת שאתה רוצה שאמשיך את חיי ואהיה מאושרת. תהית בינך לבינך מה אני עושה שם, בתוך הקשר הזה. לא היית מאושר, אבל חשבת שאני צריכה לחזור לחיים, וזה כנראה שלב שאני צריכה לעבור בדרך.
הנה עברתי אותו, ולדעתי עברתי אותו בכבוד רב. הייתי במקום של חולשה, הייתי מודעת לה, אך לא יכולתי להמנע מהמגע הרך שחוויתי, שכל כך חסר לי מאז שהלכת. נשבתי בקול גברי שחסר לי. התעשטתי, הבנתי שאסור לי להסתפק במועט. ניסיתי לעשות את הניתוק בצורה מכובדת, אך כשהצד השני לא משתף פעולה, אין ברירה מלהכות. כשמכים זה כואב, זה ברור. היכתי והקאתי אותו מחיי.
אני לא מצטערת על הנסיון הזה. הוא הביא אותי למקום שבו אני יכולה להמשיך את חיי אל איש חדש. על זה אני מודה לו. הידיעה שאני מסוגלת שוב להנות ממגע של גבר אחר היא שלב חשוב בחיי, חששתי ממנו כל כך.
 
הנה אני עם פנים אל החיים, אל העתיד.
אני בטוחה שאתה איתי, שמח ומאושר בכל הישג ונסיון שלי.
 
אוהבת אותך
תמיד תמשיך להיות איתי
תן סימן יקירי, כשאתה בסביבה.
 
 
J שלך
 
*
הספר בסופו של דבר לא משהו, אפשר בהחלט לותר עליו. אבל אני שמחה שקראתי אותו. היה לו תפקיד בחיי.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

49 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ר ש פ י ם אלא אם צויין אחרת