11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג (הרשמי) של נתאי

על הדמות של מיכל

לפני כמה שבועות, כשאר הלכתי בעיר, פגשתי את מיכל.
המפגש היה מאוד מרגש, מאוד שמחתי לפגוש אותה, אחת הסיבות לכך היא שסיפרתי לה על כך שהיא הפכה אצלי לדמות ראשית בסיפורים...
 
מי שלא יודע מי זאת מיכל מוזמן לעיין בסיפורים הבאים שכתבתי:
סיפורים לפסח, ראש השנה ויום כיפור:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=682130
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=797586
http://www.tapuz.co.il/Blog/viewEntry.asp?EntryId=935931
http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=942632
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1080236
http://nitayfiles.googlepages.com/passoverstories.doc
 
סיפורים לחנוכה:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=854297&passok=yes
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=858152&passok=yes
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=860282&passok=yes
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=861146&passok=yes
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=862136&passok=yes
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=863556&passok=yes
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=866746&passok=yes
 
(וישנם עוד לא מעט סיפורים כאלו שעוד לא פירסמתי בבלוג)
 
האמת, אותה מיכל כלל לא ידעה שהפכתי אותה לדמות מרכזית בסיפורים, וכל הזמן חיכיתי לרגע שבו אני אפגוש אותה מתישהו ואכל לספר לה זאת.
הרבה אנשים שקראו את הסיפורים שלי שאלו אותי מי זאת מיכל והאם היא אמיתית.
זה דירבן אותי לכתוב משהו על אותה מיכל, לספר עליה, אבל משום מה, זה לא יצא.
אחרי שפגשתי אותה החלטתי שאני חייב לכתוב על כך רשומה ברגע שיהיה לי זמן. אגב, פסח הוא זמן מעולה מכיוון שהסיפור הראשון שלי עם מיכל נכתב לכבוד פסח והקדשתי אותו בשבילה - מצה של שוקולד.
 
אז לכל מי שזה סיקרן אותו אי-פעם כאשר הוא קרה סיפור שלי עם מיכל, הנה הסיפור המלא של איך בניתי את הדמות הזאת ואיך קבעתי מה יהיה תפקידה:
 
לפני שנתיים התנדבתי באירגון "גשר".
תוך כדי שעבדתי שמה היו שם כמה בנות שעשו שירות לאומי ב"עמיעד" (מדרשה).
לקראת חג הפסח החלטתי שאני מביא להן במתנה סיפורים שאני אכתוב, כלומר סיפור שהדמות המרכזית בו היא אותה אחת.
היות ובעיני הקדשה של משהו שהוא פרי יצירתך זאת המתנה הכי אמיתית, היות היות והיא באמת באה מכל הלב.
לאחת הבנות שם קראו מיכל לנקרי ולה הקדשתי את הסיפור "מצה של שוקולד".
משום מה, זה היה הסיפור שהכי אהבתי ממה שכתבתי להן, ובייחוד מאוד אהבתי את הדמות שייצרתי בו.
 
עד כאן סיפרתי מי זאת מיכל, אבל עכשיו אני אספר לכם על הדמות שנמצאת בסיפורים שלי, שמיכל האמיתית היא כמובן ההשראה לאותה דמות.
 
כפי שספירתי קודם, זה קרה בתקופה שבה התנדבתי בגשר, באותה תקופה, בשנה שבין השנת שרות שלי לצבא (בדיוק שנה) התעסקתי רבות במה שקרוי "קירוב לבבות", כלומר, גישור בין דתיים לחילונים, הנושא מאוד עניין אותי ובייחוד מה שקרוי "הקונפליקט שבין דתי לחילוני" (שבעיני יש בו לא מעט פילוסופיה). כמו כן, גם היהדות מאוד ענייניה אותי, בכל המ שקשור לחגים, מצוות ואמונה ואת מרבית השנה הזאת הקדשתי לנושא הזה.
הכל התחיל האמת, מערב אחד שהייתי צריך להרים בהיותי עושה שנת שירות בשומר הצעיר. רכז האזור דאז, יובל אופק, שאל אותי על מה הייתי רוצה להרים ערב (שקשור להתנתקות. כי שנת השירות שלי היית בשנת 2004-2005, בדיוק השנה שבה קרתה ההתנקות). החלטתי שהיות ורוב השנה עסקתי במה שקשור ביחס שבינינו לבין הדתיים (בין אם מדובר בשיחות שערכתי עם אנשים שחילקו סרטים כתומים במקומות מרכזיים בירושלים ובין אם מדובר בכל מיני שיחות אחרות שהתשתתפתי בהן), אעשה ערב בנושא הזה, ביחס שלנו כלפי המפונים והציבור שמתנגד להתנתקות.
 
כחלק מההכנות לערב נכנסתי למרכז הפורומים של גוש-קטיף (באתר קטיף.נט שהיום כבר איננו) והסברתי שמה מי אני ולשם מה נכנסתי.
לאט לאט, מעבר לכל מה שקשור לאותו ערב, ראיתי איך אני נקשר לאותם אנשים שנמצאים שם בפורום ומתחיל לדבר איתם על דברים שהם הרבה מעבר. בין אם מדובר בכל מיני משחקי פורומים למיניהם ובין אם מדובר באיזה דיון על משהו שלא קשור בהכרח לפוליטיקה הישראלית.
קצת אחרי שממש השתקעתי בפורום ונהייתי חבר מן המניין קיבלתי הודעות פרטיות מבנות שאמרו לי שזה מאוד אמיץ בעינן שחילוני ושמאלן כמוני נמצא שם בפורום ומדבר עם החברים שם בכזאת פתיחות.
חלקן הגדול ביקש ממני את מספר האייסיקיו ורצה לשמוע מה יש לי לומר ולדבר איתי.
כך בעצם התחילה להבנות הדמות של מיכל מבחינה רעיוניות. הרבה לפני שהכרתי את אותה מיכל, הרעיונות שמוזכרים בסיפורים נבנו באותן שיחות ארוכות שנמשכו שעות על גבי שעות.
אני ואותן בנות, דיברנו גם בפורום וגם באייסיקיו (והודעות פרטיות) ולאט לאט הרגשתי שאני אולי איכשהו מצליח להבין איך הציבור הדתי-לאומי (או ליתר דיוק - עם מי שאני דיברתי) רואה את הציבור שלי.
 
לאחר מכן, קרה מה שסיפרתי קודם, התנדבתי בגשר ופגשתי את מיכל.
כשכתבתי לה את הסיפור, מעבר לזה שמאוד אהבתי את אותו, אהבתי מאוד את הדמות שיצרתי. לא שמתי לב, אבל  "מיכל" היא בדיוק הדמות שהייתי צריך בשביל הסיפורים האלה שמופיעים ברשימה למעלה.
 
זה מתחיל מכך, שראיתי במיכל האמיתית מעין אנטגוניזם למי שאני:
 

   "אני"       

  מיכל    

בן

בת

חילוני

דתייה

שמאלן

ימינית

 
והדבר שהיה משותף לשנינו הוא ששנינו אהבנו פילוסופיה (היא פילוסופיה יהודית כמובן).
חשוב לציין, שאת האנטגוניזם שראיתי ביני ובין מיכל ראיתי גם אצל שאר הבנות (מבחינת המאפיינים שיש בטבלה מתחת למיכל. כל הבנות שדיברתי איתן ענו על שלושת הקריטריונים) שאת הרעיונות שעלו בשיחות איתן הכנסתי לסיפורים.
 
הסיפור השני שכתבתי עם מיכל היה - חלומות של תפוחים בדבש
שמה, כבר החלטתי שאני הולך לפתח ממש דמות (מי שיקרא את שני הסיפורים הראשונים עם מיכל "מצה של שוקולד" ו"חלומות של תפוחים בדבש" יראה שיש הבדל בין מיכל בסיפור הראשון ובין מיכל בסיפור השני, כאשר מיכל שבסיפור השני היא מיכל שנמצאת בסיפורים שלי).
כמובן שהקצנתי את הדמות שנקראת "אני" מאוד. הפכתי את הדמות שלי ("אני") בסיפור - לבן חילוני, שאין לו מושג ביהדות ויש לו ידידה אחת בשם מיכל, שהיא דתייה והיא כחלק מהשיחות שלהם מלמדת אותו לא מעט על היהדות.
אני מסביר לאנשים שאני בסיפור (בשפה מקצועית "הדובר") זה לא אני נתאי ("המחבר"), מכיוון שחשוב לזכור שאני הוא זה שגם כותב את הדברים שמיכל אומרת.
 
בקשר למיכל, גם אצלה שיניתי כמובן לא מעט דברים  מאותה מיכל שהכרתי. למשל, אותה מיכל (האמיתית, שהכרתי) לא נותנת את הטלפון שלה לבנים. אבל הדמות של מיכל אצלי בסיפורים, כן נותנת ובהמון מקרים זה מה שמקדם את העלילה - השיחות בטלפון וכו`. החלטתי לייצור דמות שהיא לא אחד לאחד כמו אותה מיכל, גם כי יהיה לי מאוד קשה לעשות דמות אחד לאחד (ומעבר לכך, אני לא חושב שזה הכי טוב) וגם כי זה פחות הגביל אותי וככה יכולתי לשחק עם הדמות כמה שמתחשק לי כדי שהיא תתאים לסיפורים. אבל המקור לדמות היא אותה מיכל מגשר, ולכן החלטתי בנוסף למאפיינים הדומים להשאיר גם את אותו השם.
 
היות ואני מאוד אוהב לכתוב סיפורים והקונפליקט שבין דתי לחילוני יכול להפוך להיות דבר מעניין ביותר, חשבתי שזה יהיה מאוד מעניין להפגיש דמות כמו של מיכל עם דמות מוקצנת מהסוג שלי ולהפוך את המפגשים הללו לסיפורים.
על זה בעצם מבוססים הסיפורים שלי שבהם מופיעה גם מיכל, על המפגש שבין דתי לחילוני באופן המוקצן (מבחינת הדמויות) ותוך כדי הסיפורים שתי הדמויות עוברות מסע שבו כל אחת לומדת על השניה ועל העולם שלה.
 
הרעיונות שנמצאים בתוך הסיפורים, מבוססים, כמו שהזכרתי קודם על שיחות של שעות על גבי שעות עם אותן בנות, כאשר הדמות של מיכל (במובן של מה שהיא אומרת) היא בלא מעט מקרים, לא רק התוכן של השיחות, אלא הדרך שבה אני רואה את איך שאותן בנות ראו את האדם החילוני או את החילוניות. לא תמיד השיחות בסיפורים מופיעות אחד לאחד כמו שהן היו במקור, לפעמים עירבבתי בין שיחות ולפעמים לקחתי רק חלק או רק רעיון אחד ויש מקרים שבהם גם שמתי התרשמות כללית ולאו דווקא איזה רעיון שהיה בשיחה ספציפית.
כמובן, שמעבר לשיחות גם שילבתי בתוך הסיפורים כל מיני רעיונות שלי וכל מיני דברים שקראתי בנושא.
לסיפורים עצמם החלטתי שאני לא אערב פוליטיקה אלא רק במקרים חריגים (וזה עד עתה לא קרה) אלא ידובר בהם בעיקר על היהדות ועל הקונפליקט שבין דתי לחילוני.
 
כמובן שאני חייב תודה גדולה למיכל, שנתנה לי השראה ליצור דמות שמאוד שמחתי לראות איך היא מתפתחת בסיפורים שלי וכמובן לאותן בנות שדיברו איתי במשך אותה תקופה והיוו את הבסיס הרעיוני לדמות של מיכל (ואני מקוה מאוד שלא שכחתי מישהי):
 
אלומה,
שרון נתיב,
מורן כהן,
צופיה גמליאל,
נועה גמליאל,
רחלי גוהרי,
חגית ברוכי,
רותי,
אלמוג,
 
ובתקופה יותר מאוחרת, היו עוד בנות שיצא לי לדבר איתן, אבל הרעיונות שעלו בשיחות איתן כבר לא נכנסו לסיפורים (כבר המון זמן שלא יצא לי לכתוב), אבל בכל אופן החלטתי להודות להן, כי הרעיונות שעלו בשיחות איתן עוד יכנסו לסיפורים שלי עם מיכל ולכן גם הן תרמו לא מעט לאותה דמות:
רחלי עברון,
יעל שינובר,
שולמית בלאו.
 
ובנוסף, היו עוד בנות שעשו שירות לאומי ביחד עם מיכל, שגם מהשיחות איתן קיבלתי השראה לשיחות בסיפורים:
ריבה בנון,
מיכל לנקרי, (שמתי אותה שנייה, כי השיחות המעמיקות יותר היו לי עם ריבה)
אודליה, עדי, חנה והודיה.
 
 
 
 
 
(אגב, אותה מיכל, נכון לעכשיו, היא סטודנטית באוניברסיטת בר-אילן).
 
על הסיפורים עצמם אולי אני אכתוב רשומה אחרת, מטרת הרשומה הזאת הייתה להסביר מי זאת "מיכל" שנמצאת בסיפורים שלי.
 
שיהיה לכולכם חג פסח שמח וכשר!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ny22 אלא אם צויין אחרת