00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

הבית הכחול (והאחרון)

לבית הכחול נכנסנו ברגל שמאל.
קרובים לקצה שלנו מבחינה כלכלית נמלטנו מהבית הלבן שסימל עבורנו חיי רווחה שהוחמצו.
הבחירה שלנו בבית הכחול הייתה טעות, וידענו את זה.
מיהרנו להימלט מהבית הלבן, מיהרנו מכדי להמתין לבית הנכון עבורנו.

הלכנו נגד התחושות שלנו ושכרנו בית במקום רועש, חצי דקה הליכה מרחוב אלנבי.
חדר השינה  היה צבוע בכחול כהה מחריד.
חדר הילדים בכחול שמזכיר את החדר של ואן-גוך בארל.
הדירה גרמה לנו תחושה כזו של אזלת-יד, לא היינו מסוגלים אפילו לחשוב על צביעה מחדש.
לפנינו גרו שם שני סטודנטים  לרפואה, שהשאירו את הדירה במצב מזעזע, עם ערימות של קונדומים משומשים בחדר השינה ומזרקים משומשים. היו שם בקבוקי אדרל ריקים (ספידים) ושלל אריזות של אמפטמינים למיניהם בכל פינה.
בלילה הראשון הבנו את גודל הטעות.
שאגת האוטובוסים נמשכה עד אחרי 1 בלילה, והתחדשה ב-5 בבוקר. בין לבין החרידו את שנתנו המקוטעת סירנות, צעקות וקללות.
בבוקר כשיצאתי לזרוק אשפה  הרחתי ריח עז של שתן, אדמת הבניין הייתה ספוגה בו.
כל מי שמכיר את חיי הלילה הסוערים של אלנבי מכיר את המשתינים בחצרות הבתים. אני שואלת את עצמי איך לא ראיתי את זה קודם?
למה בחרתי להעניש את עצמי בבית הכחול?
 
עד עכשיו כשאני נזכרת במקום ההוא, הכחול הכהה הזה מציף אותי, יחד עם ריח השתן.
 
מה שאני זוכרת משם: יום כיפור שקט להפליא, ממש תאווה לאוזניים.
 הילדונת שלי שלי מגלה את הצבעים לראשונה ומתחילה לצייר,
 הליכות לדיזנגוף סנטר עם העגלה, הלוך ושוב, הלוך ושוב, רק לא לחזור הבייתה.
 מחלה אחר מחלה של הילדונת ללא הפוגה,
 חיפושים אחרי דירה מחוץ לעיר.
לאחר מספר חודשים עזבנו את תל-אביב, ולא נחזור.
 
*בחרתי בציור של דגנית ברסט, "השחיין", בשבילי הציור הזה של האיש הלכוד בחושך הכחול, שאינו מבדיל  בין מים לשמיים, ממחיש היטב את תחושת החנק שעורר בי הבית הזה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

65 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת