00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים האחרונים שלי

איך ימצא אותי המוות

למוות, כמו שכבר הזכרתי, יש גם "טכניקה". או שאלות על רגע אחד.

שני סיפורים ששמעתי,  את הראשון שמעתי לאחרונה, מאחותי וחברה שלה, שעוסקות בתיירות נכנסת.

 באחד הימים הגיעה משלחת נשים מארה"ב, ולאחת הנשים לא נמצא תיק האיפור שלה. הן הבטיחו לה שיערכו חיפוש, ואם לא ימצא, הן יתקשרו לחברת התעופה.

"לא", אמרה האישה. "אני הולכת לישון מאופרת, לאחר טיפוח יסודי של הפנים".

הן הנהנו בהבנה, אבל הסבירו לה שכרגע אין מה לעשות, אולי לארגן משהו בינתיים, ומחר כבר ידאגו לה לזה.

"בשום אופן" אמרה האישה. "אימא שלי מתה כל כך יפה, וכשמצאו אותה זה מה שכולם אמרו. אני לא הולכת לישון ככה, אני מתכוננת לזה כל לילה, וכך יהיה גם הלילה"

בסופו של יום, הן נסעו ורכשו לה תכשירי טיפוח ואיפור במאות שקלים, כדי שאם יקרה משהו, תהיה יפה במותה. או לפחות תרגיש כך.

 

ואת הסיפור הזה, שמעתי כבר לפני שנים, מאיש צעיר,  שהיה אז כבן 30

 יום אחד הוא שמע ידיעה ברדיו, שבתאונת דרכים בדרך לאילת נהרגו שני צעירים, כשנמצא הרכב, כך נאמר בהודעה, עוד התנגנה קלטת של להקת "ווהאם".

הוא הזדעזע.

הוא מתעב את הלהקה הזאת.

המחשבה שימצאו אותו במצב כזה פשוט החרידה אותו.

בפעם הבאה שהוא ניגש לרכב, הוא מיין מחדש את כל המוזיקה שהייתה לו שם, והשאיר רק את מה שנראה לו איכותי, או מספיק מרשים להימצא איתו. אבל עברו כמה ימים, ועניין המוזיקה המשיך לטרוד אותו. אז הוא מיין שוב, והשאיר רק מוזיקה קלאסית. ושוב עברו כמה ימים של חוסר מנוחה, והוא רץ לחנות וקנה רק מוזיקה מתאימה.

 ה"רקוויאם של מוצארט", "הרקוויאם של ורדי", "השיר על מות הילדים" ועוד.

הבעיה הייתה, שלרוב אדם אינו יודע מתי שעתו מגיעה, או שעטתו של רכב אחר מגיעה, ולכן, כדי להיות מוכן, צריך לשמוע את המוזיקה בכל נסיעה. וכך כבר מספר שנים, הוא נוהג תמיד,  גם כשילדיו איתו, כשמוזיקה "ראויה" מושמעת.

 

מה, ככה אני אחיה עכשיו?

 

שאלות שצצו:  איך הייתי רוצה להימצא בזמן מותי?

מה ללבוש. ללבוש לבן? לבן זה מעניין. צבע של כלה וצבע של תכריכים. כלה וכליה. התכלות. מעניין, לא?. זה חשוב בכלל, עניין הלבוש?

באיזה יום אני רוצה להיקבר? שישי? זה חשוב?

מה יותר חשוב, באיזה יום אקבר, או איזה מזג אויר יהיה? גשם? שרב?

באיזה בית למות? באיזו מיטה? אצל אימא שלי?

זה חשוב לי לדעת מראש כמה אנשים יהיו? יגידו משהו? יספידו? זה כן חשוב?

 

ותשובות. זה בא והולך,  אבל פחות ופחות.

 ויש את "רוח הדברים"

זה לא חשוב מה אני אלבש. רק שאראה אסתטית ואהיה נקייה.

זה לא חשוב היום. מתי שאמות זה יהיה יום מותי. גם לא צריך מוזיקת רקע. זה מספיק דרמטי בלי זה.

גשם כנראה כבר לא יהיה.

ובעניין הבתים הכול כל כך מתהפך כל הזמן, בתוך דרמות החיים שלי, שבשביל מה לנחש. מידי פעם אני חושבת על חדר במנזר. אבל מי רוצה משטרה. ולמות אני כנראה רוצה בבית.  במיטה מוכרת.

ונכון שלכאורה אין לי בית משלי, אבל אני מרגישה בבית בכל מקום שבו אני שמה את הראש, אצל אימא שלי, אצל ליאורה, אצל אחותי.

לא, כבר סיכמנו שהלוויה לא בשבילי, היא בשביל מי שנשאר, אז אני לא  צריכה אפילו לחשוב מה אני רוצה. אני לא צריכה שיעשו את זה בשבילי, שלא ירצו אותי.

 

אז מה כן חשוב? שזה יבוא בלי כאב ובלי פחד. בשלווה ותו לא.

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל anatma אלא אם צויין אחרת