00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רשמי תודעה

הרהורים אודות המוות ומחווה לאנשים המוזכרים ברשומה

 
 
מהזמנים בהם אני כותב בבלוגיה ועד היום, נתקלתי בשני בלוגים של אנשים שאינם נמצאים עוד בעולמם של בני האדם, ובבלוג שלישי של אשה שעומדת להיפרד מעולמנו בקרוב. אני מזכיר את אותם אנשים ואת הדברים שכתבו בבלוגים שלהם, כיוון שאני עצמי איני חדל מלהרהר במותי שלי, אשר עם השנים שחולפות הופך לי לעובדה ממשית ובהירה יותר ויותר. מיזה זמן לא מועט, אנשים שעימם גדלתי ועברתי אירועים מאירועים שונים, אינם עוד. מי מהם נפטרו מן העולם בזקנתם, מי מהם צעירים יחסית; מהם מתו בהפתעה וללא התראה מוקדמת, ואחרים ממחלה רבת שנים.
 
הבלוג הראשון בו נתקלתי היה בזמנה של מלחמת לבנון השניה. כתב אותו איש צעיר כבן תשע-עשרה שכינה את עצמו בתפוז בשם קשמר. קשמר היה טנקיסט באותה מלחמה, בה נהרג. אני רק יכול לנחש את מחשבותיו בימים שקדמו למותו, אך מקריאה ברשומותיו (לא קראתי את כולן) יכולתי לראות שמדובר בצעיר תאב חיים, שמח, ומלא בתוכניות לעתידו. באחת, המוות קטע את הכל.
 
הבלוג השני הוא של אשה שכינתה את עצמה בתפוז בשם mayanzz. קראתי מעט מרשומותיה והתבוננתי בצילומים היפים שעיטרה אותן בהם. היא הייתה מודעת לעובדת מותה הממשמש ובא. נראה היה לי שהיא מנסה, כמיטב יכולתה, לחיות את הנותר לה בצורה הטובה שיכלה. הרשומה האחרונה בבלוג, היא רשומת פרידה שהעלו אוהביה וחבריה, והרשומה האחרונה בבלוג של קשמר היא רשומה שהספיק עוד לכתוב טרם מותו, ושקרוביו החליטו להעלות אותה כרשומה פרידה ומחווה לזכרו.
 
הבלוג השלישי הוא בלוג של אשה המכנה את עצמה בתפוז כ anatma. ברשומתה הראשונה היא מספרת על גילוי עובדת מותה הקרב ובא. בגילוי לב מדהים, באומץ רב, ולא פחות מכך, בבהירות ובצלילות, ברשומותיה האחרות היא מספרת את המתרחש בחייה הפנימיים והחיצוניים ללא גילוי נראה לעין של רחמים עצמיים. גם ברשומותיה של mayanzz לא מצאתי גילויים חיצוניים של רחמים עצמיים. אינני יודע כמובן את שהתרחש, ומתרחש, בלבן של שתי נשים אלה מלבד מה שגילו ברשומותיהן, אבל גם כך, אני מאחל לעצמי את אומץ לבן, בהירותן וצלילותן. גם את אומץ לבו של קשמר אני מאחל לעצמי, שלמרות אימת המלחמה היה מוכן לצאת ולפגוש את מותו האפשרי שהפך לוודאי. יהי זכרם ברוך של השניים שאינם יותר בעולמנו, ומי ייתן שכנגד כל סיכוייה (על פי הרופאים) anatma תזכה לעוד חיים ארוכים של אושר ושמחה עם ילדיה ואהוביה.
 
אני כותב אודות אנשים אלה כיוון שברשומותיהם אני רואה את חיי ומותי שלי. את תוכניותיי שעלולות להיקטע, את בריאותי שעלולה להפוך במהרה למחלה, את מותי, שבמוקדם או במאוחר, הינו עובדת סיומי המוחלט. אני כותב אודותיהם כיוון שחייהם ומותם משמשים לי השראה, לימוד ואבחנה נכוחה. של מה שחשוב ומה שאינו חשוב. של מה שמטופש ומיותר, ושל מה שהכרחי ומועיל. הלוואי ואדע ליישם הבנות אלה. הלוואי וכולנו נדע להבחין בין מה שמיותר ומטופש לבין מה שהכרחי ומועיל. שהרי למות, כולנו נמות ממילא. אם כך, מה הטעם בלהקדים את מה שממילא הינו עובדה מוגמרת? על שום מה המחשבות המטופשות, הכעסים המיותרים, השנאות, הדיכדוך שמקורו בדמיונותינו, הריקנות המשמימה, ההיאחזות המיותרת בחלומות שווא? אילו היינו משתמשים בעובדת מותנו כמשקפת דרכה נתבונן בחיינו, כמה מכל זה היינו חוסכים מעצמנו, מאהובינו ומשאר היצורים, בני אדם ואחרים בהם איננו מפסיקים לפגוע?
 
עם השנים חלומותיי ושאיפותיי נושרים ממני. את חלקם הצלחתי להגשים, ואחרים לא. אילו היום מישהו היה שואל אותי מה הייתי רוצה להיות ואיך הייתי רוצה לחיות, הייתי עונה לו שאינני רוצה דבר מלבד זאת: לחיות ולמות ללא פחד. לחיות ולמות ללא פחד.
 
וכל השאר, מה עם כל השאר? אם אשיג את זה, אין דבר שלא אוכל לשאת.
 
 
ובל נשכח את קורבנות האיוולת המרושעת, המטופשת וסרת הטעם בטיבט, בבורמה, בדארפור ובכל מקום אחר על פני האדמה הזו. מי ייתן והחכמה והתבונה תפצענה בלבם של המדכאים והמרצחים, כדי שיוכלו לראות את איוולתם ובמהרה לתקן את מעשיהם הנלוזים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנטידווה אלא אם צויין אחרת