00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סין: בחזרה למשבצת הראשונה

כתבת אורח: כמעט 3 שנים בסין

 
3 שנים זה בדרך כלל זמן המספיק לכל קדנציה, והנה מקץ הקדנציה הראשונה של דייגו ידידי, כבכיר בחברת אופנה אירופאית בסין, הוא מבקש לחלוק עם האומה ממעט התובנות שרכש במשך התקופה. הנכתב מטה הוא פרי עטו בלבד, והמערכת ממליצה בחום לא לקרוא את הכתבה הבאה באוזני ילדים. קריאה מהנה:
 
 
טוב, אז קצת הקדמה, אני דיאגו (דיאגו זה עם א ולא עם שתי יודים וזה כי כשעליתי לארץ אז איזה טמבל החליט שזה עם א ומאז אני זורם עם זה, דרך אגב אני אוהב להשתמש בסוגריים אז אל תתפלאו אם  תראו את זה מופיע כמה וכמה פעמים בפוסט הזה) ואני עוד חודש סוגר שלוש שנים בסין, בסין אני בעיקר מתעסק בייצור אביזרי אופנה מה שנותן לי את העונג להתעסק עם האוכלוסיה הפחות מועדפת עליי בסין.

 

בפוסט הזה אתם תקראו הרבה סיפורים שמוליכים לסיפורים אחרים, אבל אל דאגה הסיפור מסגרת (המורה שלי להבעה לימדה אותי את המושג הזה) נשאר קבוע והוא נסיעת עסקים רגילה בסין כמטאפורה על החיים פה. אה, ואל תצפו למצוא פה איזה לקח חשוב כי כמו פרק של סיינפלד אין לפוסט הזה שום לקח חוץ מאולי שהגיע הזמן לקנות מקלדת בעיברית כי הקלדה עיוורת זה לא הצד החזק שלי.

 

זה היה הבוקר של יום שישי ה 11 לפברואר (זה סתם נשמע דראמתי פשוט לא ידעתי איך להתחיל) כשקמתי לעוד יום סיני לא רגיל והפעם נאלצתי לקום בשש בבוקר (בדרך כלל אני קם ב 8 וחצי) על מנת לתפוס את האוטובוס של 8 בבוקר מ-YIWU (שזה איפה שאני גר) ל- WENZHOUE מרחק שלוש שעות נסיעה. איך שקמתי הלכתי למחשב ושמתי גלגלגצ וחשבתי לעצמי שזה היה רעיון טוב לשדרג את מהירות הגלישה ל M4 יומיים לפני זה כי עכשיו אני שומע חלק בלי הפרעות וגם כל ההורדות מאתמול כמעט והסתיימו.

השעה היתה שש בבוקר בסין כלומר נפלתי בדיוק על החדשות של אחת בבוקר בארץ ושמחתי לשמוע שמכבי ניצח (ולא ניצחה) את ברצלונה באותו ערב והעפילה לפיינל פור, כמובן שהיו עוד חדשות לגבי תקיפות חיל האויר בעזה אבל מי שמכיר אותי יודע שזה פחות מעניין אותי ולכן הלכתי לשירותים כי התחיל להתפתח בצ`אקרת הבסיס ראש של צב די גדול.

 

ואז תוך כדי ישיבה בשירותים והאזנה לרדיו (זה חלק מהכיף מליהיות לבד בבית, אפשר לשבת בשירותים ולא לסגור את הדלת) הייתה לי מן הארה, לא משהו גדול כמו ההארה של הבחור ההוא שהשתחרר מגבעתי, נסע להודו, גידל זקן והוריד ראש אחד יותר מידי ואז החליט שהוא טיוהר ופתח כת למשחקי כדורגל לצלילי מוסיקת טראנס והורדת ראשים, ונתן לה שם של צ`ולה בוליביאנית זקנה (פאצ`ה מאמה), אז לא כזאת, אלא הארה קטנה כזאת כמו שלמשל אתה בבית קפה ואתה מסמן למלצרית בעזרת הרווח שבין האגודל לאצבע שאתה רוצה ככה קצת חלב....אז כזאת הארה קטנה -שהיום אני ארשום סוג של מה שאני (ושוב זה מה שאני חושב) חושב על החיים פה בסין.

 

אז יצאתי מהבית (חוזר לסיפור מסגרת) והלכתי לכיוון המשרד כדי להפגש עם חורחה (השם הסיני שלו זה WANGHAO) שהוא אפשר להגיד החבר הסיני היחיד שיש לי. תוך כדי הליכה בשעה מוקדמת זו ראיתי איזה עוד אנשים קמים בשעה הזאת, ובסין כמו בכל העולם בד"כ האנשים שערים בשעות כאלו הם העובדים השחורים שמחכים לאיזה מישהו שיעסיק אותם (כמו בדימונה,ששם גדלתי, שאתה קם למשמרת בוקר במפעלי ים המלח), עוד משהו שמשותף לסין כמו לשאר העולם שאין מצב לראות איזה כוסית לפני 10 בבוקר (סתם נקודה למחשבה).

 

 

 

 

 

 

טוב אז הגעתי למשרד ושלחתי לחורחה SMS: YALLA I AM HERE או בעיברית יאללה אני פה, הוא ירד והלכנו לקנות איזה משהו זריז לאכול, אני איזה יוגורט ושוקולד DOVE והוא כמובן איזה באו דזה עסיסי על הבוקר (פה תשים את התמונה) מה שמוביל אותי לנקודה הראשונה שלי לגבי סין והיא סוגיית האוכל:

אז ככה אני לא רוצה לפתוח בדיון בסוגיה האם האוכל הסיני מסריח או לא (ודרך אגב הוא כן) אבל אני אומר אוכל סיני בא טוב רק פעמיים או גג שלוש פעמים בשבוע, ואם אתה גר בסין ובמקום איזה סטארבקס ככה טוב על הבוקר אתה מעדיף איזה באו דזה מסריח משום מה, אז אתה אחד משני האנשים הבאים:

 

1.      אתה מטייל בסין ועוד לא סגרת חצי שנה בסין ועדיין חושב לעצמך: "למה באתי לסין אם לא בשביל לאכול את האוכל המקומי?"

 

2.      אתה גר בסין ואין לך כסף לאיזה קפה נורמאלי (אז כדאי שתחזור לארץ כי לא משלמים לך מספיק).

 

נכנסנו למונית ואמרתי לנהג במעט הסינית שאני יודע שייקח אותנו לתחנת אוטובוס המזרחית מעבר לנהר (בכל עיר גדולה בסין יש כמה תחנות מרכזיות והסיכוי להתבלבל בהם אם אתה לא יודע מאיזה תחנה יוצא האוטובוס שלך הוא גדול), וכמו כל סיני שמספיק ששומע איזה זר אומר ני האו, ישר אמר לי: ואאוו כל הכבוד, הסינית שלך מעולה, וכולה אמרתי שלום.

 

אז הגענו לתחנה, קנינו כרטיסים וחיכינו בתור לעלות לאוטובוס, מה שמוביל אותי לנושא התור בסין, למי שלא יודע בסין- התור הוא בצורת חץ, מה כלומר, יש את האנשים שמחכים בתור ויש את אלו ש"לא שמו לב" שיש תור ומנסים להדחף מהצדדים ובכך יוצרים את הראש חץ. עכשיו כאן ראוי להגיד שאני טיפוס שצריך הרבה בשביל לעלות לי על העצבים אבל את הסיני הספציפי הזה היה נראה לי שאני זוכר מאיזה שבוע לפני זה שגם ניסה לעשות את אותו התרגיל, לכן החלטתי ליפול עליו במטר קללות וצעקות מכל השפות כולל סינית, הסיני נכנס למצב שוק והלך לסוף התור ואז כל הסינים שהיו לפני בתור חייכו אלי ונתנו לי מה שני מכנה הרכנת ראש לאות כבוד.

 

עלינו לאוטובוס,שהיה חדש, וכמובן שאיך שיצאנו מהתחנה הרחתי את רית הסיגריות באויר, עכשיו כאן אני אציין שגם אני מעשן (אומנם לא כרוני, סתם 4 סיגריות ביום) אבל לא באוטובוס סגור על הבוקר, מה שמוביל אותי לנושא העישון בסין:

נראה לי שאם זה היה מצטייר טוב, במקום מגל היה אפשר למצוא סיגריה בדגל של סין, הם פשוט מעשנים בכל מקום: אחרי אימון, בסאונה, באוטובוס, בשדה תעופה, בבית חולים, ואפילו פעם אחת יצא לי לראות בטיסה מקומית, זאת ועוד פעם יצא לי לראות קטע שהפיל אותי- הייתי בתוך אוטו ממוזג באמצע אוגוסט (חם פה יותר מהסהרה) ומחכים לרמזור שייתחלף באחת הצמתים הסואנות ב YIWU  בשעת בשיא של התנועה בעיר, ואז מתחלף לירוק וכמובן שנכנס מישהו שיש לו אדום, אותו מישהו זה איזה סיני זקן עם אופניים עם שלושה גלגלים (כמו ריקשה) כשמאחורה יש לו איזה קבינה כזאת פתוחה כדי לשים שם סחורה, ובקבינה כמובן 100 טון של סחורה, עכשיו הסיני עם סיגריה בפה מנסה להתגבר על איזה עלייה קטנה בכביש- הבן אדם כולו מזיע, בן איזה מאה, כל העולם ואחותו צופרים לו בדיוק כשהוא כבר מצליח לדווש איזה חצי סיבוב הוא מחליט שאין כמו הרגע הזה כדי לקחת איזה שחטה עסיסית, ככה איזה משהו טוב שיביא לו אנרגיות ולוקח שחטה מהסיגריה....הייתי על הרצפה (באוטו הממזוג כמובן).

 

ובחזרה לאוטובוס, הסתובבתי, נתתי לסיני מבט מאיים ואז הוא זרק את הסיגריה. המשכנו לנסוע ופה המקום להגיד שאם יש משהו שהסינים טובים בו זה סלילת כבישים, זה פשוט לא ייאמן אם עד לפני שלוש שנים את אותה הדרך הייתי צריך לנסוע באיזה דרך בש בש שלוקחת שש שעות כשבכל עיקול או עקיפה הייתי רואה את החיים שלי חולפים לי מול העיניים, אז עכשיו בכביש החדש והמהיר זה לוקח לי שלוש שעות....אמה מה (גם אנחנו רואים פה ארץ נהדרת) הכביש הוא שני נתיבים לכל כיוון כשהשוליים שלו די צרים, וככה יוצא שאם יש איזשהי תאונה (לרוב משאיות) אז הכביש נסגר ואי אפשר לעבור בשוליים עם אוטובוס וכמובן שלכוחות ההצלה והחירום לוקח שעות להגיע כי מבחינת הסינים השוליים (שבכל מקום אחר בעולם נועד לכלי חירום) הוא בבחינת עוד נתיב רגיל שאין סיבה (בטח לא המשטרה) שלא להשתמש בו ואז יוצא שגם השוליים פקוקים עד מקום התאונה....הבעייה השנייה בכבישים האלו שגם משאיות שמובילות מאה מיליון טונות סחורה (כמובן שזה אסור ומסוכן אבל מבחינת הסינים אם הם הצליחו לעבור ברוחב ובגובה את השער של הכניסה לכביש אז לא משנה כמה משקל אתה סוחב) משתמשות בכביש וככה הגענו לפקק (שלידו הפקק באיילון נראה כמו משחק גוגואים בין שתי ילדות) שנגרם בגלל שאיזה משאית שמועמסת במאה מיליון סחורות ונוסעת במהירות 3 קמ"ש מנסה לעקוף כבר שעה מיכלית דלק שנוסעת במהירות 4 קמ"ש (חשבון פשוט יראה שזה מאוד קשה לביצוע). בסוף המיכלית האטה והמשכנו בדרך.

 

אז באותו רגע עומרי התקשר אלי, ופה המקום להזכיר את עומרי שהוא העורך והמוציא לאור של הבלוג הזה ושמאז שפגשתי אותו לפני שנתיים החיים שלי רק ניהיו הזויים מקצה לקצה, כבר באותה שיחה אפשר להבין על מה אני מדבר, תקראו ותבינו:

 

עומרי: תקשיב אני בשנז`ן עכשיו וקיבלתי SMS מהסינית ההיא שפגשנו כשהיינו בפיליפינים, היא כותבת שהחבר שלה (שזה איזה טורקי שגם אותו היא פגשה בפיליפינים אבל כנראה טורקים זה הקטע שלה אז במקום שאיזה מישהו ממדינת "אנחנו מדינה קטנה מוקפת אוייבים", יעמיס אותה הטורקי העמיס) מגיע ל NINGBO (מקום הולדתו של עומרי) ואולי תוכל להראות לו את העיר.

 

אני: וואלה..ו...

 

עומרי: אז כתבתי לה שאני בשנז`ן עכשיו ואני לא אהיה כל השבוע בNINGBO

 

אני: נו...

 

עומרי: אמה מה....איך שאני עוזב את המלון בשנז`ן בבוקר לשדה תעופה את מי אני רואה?

 

אני: את מי?

 

עומרי: את החבר שלה (שגר בשנז`ן מסתבר) מסתובב כאילו הרגע איזה תורכי שפך לו קפה תורכי לתוך החריץ של צ`אקרת הבסיס

 

אני: תן לי להבין, מתוך כל ה 6 מיליון איש (נראה לי אני לא בטוח במספר) שגרים בשנז`ן אתה רואה את הטורקי הזה שפעם אחרונה שראית אותו זה היה לפני חודשיים בפיליפינים ובמקרה לילה לפני זה חברה שלו (שאז לא ידעה שאתה בשנז`ן) שלחה לך SMS  ודיברה עליו.....נראה לך הגיוני???

 

עומרי: בטח

 

אני: נכון, הגיוני כמו הפעם ההיא במנילה שאיך שנחתנו ב 11 בלילה בעיר שלא היינו בה לפני כן נסענו למקום שקוראים לו SAN ANTONIO VILLAGE (סליחה, קודם עצרנו במלון לשים את הדברים שלנו, ולשאול את פקידת הקבלה כמה רחוק הכפר הזה מהמלון, הפקידה בלי להתבלבל אמרה שעה, אני כבר באתי להתייאש אבל אז נזכרתי בנהלי הנסיעה במוניות באסיה:

1.      אם אתה באמת רוצה לדעת כמה זמן לוקחת הנסיעה תמיד תשאל אדם מהרחוב, ואז תשאל את הנהג מונית תעשה ממוצע בין שניהם זה הזמן האמיתי שלוקח.

2.      אחרי שנתת לנהג את הכתובת אל תזכיר במהלך הנסיעה שם או מיקום של מקום אחר כי לבסוף אתה תגיע לשם).

ששם גרה איזה קוראנית עם עוד איזה חברה שפגשת בבורקאי כמה ימים לפני ועכשיו היא במנילה (היא גרה שם) ושאלה אם בא לנו לבוא אליה ל VILLAGE ואתה כמובן הסכמת ואז נסענו מחוץ לעיר איזה חצי שעה (100PHP ) למקום שלא נראה בכלל כמו כפר (לא היה שם רפת ) אלא סתם איזה קומפלקס מחוץ למנילה ושם פגשנו את שתי הקוראניות שחיות ביחד בבית שהוא בעצם חדר מטר על מטר והכינו לנו איזה קימצ`י ככה טוב לארוחת ערב....אמה מה, מסתבר שהקוראינית היא בוגרת אוקספורד לחפירות בנושא פוליטיקה ומימשל, הבחורה (עם האנגלית הקלוקלת שלה) פשוט חפרה לי כאילו אין מינטייה (מחר בסינית) בנושא היחסים בין ישראל לערבים (שמאלנית) וגם בעיקר שהאזרחים בדרום קוריאה בעצם רוצים להתאחד עם צפון קוריאה (והנשיא הקטן המצחיק שלהם) ורק ארה"ב מונעת את זה.....עכשיו בד"כ כל הנושאים האלו לא מעניינים אותי (אני בן אדם די רדוד, מה שמעניין אותי זה רק שיהיה לי נוח בחיים) אבל משום מה הרגשתי צורך להגן על ישראל מה שמוביל אותי לנקודה הבאה:

אני לא יודע למה אבל תמיד שיוצא לי לדבר עם איזה זר שגר מחוץ לסין (מחוץ לאדמה בסינית) והוא מתחיל להתקווקווק על סין אני תמיד יוצא להגנתה, או הפוך גם, כשמישהו מרעיף שבחים על סין למשל כמה פשוט לחיות ולגור שם (והוא יודע כי הוא גר בהונג קונג מלאנתה זמן וכולם יודעים שהונג קונג וסין זה SAME SAME) אני ישר תוקף אותו.

 

 

זהו...הגעתי לWENZHOUE כשבדרך חורחה עוד הספיק להקריא לי מחדשות היום בעיתון (לא יודע אם זה מעניין מישהו אבל....)

אז ככה- אתמול נתפסה משאית עם קונטינר שהובילה אנשים (כן, בני אדם בתוך קונטינר 20 פיט, מבולבלים? גם אני) בדרך מימינאמר לתאילנד כשבתוך המכולה 119 איש (תמיד רציתי לדעת כמה אנשים נכנסים בתוך קונטינר 20 פיט) ומתוכם נהרגו 54 איש (לכן תמיד צריך לקחת בחשבון כשמובילים אנשים את האחוז הזה של התמותה) טוב זה היה סתם מחדשות היום אני מקווה שאין ניצולי שואה שייקחו את מה שכתבתי אישי.

 

סוף דבר

 

עם כל מה שכתבתי כנראה שיש בסין איזה משהו שאני כן אוהב אחרת למה אני פה כבר 3 שנים (כסף).

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Omiz אלא אם צויין אחרת