00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

הבית הלבן



פעם גרתי בבית לבן.
בית לבן הוא לא שקוף. גם אם שמים וילונות שקופים.
בית לבן הוא חלבי ואטום.
בבית הלבן לא הייתה נשמה למרות שהשתדלתי מאד.
עציצים וציורים צבעוניים ושטיח בצבעי בריק וחרדל.
נאלצתי לעמול קשה כדי לתחזק את צחותו.
הייתה מעלית בתוך הבית, מצלמת אינטרקום, ממ"ד ומרפסת לגמדים.
קירות הגבס השמיעו צליל חלול כשדפקתי עליהם.
לא אהבתי להיות בתוך הבית,
הייתי יושבת שעות במרפסת עם הילדונת על הידיים,
משקה את העציצים,מחפשת חיים ברחוב למטה.
טיולים הזויים עם העגלה למתנ"ס בשינקין ובחזרה.
במתנ"ס אני מרגישה כמו דנידין בין אמהות השאנטי,
בטיפת חלב בבלפור האחיות תמיד נוזפות בי,
הבת שלי לא נכנסת לאף עקומת  סטטיסטית
אני כנראה לא יודעת להיות אמא.

המילה הראשונה של הילדונת שלי נאמרה שם: "דג",
הצעד הראשון, הנפילה הראשונה, הרבה רגעים ראשוניים חוויתי איתה כאן.
המוזיקה של הבית הזה, בייבי מוצרט  ובייבי באך.

למעשה הייתי בדיכאון  ולא ידעתי את זה.
 בגלל שהיה לנו בית לבן חייינו כמו עשירים, אבל לא היינו.
הבית פלט אותנו מתוכו תוך חצי שנה.
 הוא הכריז בוקר וערב, אתם לא מתאימים, אתם לא שייכים לכאן.
ואז התחילה התקופה הכחולה.
 
 
ציור - Andrew Wyeth - Daydream, 1980

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

93 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת