44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

השדרנים שהנעימו לי

הבוקר שמעתי ברדיו על פטירתה של השדרנית שוש עטרי
. אחר כך במשרד קראתי מלים חמות שאמרו עליה עמיתיה. היה מי שאמר עליה, שהיא הייתה הגברת הראשונה של הרדיו בישראל, או משהו כזה. לו הייתי נדרש לחלק ציון מעין זה לשדרני רדיו, לא הייתי מעניק אותו לשוש עטרי. כבר כילד, בשנות השבעים, לא אהבתי את סגנון ההגשה שלה. העליצות האינסופית שלה עצבנה אותי, נשמעה לי מעושה, סינתטית. למרות שלא עטרי ערכה את המוסיקה לתכניות שלה, לא יכולתי שלא לשים לב שהמוסיקה בתכניות שלה אף פעם לא ערבה לאזניי, לא הפתיעה אותי, לא סקרנה אותי. שוש עטרי הייתה ערוץ שתיים, עשרים שנה לפני שהיה ערוץ שתיים.

אבל יש שדרנים אחרים שאהבתי להאזין להם, ושהייתי רוצה להעניק להם ציונים לשבח. כתיכוניסט, אהבתי להאזין לתכניות של יואב קוטנר, דני קרפל ודובי לנץ בגלי צה"ל. אצל שלושתם מצא חן בעיניי השילוב בין ידענות מעמיקה במוסיקה ובסיפורים שמסביב לה לבין טון נעים, לא מתנשא. ברשת ג` שודרה באותה תקופה בימי שני "קצת אחרת" עם אורלי מורג, שגם לה האזנתי בקביעות. גם אורלי מורג הייתה נעימה, אבל לא ידענית כמו שלושת עמיתיה מהתחנה המתחרה. לא היה לי ברור אם היא נהנית להגיש את התכנית, או שהיא רק עושה את העבודה שלה.

כשלמדתי באוניברסיטה התוודעתי לשדרנים הנפלאים של קול ישראל. ברשת א` אפשר היה לשמוע בערב שבת את התכנית של אילנה השכל, שהייתה קוראת למאזינים קטעי שירה ופרוזה שבחרה בעצמה. בין הקטעים הייתה משמיעה מוסיקה מצויינת, אמנים שלא הכרתי, קטעים לא מוכרים של אמנים שהכרתי. לא היה לה קול מיוחד במינו, אבל היה לה טון נעים ותרבותי, מאד מתאים ליום ששי בערב. קול נפלא היה לבני הנדל, שהגיש במוצאי שבת בקול המוסיקה את "החוט המשולש שירי עמים וג`ז", עם מוסיקה שערך שלמה ישראלי. הנדל שפע סיפורים על האמנים ועל הקטעים שהוא השמיע, והיה לי מאד נעים לפתוח איתו את השבוע האקדמי. אני חושב שהאהבה שלי לג`ז התחילה מהתכנית הזו שלו. כשכבר למדתי לאהוב ג`ז, התחלתי להקשיב גם ל"פניני ג`ז" של לאה ליאור.

בהמשך חיי היו עוד שדרנים שהלכו אתי, הקלו עלי את הזחילה בפקקים, הנעימו עלי את עבודות הבית החדגוניות. אהוד מנור, למשל, היה שדרן שאהבתי להאזין לו. היה לו סגנון דיבור נעים, היה לו טעם טוב במוסיקה והייתה בו פשטות נעימה. כשיצא לי להיות בדרכים בשעות הצהריים, הייתי מעביר ל"מנור ברמזור" שלו. סגנון אחר לגמרי היה לדורי בן-זאב, שהגיש את "טרמפ" בגלי צהל בתשע בבוקר. אצלו אהבתי את ההומור, את משחקי הלשון, את הנינוחות. הוא שיחק אותה שוטה הכפר, אבל אני לא קניתי את הפוזה. שוטה הכפר שמסוגל ללהטט עם הלשון העברית כמוהו? אין חיה כזו.

אני חושב שמה שמשותף לכל השדרנים שאהבתי הוא שילוב של קול נעים, של נינוחות ושל עומק תרבותי. היום אני נהנה להאזין בימות השבוע ל"נעים בכביש" של טל השילוני ולתכנית הערב של שמעון פרנס בגלי צה"ל. אני מאזין בעיקר תוך כדי נהיגה, אבל לפעמים גם בבית, אם אני לא עושה משהו שדורש ריכוז. כשהשבוע נגמר ביום חמישי בערב, "מועדון הכותנה" של יובל מסקין הוא מקום נעים להיות בו. עליו דווקא כן יש פוזה, אבל יש לו קול בס עמוק ויפה. אז זה מתקזז.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת