00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

עוד קצת עליה

צילום - סיגל אבני

 

 

 

בפעם האחרונה שראיתי אותך נראית כאילו אינך מכירה אותי.

כמו חרוזי זכוכית בהו בי העיניים שלך.

למחרת באתי שוב והיית קשורה למיטה.
 
לא היית מאלה שבאים לנוח באיזולטור.

נאבקת על החופש שלך, החופש לנסות להרוג את עצמך.

הקרסוליים שלך היו אדומים ושרוטים מהמאבק המתמיד להשתחרר.

ראיתי את אצבעות הרגליים שלך היו מפרפרות, הידיים רועדות מרוב מאמץ.

 

באיזולטור  אמא שלך ניסתה להאכיל אותך

הפנית את פניך הצידה כמו ילד סרבן.

ראיתי את המגש עף מחוץ לאיזולטור, מנוקד ברסיסי קוטג`

הערצתי את היכולת שלך להאבק גם כשאת קשורה.

 

את הידיים שלך אני זוכרת הכי טוב.

את הידיים שנראו כמו כנפיים שבורות,
 את האצבעות הדקות והחיוורות שלך.
 שמת את ידך בידי.

ליטפתי את פרק ידך הדק. חשתי את הצלקות בפנים זרועך, הצלקות הנפוצות אצל יושבי המחלקה הסגורה.

אצלך הן היו צלקות אורכיות.

כמעט לא נתקלתי בצלקות כאלה.

בדרך כלל אנשים חותכים לרוחב המפרק, זו התנועה הטבעית של הסכין וגם בטיחותית יותר.

חיתוך אורכי מעיד על כוונות רציניות.

לא לקחתי אותך ברצינות?

או שעצמתי עיניים ואטמתי אוזניים כי ידעתי?

 

אם הייתי יכולה לדבר איתך עכשיו

מה הייתי אומרת.

בודאי הייתי שותקת ומלטפת את שערך.

התקשורת שלנו התהוותה במגע ידיים ובמבט.

תקשורת אילמת כמעט לגמרי וכל-כך אפקטיבית עבורי

גם כשדיברת לא הבנתי את המילים

אבל כששמת את הראש שלך עלי

פתאום הבנתי הכל.

 

חשבתי שאוכל להציל אותך

וכל מה שיכולתי היה להתבונן בעיניים שלך

שצימחו כל יום עוד תריס ועוד תריס

וללחוש לך בלב

אם תפלי אני ארים אותך

אבל כשנפלת

לא הייתי שם.

הייתה רק הרצפה הקרה של המקלחות

מפרקת שבורה

עיניים מתות.

 

 

 

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

32 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת